הנספח הכלכלי של ישראל בטורקיה: "פה העסקים כרגיל"

הבעיה הגדולה של הנספח הכלכלי החדש של ישראל באיסטנבול היא לא רג'פ טאיפ ארדואן, וגם לא מחלת הגאווה הסופנית של הטורקים בשילוב הפרעת האגו חשוכת המרפא של הישראלים: עוד המשבר הפוליטי בין שתי המדינות תופח וצובר ממדי ענק, יוסף (ג'ואי) אברהם, 52, מנסה לשמור על שפיות עסקית. וגם על זה, בחורינו המצוינים שאמונים על אבטחת הקונסוליה הישראלית באיסטנבול מאיימים רוב הזמן, כנראה משום ששפיות עסקית היא נחלתם של אזורים שפויים. הם מצרים את צעדיו במתכוון.

הצרכים המודיעיניים והביטחוניים משתנים מעת לעת, ומקשיחים את נוהלי האבטחה. בחורינו, אדיבים אך נחושים, קיבלו הנחיות מפורשות לחקור, לתשאל, לחשוד, לחטט ולברר על אודותיו של כל זר שמביא את עצמו למגע כלשהו עם בכירים בקונסוליה המקומית, כי האווירה הציבורית בטורקיה היא כבר לא זו שליוותה את שטף הישראלים שמילאו את הקלאבים של אנטליה ואת כיכר טקסים.

אם מישהו בארץ התרגש השבוע מחטטנות היתר של שוטרי הגבול הטורקים במטלטלים של כמה ישראלים בשדה התעופה אטאטורק באיסטנבול - הוא לא מבין עד כמה בכניסה לקונסוליה הישראלית באותה עיר טורקית יודעים המאבטחים הישראלים לחטט ובעיקר להתיש בשאלות ובתביעות ביטחוניות בלתי מתפשרות. ועכשיו, אם ניתן לדמיין איש עסקים טורקי שמזדמן למקום הזה ונדרש לפרום את חגורת מכנסיו 4 פעמים בתוך 10 דקות, הרי קצה חוט לעוד טוויסט רע במשבר.

מצד שני, המצב רע, ובעיקר ביטחונית. המאבטחים מתנצלים גם בפני הנספח המסחרי בעצמו על אי-הנוחות הזמנית ומציעים לו ללמוד לחיות עם זה. גם לו אין הנחות, וכלפי חוץ הקשיחות הזאת נראית כמו התפרצות של לחץ אדיר: ביום רביעי לפני הצהריים הזדמנה לאברהם פגישה שהוגדרה "רבת חשיבות", אצל ראשי ארגון כלכלי מוביל שאת פרטיו הוא מסרב לחשוף. הוא מיהר לקראתה עם מקטורן ועניבה מהודקת, אך נדרש להתעכב עוד דקות ארוכות למסירת דין וחשבון מפורט על כוונותיו לשעתיים הקרובות.

הוא דיבר לזכוכית חד-כיוונית ומצדה השני אנשי אבטחה שאמונים על הגנת הקונסוליה ואנשיה. הוא נדרש לפרט אודות זה שהזמין אותו, נשאל אם הוא מכיר את המזמין ובאילו נסיבות נעשתה ההזמנה. כשהסגיר את מקום הפגישה עיקם את האף, אחר כך פירט על שעת ההתחלה ועל המועד המשוער שבו תסתיים. הוא ענה בסבלנות, לעתים הגיב בחיוך נבוך. אחר כך בקעו מתוך המראה שעל הקיר הנחיות נוספות, כמו להתקשר לאבטחה מיד בתום הפגישה ולא לשכוח להודיע למי שצריך כשהוא מתקרב אל הבניין. כמובן שהזכירו לו את החובה לעדכן על כל שינוי בלוחות הזמנים, על כל ארוחת צהריים שצצה לפתע, על כל אדם שפונה אליו בנסיבות מחשידות. "הם עושים את העבודה שלהם, והם עושים עבודה מצוינת. אני לא יכול לבוא אליהם בטענות", הוא מסביר דקות אחר כך.

"לא צריך להגזים עם העניין הביטחוני"

ניכר מדבריו של אברהם שהוא מאוד רצה שלפחות חלק מהראיון הזה יתקיים בפארק סמוך, בסתיו מקומי שמצנן את האוויר הטורקי. כנראה שמישהו הבהיר שלא כדאי. "אני לא יודע אם זה כך תמיד", הוא מבהיר כששואלים אם זו תהיה שגרת חייו ב-4 השנים הקרובות. "אני בסך-הכול מכהן 3 שבועות בתפקיד, מהם רק שבועיים נמצא כאן ממש. לפני כן מילאתי תפקידים אחרים בשירות המדינה, הייתי הנספח המסחרי בדרום-אפריקה וגם שם מונהגת אבטחה מהודקת. הייתי באותו תפקיד גם בארה"ב. אני מבין את הצרכים הביטחוניים. בסופו של דבר יש רצון לאפשר לי לעשות את העבודה והעבודה נעשית. שלא צריך להגזים עם העניין הביטחוני".

"העבודה נעשית" - לפי ג'ואי אברהם זה "עסקים כרגיל", למרות שאותם עסקים מתקיימים בטורקיה ונעשים מול ישראל דווקא בימים שנסיבות פוליטיות מאתגרות את הנורמליזציה של שתי המדינות. "אני מהנדס בהשכלתי, אוהב מאוד את חוקי ההנדסה וחושב במושגים האלה תמיד. בהשראת העיקרון הזה אני פועל כל הזמן על בסיס עובדות: מסתכל על הנתונים של השנתיים האחרונות, רואה עלייה בנפח הפעילות המסחרית של ישראל ושל טורקיה, רואה תחזיות לעלייה נוספת בהיקף המסחר, יודע מהיכן בא הפוטנציאל להתרחבויות נוספות בשנים הבאות ולא מבין מה הבעיה.

"יש לנו עוד כל כך הרבה דברים טובים לעשות פה, שפשוט חבל לא להתעסק בהם בכל המרץ", הוא אומר בראיון ראשון ל"גלובס", יממה אחת בלבד אחרי שראש הממשלה הטורקי, רג'פ טאיפ ארדואן, הודיע על ניתוק קשרי המסחר עם ישראל. "אני עובד כרגיל", הבהיר והדגיש ש"בתוך כמה שעות היא גם הובהרה והתברר שאין כוונה לפגוע במסחר הפרטי, אלא בממשלתי בלבד". לא בכדי הוא מדגיש זאת. מסחר ממשלתי של ממש, אין בין ישראל לטורקיה מאז מבצע עופרת יצוקה בתחילת 2009. מי שהמשיך להוביל את קטר היחסים המסחריים בין שתי המדינות, הם אנשי עסקים פרטיים, ואליהם מכוון הנספח הטרי של משרד התמ"ת בטורקיה את התוכנית הסדורה שלו.

אברהם בורר את מילותיו בקפידה, נזהר מלהידחק לפינות צרות, חושש ממלכודות. הוא מבין את הפוטנציאל הנפיץ של כל פליטת פה ושל כל אמירה מתלהמת, יודע שהמצב מסובך גם בלעדיו. לא הוא זה שצריך לשאת את משא הצרות של יחסי שתי המדינות על גבו, בטח לא שבועיים אחרי שנכנס לתפקיד התובעני שחייב אותו להעתיק את מגוריו לאיסטנבול ולהותיר בישראל אישה ושתי בנות.

ביום שני השבוע אברהם שם את פעמיו אל הקונסוליה באיסטנבול. הוא המריא מנתב"ג בשעה 5:00 בבוקר בטיסה של טורקיש איירליינס. שעתיים אחר כך נחת בשדה התעופה אטאטורק, ובדרך לביקורת הדרכונים היה עד לדרמה שסימנה הידרדרות נוספת ביחסי שתי המדינות: "הייתה שם קבוצה של 40 ישראלים, חיכינו לביקורת ואז ניגשו אלינו שוטרים, העמידו אותנו בתור נפרד של ישראלים והתחילו לאסוף מאיתנו את הדרכונים. אחרי כרבע שעה קראו בשמי, מישהו ניגש אלי ומסר לי את הדרכון. החתמתי אותו ועזבתי, רצתי לעבודה. מאחור עדיין עיכבו את אלה שיש להם דרכונים ישראליים", הוא משחזר.

המטרה: מסחר בהיקף של של 6 מיליארד דולר

עם ותק זעום של שבועיים בתפקיד כשמסביב יחסים שמידרדרים בעקביות בין שתי המדינות, הנספח המסחרי החדש מתעקש לייצר את הרושם שהמשבר הזה מתרחש הרחק ממנו. ברקע המצב הנזיל, אי-הוודאות מדירה שינה מעיני תעשיינים, יצואנים ויבואנים, והוא מבהיר שהגיש בקשה רשמית לכהן בתפקיד עם פרישת הנספח הקודם, דורון אברהמי. "האתגר האדיר הוא לפעול מול מדינה עתירת הזדמנויות עסקיות, עם כלכלה צומחת ומבטיחה, שמקיימת יחסי סחר חשובים מאוד עבור ישראל. זו אחת המדינות החשובות בעולם, עם מחזור של 740 מיליארד דולר לשנה וצמיחה גבוהה מהממוצע באירופה".

על התפקיד החדש והאתגרים שהוא מזמן הוא מדבר בהתלהבות. הוא מפרט ארוכות כיצד ישיג את המטרה שסימן לעצמו: לסיים את הקדנציה בעוד 4 שנים עם היקף מסחר חלומי של לפחות 6 מיליארד דולר בין שתי המדינות, סכום שישבור את השיא של כל הזמנים. מוזר לשמוע כאלה הצהרות כשרק השבוע כלי תקשורת ישראליים וטורקיים התחילו ליזום כתבות שבוחנות כמה מטוסי קרב יש לישראל וכמה אוניות מלחמה וצוללות יש לטורקיה.

החרדות האלה לא מחלחלות אל בנק המטרות של אברהם. הוא מביט על השיא האחרון בהיקף סחר של כ-4 מיליארד דולר, שנשבר ב-2008. ב-2009 חלה נסיגה בגלל המשבר העולמי, אך בשנתיים האחרונות המגמה החיובית שבה וכעת היא מסמנת את שבירת השיא של ה-4 מיליארד כבר בסוף השנה הנוכחית. במחצית הראשונה של השנה הסתכם היקף הסחר בכ-2.5 מיליארד דולר, כך שבהחלט יש למה לקוות.

להיקף סחר של 6 מיליארד דולר אברהם מתכוון להגיע באמצעות הרחבת הייצוא הישראלי של מערכות הומלנד-סקיוריטי לשימושים אזרחיים, כמו הגנה על מתקני תשתית חיוניים בטורקיה, והרחבת השיווק של ציוד רפואי, רכיבי טלקום והיי-טק.

עם אתגרים כאלה, אין לו זמן לריב על התנצלויות ועל גאווה לאומית. לדבריו, כשהוא דן עם אנשי עסקים טורקים, מה שמעניין אותם זה הביזנס, את המרמרה ואת עזה הם משאירים לארדואן ולנתניהו. "התפקיד שלי הוא לשמור על המגמה החיובית בסחר שבין שתי המדינות. התמונה מאוד חיובית. טורקיה צומחת בשיעור של 9% בשנה, יותר מכל מדינה אחרת באירופה. מסחר טוב חשוב לנו וחשוב גם לה".

על הצהרת ארדואן השבוע, אומר אברהם: "אינני עוסק בכותרות האלה, אני לא מתאם את לוחות הזמנים שלי בהתאם למדד המשברים שמסביב. יש לי סדר יום עם יעדים ברורים, ואני מקפיד להיצמד אליו. באתי עם המון מוטיבציה להצליח ולפתח". הוא עומד על כך שגם מאז ההידרדרות האחרונה עם פרסום דו"ח פאלמר, לא היו ביטולים של פגישות ולא נרשמו מפגני שרירים מצד פרטנרים טורקים.

אברהם לא מכיר את טורקיה, עדיין לא הספיק ללמוד אותה. הוא מתקשה לאפיין את התרבות העסקית המקומית. הוא סבור שבסופו של דבר הערכים אוניברסליים, כי העולם גלובלי ודפוסים שטובים לארה"ב, טובים גם לטורקיה וגם לסין. טרם החל לכהן בתפקיד החדש, הוא ביקר במדינה רק פעמיים במסגרת העבודה.

הוא עלה מהודו לישראל ב-1979, התגייס לצה"ל ושירת כמהנדס בקבע במשך כ-7 שנים. אחר כך ניהל במשך כמה שנים את חדר המחשבים והמכונות המרכזי של עיריית תל-אביב, עד שהפעילות בניכר בשם המדינה קסמה לו, והוא נרשם לקורס נספחים כלכליים של משרד התמ"ס דאז. "עשיתי את הכל לבד, גם כעולה חדש בישראל", הוא מספר. "עשיתי תארים לבד, בדרך הקשה והסיזיפית. כנראה שזאת הסיבה שקל לי מאוד להאמין במה שבאתי לעשות כאן עכשיו: להצליח".

 ישראל טורקיה היקף הסחר