אלה עם הג'ובים השווים: החיים של מדרגי צימרים וכתבי תיירות

משה (מושיק) גלעד, 54, פתח תקווה, נשוי, אבא לשלושה

תפקיד: עיתונאי עצמאי, עורך שנים רבות את מדור הנסיעות במוסף "גלריה" בעיתון "הארץ", עורך סדרת ספרי מסעות בהוצאת עם עובד.

ספרים: "מועדון מקיפי העולם", "העולם הוא ספר פתוח", "נוסעים גדולים", ואחרים. ספרו "מסעות בלי קנה מידה", שבו הוא משלב סיפורי מסע אישיים, סיפורים על נוסעים גדולים מהעבר, ומפות עתיקות וחדשות, יצא לאחרונה בהוצאת עם עובד.

איך הגעת לג'וב: הייתי אחרי התואר השני בחוג לספרות של אוניברסיטת תל אביב והתחלתי לכתוב דוקטורט, אך די מהר החלטתי שלא מעניין אותי להישאר באקדמיה. בדיוק אז התפנתה משרת עורך המשנה במגזין "מסע אחר". זמן מה אחר כך התמניתי לעורך. השאר היסטוריה, או יותר נכון גיאוגרפיה.

התנהלות שוטפת: אני יוצא לחו"ל כעשר פעמים בשנה בשליחות עבודתי, לרוב לגיחות קצרות של שבוע או פחות. אני נוסע כמעט שלושים שנה, ונראה שזה טוב לחיי הנישואים. רעייתי הייתה רוצה לנסוע איתי יותר, אבל אנחנו מטיילים גם יחד, והמשפחה מתייחסת אל זה בדרך כלל באהבה. פעם, בז'נבה, הוזמנתי על-ידי לשכת התיירות השוויצרית ואירחו אותי במלון, מאלה ששייח'ים סעודים מתאכסנים בהם. ישבתי לגמרי לבד בחדר שגודלו כגודל הדירה שלי בערך, וחשבתי שבעולם טוב יותר הייתי מרשה לעצמי להתארח במלון כזה בטיול פרטי עם רעייתי.

זהו קטע משעשע עד אבסורדי, שהוא חלק מעבודתי - אני מוזמן על-ידי לשכות תיירות במדינות שונות, מתארח בבתי המלון הכי מפוארים; אבל מה אכפת לי איפה אני ישן כשאני לבד?

קיטורים: פעם איחרה לי טיסה, פספסתי רכבת, ישנתי על ספסל בנמל התעופה של בודפשט; דברים שעלולים לקרות לכל מי שמטייל.

תגובות מהסביבה: אני כל הזמן שומע משפטים כמו, עוד לא נמאס לך? איך סידרת לעצמך ג'וב כזה? אנשים צעירים, בעיקר סטודנטים לתקשורת, מצהירים בלהט שזה בדיוק מה שהיו רוצים לעשות בחיים. לך תסביר להם עד כמה קשה להתפרנס מזה בארץ.

על העבודה: הנסיעות הן תשוקה גדולה. למזלי אני אוהב גם לכתוב, ויכול לחבר בין שתי האהבות. הכתבות בעיתון אינן מדריך אלא מתאבן. הן צריכות להיות מהנות, מעניינות ואף משעשעות, ולתת ידע ומידע במינונים הנכונים. אשר לספרי מסעות, זהו ז'אנר שבעידן האינטרנט נמצא בצומת בעייתי. עידן הנוסעים הגדולים פס מן העולם, וכשכל יוצא צבא טרי נוסע לחצי שנה לדרום אמריקה ויודע הכול, אתה צריך לתת כיוון אחר, חווייתי יותר.

המקום הכי יפה שהיית בו במסגרת העבודה: יש לי זיכרון קצת קצר, על כן המקום שממנו זה עתה חזרתי נראה לי הכי יפה, כמו למשל לה פס, עיר הבירה המהממת של בוליביה. גם טוקיו פנטסטית, ומקסיקו סיטי מרתקת. שמורות טבע גורמות לי אושר עצום. שמורת Borjomi בגיאורגיה, שבה טיילתי לאחרונה, היא מקום מאוד לא נגוע, פראי לחלוטין, עם נהרות ונחלים ובלי שום התערבות אנושית.

עצה לטיול מוצלח: לנסוע עם אנשים שאתה אוהב, לתקשר עם המקומיים הרבה יותר ממה שרובנו רגילים בחיי היומיום. אם היית, לא דיברת ולא הרגשת את האנשים - חבל על הזמן. תישאר בבית, תלך לסופר.

מיכאל שיחור, 51, רמות השבים, נשוי, אבא לשלושה

תפקיד: מחבר ועורך מדריכי שיחור.

ספרים: חיבר עשרות מדריכים לערים ולארצות בעולם, שתורגמו ל-11 שפות. לאחרונה יצאו לאור שמונה מדריכים חדשניים על ערים ואתרים באירופה הקלאסית. ב-30 בספטמבר יעלה לרשת אתר חדש ומקיף.

תגובות מהסביבה: כבר מזמן הפסקתי לשים לב למשפטים כמו "אתה צריך סבל?", "קח אותי איתך במזוודה" וכיוצא באלה. פעם, תוך כדי שיט נהרות באנגליה, אני יושב עם חבר על הסיפון, החיים עוברים כמו גלוית נוף, שותים כוס בירה, ופתאום החבר אומר לי, "ולחשוב שאצלך זו הוצאה מוכרת למס". בפעם אחרת שאלתי את הבן שלי אם ירצה להתלוות אליי לסיור עבודה בברצלונה. בטיסה בחזרה הביתה הוא שואל אותי, "לא אמרת שיש לך עבודה בברצלונה?".

התנהלות שוטפת: הנסיעות שלי לחו"ל אינטנסיביות מאוד, אבל אני לא יושב ומבלה כל הזמן. אני טס כדי להדריך את הצוותים שאוספים עבורי את המידע, לאמת פרטים ולבדוק מסלולים חדשים. קצב העבודה הוא כזה, שאני קם לפני שאני הולך לישון, והמשפחה כולה, אולי בעל כורחה, היא חלק מזה.

איך הגעת לג'וב: את הטיול הראשון שלי, לארצות הברית, קנדה ומקסיקו, עשיתי בגיל 16 וחצי. כבר אז החלטתי על הכיוון. בשלב מסוים אמנם הלכתי ללמוד משפטים, אבל מהר מאוד הבנתי שזה לא בשבילי - כל הזמן לחשוב על בעיות שעלולות לצוץ במקום על דברים נחמדים. בוודאי שבמהלך טיול עלולות להתרחש תקלות. כל מי שאיחר קונקשן או שעשו לו אובר בוקינג במלון יודע זאת, אבל לך תשווה".

על העבודה: בשביל לקרוא על מגדל אייפל לא צריכים אותי. אני פה כדי לסנן ולזקק את כמויות המידע האין-סופיות שבאינטרנט. הרי אף מסעדה לא תכתוב על עצמה שהיא זיפת. טיול מוצלח מורכב מאיזון נכון בין זמן, כסף ומאמץ. בניית מסלול לטיול היא בעיניי החלק הכי אתגרי בעבודתי, ונדרשים מחשבה ותמרון בין הרצון לראות כמה שיותר לבין ההספק ויכולת הקליטה. המצרך הכי חסר בטיול הוא זמן, וידוע שישראלים מוכנים לחכות בתורים פחות מאחרים. על כן, אחד מהתפקידים החשובים שלי הוא לבדוק באילו ימים ושעות כדאי להגיע לאטרקציה כזו או אחרת, ואם היא שווה את הזמן ואת המאמץ.

תיירות היא עניין סובייקטיבי, אין קבוצת ביקורת. אני יכול להתנסות במסעדה כפרית מצוינת בצרפת - אשתי הייתה במצב רוח מרומם, מזג האוויר היה מצוין, האוכל היה אלוהי, ולטעמי זהו הכפר הכי רומנטי בצרפת. מישהו אחר יגיע בגשם זלעפות עם בת זוג שרוטנת כל הדרך, ואז יגלה שהמסעדה כבר נסגרה. זהו חלק בלתי נפרד מכתיבת מדריך.

המקום הכי יפה שהיית בו במסגרת העבודה: כפי שסבי עליו השלום נהג לומר בפולנית, בכל מקום טוב, והכי טוב בבית.

עצה לטיול מוצלח: לשמור על ראש פתוח, לזכור שטיול בחו"ל הוא כמו גל עם רגעי שיא ושפל, ופשוט לזרום.

יעל צור, 36, תל אביב, רווקה

תפקיד: עורכת מדור צימרים ואטרקציות באתר מפה.

התנהלות שוטפת: עבודת השטח כוללת איתור מקומות חדשים, ביקור במקומות ותיקים יותר, צילום, איסוף נתונים ועדכונם, כתיבת החומר ועריכתו. כמה פעמים בחודש אנחנו יוצאים לשטח, וכל יום סיורים עמוס וגדוש במקומות חדשים שיש להכיר. מפה הוא אתר אובייקטיבי, ובתי עסק לא משלמים על מנת להופיע בו, ולכן יש תחושה מסוימת של שליחות. אנחנו משלמים מחיר מלא עבור כל צימר, וברוב המקרים מגיעים באופן אנונימי.

קשיים: מעבר לעבודת השטח יש הרבה עבודת משרד של עדכון נתונים, משימה יומיומית קצת פחות נוצצת. לעתים מתעוררות בעיות מול בעלי צימר שלא אהבו את הביקורת.

תגובות מהסביבה: כל מי ששומע במה אני עוסקת ממטיר עליי שאלות כמו - האם את מכירה את הצימר הזה, המלון ההוא, לאן לנסוע, ומה זה המחירים האלה של הצימרים.

מה עשית קודם: הגעתי לאתר מפה בעקבות מודעה. עבדתי במחלקת שירות לקוחות. אחרי כחודש אמרתי לעצמי שהייתי רוצה להיות עורכת מדור צימרים ולינה באתר. עברה שנה, וביום שבו הודעתי על סיום תפקידי, עזבה במפתיע עורכת המדור הנחשק. מכאן הדרך הייתה קצרה. מאז אני בעולם שכולו צימרים, טיולים ומקומות יפים לבקר בהם. עיצוב, צילום וכתיבה הם ספל התה שלי, והתפקיד הזה מצליח לשלב בין כולם.

על העבודה: רוב הצימרים נמצאים בחצר האחורית של אנשים פרטיים. במקרים רבים, לפני שנכנסים לצימר נפתחת בפניי הדלת של הבית, וזו הזדמנות לפגוש אנשים מעניינים וצורות חיים שונות - בין אם חוות בודדים בנגב, נקודת יישוב קטנה בצפון או כפר דרוזי. מדרך הטבע יש גם אכזבות, בעיקר ממקום שציפית ממנו ליותר, או מבעלי בית שאירוח הוא לא הצד החזק שלהם. אבל יותר מאכזבות אני שמחה על התגליות - מקומות חדשים או פחות מוכרים שהצליחו להפתיע אותי לטובה ולהזכיר לי שוב איזה אנשים יפים אפשר לפגוש על הדרך.

המקום הכי יפה שהגעת אליו במסגרת העבודה: יש המון צימרים נורא יפים, וכל אחד קצת אחר. כששואלים אותי אני מנסה לכוון לאדם, לטעמו, ולפני הכול - לעומק כיסיו. זכור לי לטובה לילה באחת מהכנסיות בעיר העתיקה בירושלים, מקום מקסים בפשטותו. החוויה של לישון בתוך העיר העתיקה, מטר ממגדל דוד, הייתה עבורי מרגשת ומיוחדת.

עצה לטיול מוצלח: להתאים את הצימר לנפשות הפועלות ולמטרת הבילוי. אם מדובר בצימר רומנטי, הזוג צריך לשאול את עצמו מה חשוב לו - מקום מבודד, נוף מדברי, ג'קוזי ענק או מצעי משי. כשנוסעים עם ילדים, הג'קוזי והרומנטיקה קצת פחות רלבנטיים. בכל מקרה, כדאי לשאול חברים או לחפש באתרי אינטרנט שחוות הדעת בהם אמינות. הקריטריונים: מרחב, ניקיון, נוחות, נגישות, וכמובן, יחסם של בעלי הבית, שיכול לרומם צימר צנוע ולהפיל צימר מפואר.