האם דיויד גילה יעז?

1. המשימה הראשונה: הפיל. ד"ר לפוליטיקלי קורקט היה ממליץ לנו להתעלם ממנו, אלא שהפיל שצעד בראש מצעד האינטרסים, ונועד להכתים את שמו, את מקצועיותו ואת יושרתו של הממונה החדש ברשות ההגבלים העסקיים דיויד גילה, אינו מתכוון להיעלם.

את מהותו אפשר לתמצת במשפט אחד ממכתב ששלחה תנועת אומ"ץ לפני כשבוע לשר התמ"ת שלום שמחון: "בימים האחרונים פורסמו בכלי התקשורת דברי הכפשה ומידע מגמתי נגד חלק מחברי ועדת האיתור לתפקיד הממונה החדש ונגד כמה מהמועמדים לתפקיד זה. יש לנו יסוד להניח כי מדובר במסע מאורגן שנערך בידי אחד המועמדים המסתייע באנשי תקשורת".

את הפיל אפשר לתאר באמירה הלא מחייבת והלא מוכחת, לפיה אילי הון הם שלחצו לבחור בגילה, מכיוון שעמדותיו נוחות להם יותר.

האתגר של גילה: לא לתת לפיל להיכנס לו לראש, ללמוד לחיות עם נוכחותו. לא להחליט כך רק כדי למצוא חן, ולא להחליט אחרת רק מפחד "מה יגידו" או מה יכתבו עליך. לפעול לפי מיטב המקצועיות המוכחת והמצפון האישי - בלי מורא ובלא משוא-פנים.

גילה, מומחה וחוקר בעל שם עולמי בהגבלים עסקיים, יבין מהר, כנראה כבר הבין, שזה יהיה קשה. אבל מי שרצה חיים קלים יכול היה להישאר במסדרונות האוניברסיטה.

2. הגברת התחרות במשק - זה כל התפקיד שלך. זו המשימה. "הרשות מופקדת על שמירת התחרות במשק ובמסגרת פעילותה מופקדת על הסדרים כובלים, מונופולים ומיזוגים ופועלת נגד קיומם של קרטלים במשק". לזה אתה מתחייב, לזה אתה חייב.

נחמד להיות כוכב עכשווי מועדף בריאליטי של התקשורת כולה, אבל זו לא העבודה. תחרות - כן. "תפיסת" העסקים שעושים קומבינות על הציבור - כן.

3. רונית קן קיבלה רשות עם מריבות פנימיות, חשדנות, סודיות פנים-ארגונית ורגליים שהעובדים שמו אחד לשני. קן מוסרת לגילה רשות עם יחסי עבודה תקינים ואווירה טובה.

המשימה הדחופה הנוספת: למצוא את האיזון הראוי מול עו"ד בועז גולן, היועץ המשפטי ומנהל המחלקה המשפטית ברשות, שרצה בתפקיד והיה המועמד הסופי השני בהתמודדות.

4. משימה כבדה: הבנקים, נגיד בנק ישראל סטנלי פישר. התיקון לחוק ההגבלים העוסק בקבוצות ריכוז יושב, כבר למעלה מחצי שנה, בוועדת הכלכלה בכנסת. התיקון החדשני והייחודי בקנה-מידה עולמי (תוצר ועדת גושן שמינה בזמנו שר התמ"ת אהוד אולמרט לחשיבה מחדש של חוק ההגבלים) מעניק לממונה יכולת התערבות כשיש סימנים לכך שכמה חברות השולטות בתחום מסוים מקיימות תנאים של קרטל אסור, תיאום מחירים, חלוקת שוק וכדומה.

התיקון אינו עוסק בהוכחת אירוע (תיאום), שהוא מעשה פלילי הקבוע בחוק, אלא בסמכות לפעול עם זיהוי מציאות של מניעה מכוונת של תחרותיות. במקור העניק התיקון לממונה סמכויות נכבדות, על חשבון סמכויות משרדי הממשלה והרגולטורים האחרים. אלא שכמה מהם הביעו התנגדות נחרצת.

עם מרבית הרגולטורים והמשרדים הגיעה קן לפשרה שבכל הקשור לפעולות נגד קבוצות ריכוז - תהיה לרשות החלטה בלעדית, אך כאשר תבקש הרשות לבצע שינויים מבניים - היא תצטרך הסכמה של האחרים.

אולם מול עוצמתו של בנק ישראל נותרה קן ללא תמיכה. הבנק המרכזי שטיפח כאן, בשם היציבות, מערכת בנקאית לא תחרותית, שמנצלת משקי-בית ועסקים קטנים, עם שני בנקים שולטים, ומציאות שבה מי שלא מכיר מקרוב את גליה מאור או את ציון קינן יכול לשכוח מעסקים גדולים בישראל - הבנק הזה כפה החלטה שהשליטה במערכת הבנקאית תישאר כולה שלו. הממונה על ההגבלים - בחוץ.

האם יעז דיויד גילה, שכתב מאמר תמיכה בחוק וקרא לאפשר לממונה להכריז על מתחרים בשווקים ריכוזיים, גם בבנקאות, כעל קבוצת ריכוז, להתערב בהחלטה שכבר התקבלה בממשלה? האם יעז להתמודד מול פישר ולנסות לשנות את מעמד הרשות בהתייחסות לקבוצת ריכוז בנקאית? האם יוכל למצוא מנגנון שיאפשר פעולה משותפת של דאגה ליציבות עם חשיבות טיפוח התחרות? המשימה קשה אבל התקווה גדולה.

5. "הוועדה להגברת התחרותיות במשק". שם חיבה: "ועדת הריכוזיות". בינתיים מקרטעת, חברים מרכזיים מתחלפים, אחרים הצטרפו מלכתחילה ללא התלהבות. דיויד גילה יכול להוביל את המהפכה.

עמיתו פרופ' עמרי ידלין כתב כאן כי "מפעל החיים של גילה הוא חשיפת האופנים שבהם ריכוזיות בענפים השונים, ובפרט הריכוזיות בשווקים בישראל, פוגעת במשק" ("גלובס", 16.3).

גילה הראה כי החזקות צולבות בין מתחרים בשווקים ריכוזיים מסוכנות לתחרות, גם כאשר ההחזקות הצולבות הן פסיביות. הוא למד וחקר שווקים ריכוזיים, ריכוזיות ענפית וריכוזיות משקית. בקיצור, את התיאוריה הוא מכיר, עכשיו הזמן ליישם אותה.

6. "עשרת הדברות של הגבלים עסקיים", המלצות מאת ד"ר דיויד גילה, "גלובס" 22.6.2005. למשל: "אסור בשום אופן לתאם עם מתחרה או לחלק את השוק עם מתחרה או להתחייב לא להתחרות...", או "אם המתחרים הדומיננטיים שלך מתנהגים בצורה שדוחקת אותך החוצה מן השוק... כדאי לך לבדוק האם אפשר לתקוף אותם דרך דיני ההגבלים..." ועוד ועוד.

7. בשלב מסוים, לא בקרוב, תגיע אל שולחנו של גילה השאלה הגדולה מכולן: האם לאפשר מיזוגים בין חברות ביטוח לבנקים. חברת ביטוח גדולה עם בנק בינוני. חברת ביטוח קטנה עם בנק גדול.

במילים אחרות, במקום מבנה בנקאי עם שני בנקים ענקיים ו-3 בינוניים, ומערכת ביטוח עם 3 חברות גדולות ושתי בינוניות, ייווצר מבנה פיננסי של 5 קבוצות דומות בגודלן. הבנקים והפיקוח כבר זיהו את מגבלת כיווני הצמיחה העתידיים, גם בארץ וגם בעולם, ומאמינים כי המיזוגים הללו הם חלק מהעתיד.

אלי יונס, מנכ"ל מזרחי-טפחות, התחיל לדבר על זה לפני כמה שנים ומאז נחשב למוביל המהלך. לדבריו, למהלך כזה תהיה תרומה חיובית להגברת התחרות, לגיוון המוצרים המוצעים ללקוחות ולצמצום הריכוזיות במערכת הבנקאית - וגם לשיפור איכות הבקרה וניהול הסיכונים במוסדות המנהלים כספי ציבור, מה שיגביר את היציבות של המערכת.

מול זה יש נימוקים כבדי-משקל, אבל הוויכוח הגדול בדרך, ולגילה צפוי להיות חלק מרכזי בו.