גבעות של פרנויה ושנאת עיתונאים

מכתב פתוח למוטי מורל, יועץ התקשורת החדש של גבעות עולם

מוטי שלום, שמי דורון אביגד ואני עורך אתר "גלובס". נעים מאוד, בהצלחה בתפקידך החדש כיועץ התקשורת של אחת החברות הכי מסובכות לתקשור.

רציתי לספר לך שלפני חודשיים-שלושה נפתח חלון, שלא לומר מכסה ביבים - ולעולם הדי סטרילי של מערכת "גלובס" באינטרנט חדר משהו חדש, פתטי-אך-מטריד, מצחיק-אך-עגום כאחד.

אחד מאנשיי בצוות האתר דיווח לי, כמעט בדרך-אגב, על שיחת טלפון שקיבל מאדם שהציג את עצמו כמשקיע בשותפות הנפט גבעות עולם. "מה היה בשיחה?" שאלתי. "בעיקר קללות ואיומים". "תפנה למשטרה?" "אה, לא, זה סתם".

אבל ה"סתם" הראשון הזה, מוטי, היה רק מה שהוא - ראשון. בהחלט לא אחרון. בימים שבאו אחר-כך, במקביל לסיקור מסיבי באתר "גלובס" לסיפורה המרתק של גבעות, נערמו עוד ועוד איומים, עוד ועוד נאצות. אנשים שלא היכרנו ידעו על-בוריים את מספרי הטלפונים הסלולריים שלנו - ולא היססו לחייג אליהם.

עובד חדש בצוות האינטרנט, שרק נקלט בעבודה, נדהם לקבל צלצול לטלפון שקיבל רק כמה שעות קודם לכן ממחלקת התחזוקה ב"גלובס". "אנחנו יודעים שאתה גר קרוב לאזור קידוח מגד 5", אמרו לו. מאותו רגע גם הוא ידע.

מה לכל השדים אתם רוצים מחיינו, שאלנו בימים הראשונים ההם את המתקשרים האנונימיים יותר ופחות, בתמימות שנראית היום כמעט ילדותית. התשובות שקיבלנו היו בוטות - בטלפון, במיילים ובאלפי טוקבקים: אתם, מערכת אתר "גלובס", מריצים קמפיין נגד מניית גבעות, אתם בפוזיציה על הנייר, צריך לחקור את התנהלותכם, אתם רעים ומושחתים.

בעוד גל האלימות המילולית הפרוע הזה חלחל אליי לאט, אולי לאט מדי, הצליח דווקא מכתבו הרשמי, המנוסח בלשון "עורך-דינית" גבוהה מדי, של עורך דין תומר אדטו, להוציא אותי משלוותי. המכתב, שיועד לאחד מאנשי צוות האינטרנט שלי, היה שזור "פנינים":

■ "הנני להבהיר לך כי המגמתיות בה הינך נוקט, בפרסום כתבות מגמתיות כנגד שותפות גבעות עולם... מנוגדת לתקנון האתיקה המקצועי של העיתונאים".

■ "זה זמן מה שאני עוקב אחר כתבותיך ובוחן לדיוקן את מילותיך, תוך שאני מזהה מגמה ברורה, תמוהה, אסורה ומסוכנת בעצם פרסום הכתבות על שותפות גבעות, כאילו מדובר בכתבות 'מוזמנות' על-ידי גורמים איטנרסנטים".

■ "לעניות דעתי, יהיה זה בנקל להוכיח את אשר נסתר מאחורי פרסום הכתבות הנ"ל על-ידך, כמו גם על-ידי שותפיך האחרים למערכת".

השורה התחתונה כללה, כיאה למכתב רשמי מעורך דין, דרישה חד-משמעית: "הינך נדרש להפסיק לאלתר לנקוט בדרך מגמתית זו, הגובלת בלשון הרע ובניגוד לתקנון האתיקה".

חשבתי - ואני עדיין חושב - שזה היה מכתב הזוי ומקומם, שנועד לרפות את ידי העיתונאי שאליו נשלח; ייעוד שהכעיס אותי מאוד.

פרסמנו את המכתב באתר - וזכינו לטלפון נזעם מעו"ד אדטו, שאיים בתביעה בגין פגיעה בשמו הטוב. חשבתי לי: אתה שולח מכתב רב עותקים למערכת אתר כלכלי - ועוד מתלונן כשהוא מתפרסם? משהו בתפיסת התקשורת של אדטו, כמו גם של אחרים, לא התחבר, לא הסתדר לי.

ירח דבש באסיפה

החשש, המועקה והפליאה גברו עם כל אסיפת משקיעים שכינסה גבעות. באסיפה הראשונה, זו שבה חילקו לוסקין והנהלתו צנצנת דבש וצנצנת נפט לכל משקיע, כתב "גלובס" שנשלח לסקר את האירוע, כמו גם צוות הטלוויזיה שלנו, הרגישו מאוד לא בנוח. בדיעבד התברר כי באופן יחסי, הם נשלחו לירח דבש.

באסיפה השנייה, זו שנועדה לספק הבהרות על פרסום הדו"ח ההנדסי, שכונסה בחופזה בשבוע שעבר, העסק פשוט קפץ מדרגה - למטה, לתהום, לשפל מדאיג שהדליק אצלי נורות אזהרה שיכולות להאיר את כל מערב ראשון-לציון.

לא נהניתי לשמוע ולראות את צביקה ברודצקי מסמן בפומבי, מהבמה, את דרור פויר, כתב "גלובס", שהעז לומר בפינה השבועית שלו ושל שי ניב בגלובס TV כי הוא מקווה שלא ימצאו טיפת נפט במגד 5. פויר ספג הפעם רק קללות ואיומים מרומזים, יותר ופחות. מה יקרה בפעם הבאה?

גבעות השתנתה, לנגד עינינו, מחברת חלום חביבה ומבטיחה, לגוף שכל כולו פרנויה, שנאת עיתונאים וממבו-ג'מבו שמאפיין כתות נחותות. אין לזה שום קשר לנפט שנמצא כנראה אי-שם באדמה, זה הכל אנשים.

אולי ההצטיידות בך, מורל, כיועץ תקשורת תשנה במשהו את התמונה, סוף-סוף יהיה מתווך מנוסה, שינסה לא להיסחף בהלך המחשבה הכללי שעיתונאים הם זבל אינטרסנטי, המושקע עד אוזניו בכל ניירות ערך הזוכה לסיקור. אולי.

בינתיים, רגע לפני שהספקת, מורל, להתיישב במושב הנהג התקשורתי, גבעות הודיעה כי היא דורשת חקירת רשות ניירות ערך על ידיעה שהתפרסמה במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", לפיה זיכיון מגד 5 עלול להילקח מהחברה.

מישהו בגבעות חושד עכשיו שגורמים אינטרסנטיים עשו יד אחת עם גוף תקשורת להשפיע על מחיר הנייר של גבעות. חולפות להן רק כמה שעות ומשרד התשתיות מאשר: אם לא יימצא פתרון לגז ב"מגד 5", הבאר לא תהיה מסחרית, כלומר: הזיכיון אכן יהיה בסכנה. אין מילים.

מורל, אם אתה ואנשיך לא תדעו להרגיע, לפזר, להסביר, להבהיר, לפרש - אני מציע כאן למשטרה (הלא קיימת, בינתיים) ולרשות ניירות ערך (המודאגת, ייאמר לזכותה) לעשות זאת במקומכם. לפנינו גלישה מסוכנת ביחסי עיתונות-חברה מסוקרת, שניתנת עדיין לבלימה, שעוד לא חצתה את נקודת האל-חזור האלימה שלה.

ראשי גבעות מדברים כבר כמה שבועות בפומבי - און-רקורד וללא הפסקה - על מסע שיסוי נרחב המתנהל ב"תקשורת" נגד החברה והמניה. כמה זמן יחלוף לדעתך עד שיתעורר האידיוט האחד, "העשב השוטה" התורן, שיחליט לתרגם דיבורים למעשה?