ראיון לתפקיד מנהל אגף בחברה גדולה מתחיל. המראיין פותח בשאלה הכי צפויה בעולם: "ספר לי על עצמך". במושגים שלי, בזה רגע הוא העניק למרואיין ספוט חינם בפריים-טיים, הזדמנות פז למצב את עצמו במגרש של הגדולים. איך הייתם עונים?
המופתע: "שאלה טובה. לא חשבתי על זה. אתה יכול להיות יותר ספציפי?".
ההיסטוריון: "נולדתי ב-1965, בחיפה... למדתי בריאלי... אחרי הצבא נרשמתי לתואר ראשון בכלכלה, כסטודנט עבדתי בטלמרקטינג... בשנת 1990 התקבלתי כעוזר כלכלן... בסוף 1991 התקדמתי לתפקיד... ביולי 1994 עברתי ל...".
המשפחתי: "אני בן 42, נשוי באושר לטליה, מורה ליוגה, רפלקסולוגית ומטפלת בפרחי בך. אני אב גאה לצילי בת ה-11, גילי בת ה-6 וחצי, ובילי בת השנה ו-10 חודשים... לפני שנה עברנו לרעננה, ליד ההורים של אשתי...".
הקצרן: "יש לי ניסיון של 15 שנה ומעניין אותי מאוד לעבוד אצלכם".
החופר: "אחרי הצבא התלבטתי בין חשבונאות להנדסה, בסוף החלטתי חשבונאות, כמו אבא שלי. אחרי הסטאז' המשכתי כעוזר חשב... בהתחלה היה מעניין, אחרי שנה הרגשתי שמיציתי, הבוס שלי היה... אולי עשיתי טעות... ואז במקרה חבר המליץ עליי ל... נשמע מעניין...".
השחצן: "אני מנהל אגף תפעול עם ניסיון של... אני יכול לתרום לכם המון...".
ההססן: "אני, כלומר יש לי תואר ראשון ושני במנהל עסקים, עבדתי, זאת אומרת אני עובד, במערכות מידע כבר כמה שנים... לא הבנתי אם אתם מחפשים בוגר מדעי המחשב או שמספיק לכם מנהל עסקים עם התמחות במערכות מידע, בכל מקרה...".
הפועל: "יש לי ניסיון בתמחור, בבניית תקציב, בתחזיות, בבחינה מול ביצוע, בבקרה... בבדיקות כדאיות, בניתוחים פיננסים, במודלים כלכליים, במצגות להנהלה ולדירקטוריון... .
למען הסר ספק, כל התשובות הללו אמיתיות לגמרי, כל המשיבים הם מנהלים. אנשים רציניים, מנוסים, חלקם מנהלים מערכים גדולים בגופים רציניים. נכון שאין תשובה אחת שמתאימה לכולם, אבל כולם כשלו בשאלה סופר-פשוטה וסופר-צפויה, כל אחד במגבלות האישיות שלו.
המופתע, למשל, זורם, מאלתר, לא נוהג להתכונן מראש, מאמין שיצליח. לפעמים זה עובד, לפעמים לא. המשפחתי, לעומתו, רציני יותר אבל תמים. הוא לא מבין שבראיון עבודה המקצוענות קודמת לכול. במקום למצב עצמו קודם כל כמנהל מקצוען, הוא בוחר להתמצב קודם כל כאיש משפחה.
ההיסטוריון, בניגוד אליו, לא תמים אבל כפייתי. אמרו לו "ספר על עצמך", אז הוא מספר. עובר תחנה אחרי תחנה, בסדר מופתי, מ-ה-ת-ח-ל-ה. המראיין מחפש מנהל אגף, וההיסטוריון מוכר לו עוזר כלכלן. במקום להתמקד בסוף (בתפקיד האחרון) ולהתמצב כבכיר, הוא מבזבז את הספוט היקר הזה על תחילת הקריירה. רוב הסיכויים שיחתכו אותו באמצע והוא לא יגיע לדבר על הסוף. הקצרן, לעומתו, הוא איש של עשייה, לא מאמין יותר מידי בדיבורים, מתקשה לייצר משפט בן יותר מחמש מילים, ממצב עצמו כסוג של צנון.
תאמינו לי שאתם לא רוצים לדעת איך המנהלים האלה ענו על השאלות היותר מורכבות בראיון, אבל הבשורה הטובה היא שברוב המקרים אפשר לפתור בעיה זו בקלות יחסית.
כשהקושי הוא טקטי בלבד, דהיינו חולשה באופן שבו האדם מתראיין, כל שצריך הוא לשנות את נקודת המבט. במקום תיאור כרונולוגי של התחנות בקריירה, הדורש מהמראיין לעשות אינטגרציה של המידע ולבנות בעצמו את תמונת הקריירה שלכם, ציירו לו אתם את התמונה. בנו מסר שיווקי מעובד שמציג את היתרונות המקצועיים או הניהוליים שלכם לתפקיד הספציפי אליו אתם מתראיינים (מספר שנות ניסיון מקצועי או ניהולי, ניסיון בחברות רלבנטיות, היקפי הפעילות, היקפי המערכים שניהלתם וכו').
יחד-עם-זאת, ישנן תקלות אסטרטגיות שהן הרבה יותר קשות לפתרון. קחו לדוגמה את המנהל הפועל, איש שמנהל ומתנהל מלמטה, מגובה השטיח. לא משנה כמה הוא בכיר וכמה אנשים כפופים אליו, יש לו מנטליות של זוטר. נורא קשה לעשות ממנו "ראש גדול", ובראיון עבודה קולטים את זה בשנייה.
הכותבת היא יועצת לניהול קריירה. לתגובות: orna@rudi-cm.com
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
