פער של פי 611 בדמי הניהול בגמל בין אנשי צה"ל לפרטיים

דמי ניהול בגמל לאנשי צה"ל - 0.0018%, הממוצע בענף - 1.1% ■ בשם התחרות, גופי החיסכון הפנסיוני מציעים הטבות מפליגות בדמי הניהול לעמיתים מאוגדים ■ מי שמממן את המנגנון הם הלקוחות הפרטיים, בדמי הניהול הגבוהים שהם משלמים כך

בחודש יוני השנה אירח היועץ הכספי לרמטכ"ל והאחראי על התקציבים במשרד הביטחון מסיבת עיתונאים צנועה ולא שגרתית. באותו אירוע פינו הכתבים הצבאיים את מקומם לכתבי הפיננסים: ההישג שהציג, בשביעות רצון מרובה, היה תוצאות המכרז הפנסיוני הגדול וארוך השנים לאנשי הקבע של צה"ל. מבחינתו של היועץ, אז עדיין תא"ל מהרן פרוזנפר, ההישג היה ברור וממשי - חברת הביטוח הראל זכתה במכרז לאחר שהציעה דמי ניהול בשיעור נמוך ובלתי נתפס - 0.0018% מהצבירה לשנה בלבד.

אם המספר הזה נראה לכם מוזר ולא הגיוני, אתם לא ממש טועים. הממוצע בשוק קופות הגמל עומד על כ-1.1% בשנה - פי 600 מהתשלום שיידרש מאנשי הקבע. למעשה, הראל התנדבה לנהל את כספי התגמולים של אנשי הקבע חינם, בתקווה שהכנסות אחרות מציבור זה, ובעיקר מאלה שיעזבו את הצבא כעבור כמה שנים, יקזזו ואף יצדיקו את ההוצאות.

המחיר שהשיג צה"ל לאנשיו נמוך באופן קיצוני, אבל העיקרון המנחה את ההסכם אינו יוצא דופן: מי שמשתייך לקבוצות גדולות וחזקות נהנה מרמת מחירים אחת, בעוד הבלתי מאוגדים סובלים מרמת מחירים אחרת לגמרי ונאלצים לשלם מחירים גבוהים בהרבה.

ההסכם הפנסיוני של צה"ל, בדומה להסדרים פנסיוניים של גופים אחרים כמו בזק, חברת חשמל, התעשייה האווירית והבנקים הגדולים, מציב בעיה אדירה לחוסך הפרטי לטווח ארוך. למעשה, במקרים רבים לקוחות פרטיים מממנים את המאוגדים - אלה שלעתים קרובות תנאי השכר שלהם טובים יותר מלכתחילה; הם מממנים את המנגנון שמאפשר לחברות להרוויח, להציע הטבות מפליגות למאוגדים ולתת בונוסים למנהלים.

אפליית עמיתים: הבידול מובן, השיעור מוגזם

בקופות הגמל רואים בעיקר שני סוגים של העדפת עמיתים: האחד הוא העדפת עמיתים מאוגדים, הנהנים מכוח מיקוח ואטרקטיביות הנובעת מהיקף הנכסים המצרפי שלהם. הסוג האחר הוא העדפת בעלי הצבירה הכספית הגבוהה, בעלי כוח המיקוח, על עמיתים בעלי צבירה נמוכה, ששיעור דמי הניהול הנגבים מהם מסתכמים עדיין בסכום נמוך.

הבעיה האמיתית היא בסוג הראשון של אפליית עמיתים. חשוב להבהיר, הבדל מסוים בתמחור ביטוחים קולקטיביים ופרטיים הוא מוצדק. מבחינת הקופה, ההוצאות הכרוכות בניהול חיסכון של 2,000 עובדים, שהתשלום בגינו מגיע מדי חודש בצ'ק אחד ואינו מצריך מאמצי שיווק, הן פחותות מההוצאות הכרוכות בהגעה אל 2,000 לקוחות פרטיים ונפרדים באמצעות גורם מתווך.

גם בענפים אחרים בשוק ניתנות הטבות לחברי קבוצות, למשל במכירות סיטונאיות או בענף הסלולר. הבעיה, אם כן, אינה בעצם השונות, אלא בהיקפים שלה. מאחר שחלה חובה על כל אזרח לחסוך לפנסיה, יש להגביל את הפער האדיר בין לקוח קבוצתי שנהנה מחיסכון זול מדי המסובסד על ידי חוסכים חלשים יותר.

בגופים המוסדיים טוענים בשיחות סגורות שאין סבסוד צולב בעייתי, כלומר העמיתים הפרטיים אינם מסבסדים את חברי הקולקטיב, וכי מדובר בשוק תחרותי שנבחן ביחס לעצמו. ייתכן שאין סבסוד במובן הצר של המילה - העמית בקולקטיב אינו גורם לחברה המנהלת את החיסכון הפסד שולי. הוא נמדד רק ביחס לעלות הטיפול בו, בהינתן שמנגנון הטיפול כבר קיים ומתפקד בלעדיו. אלא שלדעתנו, בדיוק בכך מתבטא הסבסוד הצולב, משום שמי שנושא בעלויות המנגנון, ודאי לאורך זמן, הוא הלקוח הרווחי באמת, והוא כמעט תמיד לקוח פרטי. מדוע? כי זהו משחק של נותני שירותים מקצועיים, היודעים לתמרן בין החברות המנהלות את החיסכון לצורך השגת הטבות. מדובר ביועצים וסוכני ביטוח גדולים שמכירים את חוקי הענף הפנסיוני ואת הנפשות הפועלות בחברות המנהלות, והם משרתים כמעט תמיד רק את הלקוחות הגדולים, כלומר ארגונים ומעסיקים שיכולים להרשות לעצמם לשכור את שירותיהם.

כמה משלמים החזקים: הלקח של הקופות המפעליות

כמה באמת משלמים העמיתים המאוגדים? ב-2010 עמדו דמי הניהול הממוצעים ששילמו עמיתי קופות הגמל בקופות הפתוחות לכל הציבור על 1.1% - שיעור דומה לזה ששולם ב-2009. אולם השיעור הזה מטעה: עשרות ואף מאות אלפי עמיתים בביטוחים קולקטיביים משלמים דמי ניהול נמוכים מהממוצע, ואילו שאר הציבור משלם 1.4%-1.99% מהצבירה מדי שנה - כפול ויותר מדמי הניהול שמשלמים העמיתים המאוגדים. מי שנושאים בעיקר הנטל הם לקוחות פרטיים בעלי צבירה גבוהה, שמתוך חוסר מודעות משלמים לרוב דמי ניהול מעל הממוצע או בסביבות הממוצע.

בשוק הפנסיוני פועלות גם קופות מסוג אחר - קופות מפעליות הסגורות לכלל הציבור, שהעמיתים בהן משלמים דמי ניהול נמוכים במיוחד. עובדי בנק דיסקונט ובנק לאומי, למשל, אינם משלמים כלל דמי ניהול. המעביד הוא שנושא בנטל ניהול הכספים והעמידה ברגולציה. בקופות מפעליות אחרות, למשל קופות תע"א, אל על והאוניברסיטה העברית, העמיתים נושאים בנטל המימון של הפעילות, אך דמי הניהול בהן נמוכים (0.25%-0.4%) ומשקפים את העלויות האמיתיות, ללא מטרות רווח.

לכאורה, הקופות המפעליות אינן קשורות לדיון הציבורי על דמי הניהול והעדפת העמיתים המאוגדים, אבל ניתן ללמוד מהן על העלויות האמיתיות. דמי הניהול שמשלמים העמיתים בקופה של תע"א או של האוניברסיטה העברית מלמדים מהו הרף התחתון הנדרש לניהול קופת גמל ונותנים מושג גם על סדרי הגודל של הרף העליון.

ואכן, קולקטיבים גדולים רבים מצליחים להשיג מהקופות דמי ניהול של כ-0.4% עד 0.6% בקופות ללא סוכן ביטוח. בביטוחי מנהלים, הרף לקולקטיבים הוא 1%-1.2% מהצבירה ו-4% מהפרמיה, לעומת ממוצע בשוק של 1.24% מהצבירה ו-5.12% מהפרמיה. בביטוחי חיים, ידוע אף על הישג יוצא דופן - 0.5% מהצבירה ו-3% מהפרמיה בלבד, לעובדי תע"א במנורה מבטחים.

בקופות הפנסיה, גופים רבים, בעיקר של עובדי מדינה וחברי הסתדרות, המשלמים דמי ניהול נמוכים של 2% ו-0.25% מהפרמיה ומהצבירה בהתאמה (לעומת דמי ניהול מרביים של 6% ו-0.5%). בכמה גופים, העמיתים משלמים עוד פחות מכך - 1% מהפרמיה ו-0.2% מהצבירה. דמי ניהול כאלה שקולים, על פי אומדנים כלליים, ל-0.3% מהצבירה - חלום רחוק מבחינת החוסך הממוצע בישראל, המשלם לרוב דמי ניהול שקרובים או שווים למקסימום המותר.

ארגון המורים העל-יסודיים השיג הסדר מיטיב אחר: העמיתים משלמים לקרן הפנסיה רק 5% מהפרמיה, ללא דמי ניהול מהצבירה - הרכיב שהופך משמעותי יותר ככל שהחוסך מתבגר והחיסכון גדל.

חשוב לזכור, לאפליה בגובה דמי הניהול בין החוסכים הפרטיים למאוגדים יש השלכות לא רק על גובה התשלום הנגבה מהם מדי חודש כל עוד ההפקדות נמשכות כסדרן, אלא גם על הסכום שיקבל העמית בתקופת הגמלאות כקצבה חודשית. ככל שאנחנו משלמים דמי ניהול גבוהים יותר, הסכום שנצבר עבורנו בחיסכון נמוך יותר, והקצבה החודשית קטנה יותר.

אז מה עושים? הרווח של המתמקח המתמיד

נושא האפליה בדמי הניהול כבר עלה לדיון באגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר, ואף נמצא כיום על שולחן הכנסת, לאחר שביולי השנה אישרה ועדת השרים את הצעת החוק של ח"כ אמנון כהן (ש"ס), שהוגשה כבר באוקטובר 2010. לפי ההצעה, חברה מנהלת תהיה רשאית להעניק הנחות בדמי הניהול על בסיס שוויוני ואחיד לכלל העמיתים וייאסר עליה להבדיל בין סוגי החוסכים לטווח ארוך.

לפי הצעת החוק, ההנחות בדמי הניהול יתבססו על הקריטריונים הבאים: סכום ההשקעה בקופה, משך ההשקעה בקופה או תנאי אחר שיקבע שר האוצר, על בסיס שוויוני ואחיד לכלל העמיתים. על פי המנגנון שמציע כהן, ההנחה בגין כל תנאי שייקבע לא תעלה על 0.25% משווי נכסי העמית בקופה. כהן ממליץ כי הוראות אלו לא יחולו על הנחות שניתנו טרם כניסת החוק לתוקף, בתנאי שהפער בין דמי הניהול הגבוהים ביותר בקופה לדמי הניהול הנמוכים ביותר בקופה לא יעלה על 0.5%. כיום, רוב הקופות אינן עומדות במגבלה הזאת.

האוצר בחן אף הוא את האפשרות להגביל את ההנחות לגופים המוסדיים ולקבוע פער מרבי בין דמי הניהול הגבוהים והנמוכים באותה קופה, ואולם לבסוף בחר שלא להוביל מהלך כזה ובמקום זאת להתמקד בהורדת דמי הניהול המרביים המותרים לגבייה.

סוגיית האפליה בדמי הניהול אף הגיעה בסוף חודש יוני השנה לפתחי בית המשפט. עורכי הדין יצחק אבירם ודנה שילוני הגישו לביהמ"ש המחוזי בת"א בקשה לאישור תביעה העוסקת בפער האדיר בין אלה הזוכים להטבות מפליגות לבין אלה שאינם זוכים להטבות ממשיות כתביעה ייצוגית. בתביעה, שטרם נדונה, נטען כי "העדפה זו מהווה אפליה בוטה, והיא בניגוד לחוק - החוק האוסר על אפליה בין העמיתים בקופות הגמל". התביעה טרם הניבה תוצאות, ולפי הערכות בשוק, ביהמ"ש לא יתערב בנושא הזה. כך או כך, עד שדמי הניהול יירדו בפועל, לכל חוסך מומלץ לנקוט את הצעדים הבאים:

לברר אם אתם יכולים להצטרף לקולקטיב וליהנות מההטבות שלו, בין אם באמצעות מקום העבודה, בני הזוג או ההורים.

לנהל משא ומתן עם הגוף המנהל, גם כלקוחות פרטיים. אם לא הצלחתם בפעם הראשונה להוריד את דמי הניהול, נסו שוב כעבור שלוש שנים, כשהצבירה שלכם גדולה יותר, וכך גם כושר המיקוח.

לעשות סקר שוק ולבדוק את העלות מול התועלת - מה אתם מקבלים תמורת דמי הניהול שאתם משלמים.

סוגי הקופות בשוק הפנסיוני

- ביטוח קולקטיבי (קבוצתי)

הסכם התקשרות בין המעביד לגוף המנהל את הנכסים עבור קבוצת מבוטחים וחוסכים הקשורים אליו. המעביד הוא בעל הפוליסה, והפרמיה משולמת על ידיו או על ידי המבוטחים או על ידי שניהם. לביטוח הקבוצתי כמה יתרונות בולטים: הוא זול יותר, לרוב אינו דורש הצהרת בריאות ויכולת המיקוח של בעל הפוליסה רבה יותר. הסכם ההתקשרות קצוב בדרך כלל בזמן - 3-5 שנים, עם אפשרות להמשיך את החיסכון באופן פרטי.

- קופה מפעלית/סקטוריאלית

קופה הסגורה לכלל הציבור ומיועדת רק לעובדים בגוף מסוים. בקופות אלה, המעביד הוא שנושא בנטל ניהול הכספים או שהעמיתים (העובדים) מממנים את הפעילות באמצעות דמי ניהול נמוכים, הנגבים ללא מטרות רווח.

- קופה פתוחה לכלל הציבור

כשמה כן היא, קופה שכל אחד יכול להצטרף אליה - לקוחות פרטיים וקבוצות מאוגדות. בקופות כאלה, בדרך כלל הלקוחות הפרטיים משלמים דמי ניהול גבוהים יותר מהמאוגדים ולמעשה מממנים אותם.

הפערים בין הקופות השונות
 הפערים בין הקופות השונות

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988