אשתו של שטראוס-קאהן: "פוליטיקאי צריך לדעת לפתות"

מאן שינקלר, אשתו של שטראוס-קאהן, נשאלה בעבר על תדמיתו של יו"ר קרן המטבע הפורש כרודף שמלות - והשיבה: "אני דווקא גאה בזה!" ■ סרקוזי: "אי-אפשר לומר שלא הזהרתי אותו"

"אי-אפשר לומר שלא הזהרתי אותו", אלה היו דבריו של נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, כאשר שמע שדומיניק שטראוס-קאהן נעצר בניו-יורק בחשד לניסיון לאונס של חדרנית במלון, כך נכתב באתר Economist.

יו"ר קרן המטבע הבינלאומית לשעבר מואשם בתקיפה מינית ובניסיון לאונס של חדרנית במלון "סופיטל" בניו-יורק ב-14 במאי. הוא מוחזק בדירה במנהטן תחת שמירה של מאבטחים חמושים, לאחר ששוחרר בערבות בשבוע שעבר.

לפי גורמים המקורבים לשניים, סרקוזי הזהיר את שטראוס-קאהן "לבקר את תשוקותיו", לפני מעברו לארה"ב ב-2007 במסגרת תפקידו כיו"ר קרן המטבע הבינלאומית. ככה זה כששטראוס-קאהן מגיע למדינה שהייתה קרובה להדיח את נשיאה ביל קלינטון בשל פרשיית רומן עם גורמת המקורבת לבית הלבן.

"פוליטיקאי צריך לדעת לפתות"

במובנים של יחס לסקס, ההבדלים בין האירופאים לאמריקנים תהומיים. הם לועגים לפורטניות האמריקנית בכל הנוגע לחיי המין של דמויות ציבוריות. פוליטיקאי שבוגד באשתו מהווה בארה"ב סמל לחוסר יושרה - קחו למשל את הרעש התקשורתי בארה"ב סביב הילד מחוץ לנישואין של ארנולד שוורצנגר.

באירופה, לעומת זאת, מערכות יחסים מהוות סימן לגבריות, לכוח. בריאיון שנתנה ב-2006 לא אחרת מאשתו של דומיניק שטראוס-קאהן, מאן שינקלר, נשאלה האחרונה אם מפריע לה המוניטין של בעלה כרודף שמלות. תשובתה הייתה: "לא, אני דווקא גאה בזה! זה חשוב שפוליטיקאי יידע לפתות. כל עוד שהוא מפתה אותי ואני אותו, זה מספיק בשבילי".

ואין מקום בו שוועם של פוליטיקאים לסקס מקובל ונסבל יותר מאשר באיטליה. עבור סילביו ברלוסקוני - ראש הממשלה האיטלקי שמחזיק במשך הכהונה הארוך ביותר בעשורים האחרונים, אם תהיתם - תיאבון מיני הוא מושא לגאווה, ולא לבושה.

ברלוסקוני נמצא כעת בעיצומו של הליך משפטי, בעוד הוא מואשם בתשלום עבור מין וקיום יחסים אסורים עם יצאנית קטינה. אולם ברלוסקוני עדיין רחוק מלהסתובב אזוק ברחבי איטליה - "אני אוהב את החיים, ואני אוהב נשים", הוא הצהיר בשמחה.

"שטראוס-קאהן עקשן בכל הקשור לנשים"

כאשר שטראוס-קאהן היה מועמד לתפקיד יו"ר קרן המטבע, עיתונאי צרפתי בשם ג'ין קואטרמר הביע את דאגתו מהתנהלותו הליברלית: "שטראוס-קאהן עקשן מדי בכל הקשור לנשים, לעיתים התנהגותו גובלת בהטרדה. זאת ידוע בתקשורת, אבל אף אחד לא מדבר על זה". קואטרמר הבהיר כבר אז כי בקרן המטבע, שם רגילים למנטליות "אנגלו-סקסית", לא יסבלו סקנדל מהסוג אותו אוכלים לארוחת בוקר באירופה.

אולי באופן בלתי נמנע, התהילה וחוסר האנונימיות של שטראוס-קאהן הובילו למשיכת תשומת-לב חריגה סביב שערוריית המין בה מעורב. אולם, התמונות של שטראוס-קאהן מובל באזיקים מבית המלון נחשבות על-ידי רבים בצרפת ל"פגיעה בכבוד הנאשם", כנראה כחלק ממערכת צדק פגומה שמתבטאת גם ביחסם לסקנדלים דומים של מנהיגים אירופאים אחרים.

מעבר להבדלים בתרבות המינית והמשפטית, עובדה אחת היא בלתי נמנעת: בארה"ב קיבלה מהגרת אמריקנית צנועה יחס ראוי מהמשטרה בכל הקשור לתלונתה על תקיפה מינית.

האם שטראוס-קאהן אשם או חף מפשע? זה יוכרע בבית המשפט. בינתיים, הרשויות בארה"ב לא נרתעו מלעצור ולאסור את אחת הדמויות המובילות בכלכלה העולמית. וזה מעלה את התהיה הבאה: האם הדברים היו מתרחשים באותו האופן גם בפריז או ברומא?