"אסור לפגוע בעשירים, אך צריך לקדם את היתר למעלה"

"אילו אני העורך של 'פירמה'", אומר בחיוך ליאוניד נבזלין, אחד המו"לים של עיתון "הארץ", "ביבי היה במקום הראשון ברשימת המשפיעים השנה". אחרי שמונה שנים בישראל, נבזלין עשה השנה קפיצת מדרגה בהתערותו בחיי המדינה. זו לא רק ההשקעה ההולכת וגוברת בנושאים הקשורים בעם היהודי ובקורותיו, אלא בעיקר הרכישה המפתיעה של כלי תקשורת ביוני 2011, ודווקא עיתון "הארץ".

נבזלין משוכנע כי נתניהו הוא המשפיע ביותר בתקשורת, אך את עמדתו זו הוא מגבש רק מקריאה בעיתון על המתרחש בערוץ 10, לא מניסיון אישי. "אני מכיר את ראש הממשלה זמן רב", הוא אומר בראיון ראשון לעיתון מאז שרכש מניות ב"הארץ", "הוא אדם ליברלי, ואני לא יכול לדמיין אותו דוחף את התקשורת לכיוון כזה (של סגירת ערוץ - ל"א). בסופו של דבר הוא יקבל החלטה ליברלית".

נבזלין מבהיר שאינו בר סמכא בנושא, "אבל בכל זאת התקשורת הישראלית יכולה לכתוב מה שהיא רוצה. אין בעיה ל'הארץ', ל'גלובס' או ל'ידיעות' לערוך תחקירים על ראש הממשלה. לכן, במקרה הזה לא אכפת לי מעורבות ראש הממשלה במדיה. אין מצב של פחד לכתוב".

- בערוץ 10 אומרים שיסגרו את הערוץ בגלל פרסומים נגד ראש הממשלה.

"אם ערוץ 10 היה במצב כלכלי טוב, והיה מרוויח, אף אחד לא היה יכול לסגור אותו. זה עניין כלכלי. הממשלה יכולה לעזור או לא לעזור לדחות את החובות".

- אולי תשקיע אתה בערוץ 10

"לא. לא בגלל הערוץ, אלא כי הטלוויזיה, כהשקעה, שואבת הרבה כסף, ונמצאת בתקופה קשה של תחרות מול האינטרנט ושינויים בדפוסי הצפייה. זה לא זמן טוב להשקיע בטלוויזיה".

- ומה עם השקעות מדיה אחרות בישראל?

"לא כרגע. כשאמצא משהו מעניין".

רומן רוסי

אם תשאלו את ליאוניד נבזלין, לפני הכל הוא יו"ר בית התפוצות. בגאווה גדולה הוא מדבר על תיבת האוצר שלו, בה שוכן הגנום של העם היהודי. אוצרו האישי, אגב, נאמד באחרונה על ידי אחד העיתונים בכחמישה מיליארד שקל.

- שמענו על פעילותך הפילנתרופית, אך מה הבסיס העסקי שלך, מה בעצם אתה עושה?

"אני משקיע את כספי באמצעות שני משרדים משפחתיים, אחד בלונדון ואחד בניו יורק. הפורטפוליו שלנו מכיל מאות חברות וקרנות, וכך, באמצעות חברות אלו, אני עושה כסף, משמר את כספי ומרוויח עוד. אני מצוי בקשר אישי עם המשרדים האלה בכל יום, או בכל שבוע, מקבל דוחות, מסכים או לא מסכים עם ההשקעות, וכך זה מתנהל בשמונה השנים האחרונות".

המעבר של נבזלין לישראל כעולה חדש היה רק אפס קצה של דרמה גדולה יותר. בראשית שנות התשעים, עם התפוררות ברית המועצות, ענה נבזלין למודעה בעיתון שפרסם מיכאיל חודורקובסקי והפך למספר 2 שלו בחברת האנרגיה "יוקוס". במהרה הפכו נכסיהם לשווי ערך במיליארדים, עד שבקרמלין לא יכלו להתעלם מהם. התיקים נתפרו במהרה, תחילה עבירות מס ובסופו של דבר גם אישום ברצח. חודורקובסקי ועשרות אחרים הושמו בכלא, נבזלין נמלט לישראל. כאן הוחלט כי אין מקום להסגירו לידי פוטין, ולמעשה הוא קיבל הכשר, תחילה מבית המשפט העליון ואחר כך מהציבור הישראלי. בכל אופן, חופש מוחלט בעסקים עדיין אין לו.

"אני אישית לא מעורב באף אחת מההשקעות שלי, שלרוב הן בתחום הנדל"ן במדינות שונות", הוא מספר, "זו האידיאולוגיה שלי בתקופה זו של חיי, שהיא תקופה של התגוננות. לא להיות מנהל ומנהיג, אלא להגן על כספי ועל זהותי מפני רוסיה. זה עניין עסקי. וחוץ מזה, יש לי השקעות שונות פה בישראל, בנדל"ן, בבזן, בעיתון 'הארץ', ואחרות שאני לא רוצה לציין. אבל עשיתי זאת כהשקעת פורטפוליו, ואני לא משמש כחלק מהנהלה".

- קשה לחיות כנרדף כל הזמן

"בחיים יש שלבים שונים. לפעמים אנחנו בהגנה, ולפעמים אנחנו יוצאים קדימה לתקוף ולהשיג. פסיכולוגית זה נוח מאוד, כי החיים לא מאוד קצרים ונוח לעשות דברים שונים בתקופות שונות בחיים. אז כשהרוסים יצאו נגדי הבנתי מידית מה אני לא יכול לעשות - לנסות לשנות משהו במציאות ברוסיה. כל עוד התיק נגד חודורקובסקי פתוח, הם ירדפו את מקורביו ובהם אותי, כיוון שאני מספר 2 שלו. זה לא קל, אבל אני לא סובל. זה יכול להימשך 10, אולי 20 שנה, אבל זה לא יהיה לכל החיים.

"לפני זה הייתי בעמדה של לצבור עוד כסף, ואני מאמין שבתקופה הבאה שלי אשוב להיות יותר אגרסיבי. אבל רק כשיסתיים הסיפור הרוסי שלי. כשאני חושב על אלה שכלואים, על משפחותיהם, זה באמת כואב. אני עושה כל מה שאני יכול, אבל אני לא נותן לנושא הזה לגרום לי מצב רוח רע לזמן רב".

- אתה מרגיש בטוח?

"בישראל הרגשתי בטוח מלכתחילה. זה היה הרעיון שלי להשיג אזרחות ישראלית ולא לבקש מקלט מדיני בלונדון או בניו יורק. הרגשתי שכיהודי יש לי זכות לקבל את האזרחות הזו, והייתי בטוח שאף שופט לא יוכל להוכיח שעשיתי פשע. לנוכח הידיעה שישראל היא מדינת חוק והחוק חזק פה לפעמים יותר מכל דבר אחר, חשתי מוגן. ושנית, יש לי עו"ד טוב מאוד, דוד ליבאי, שנתן לי להרגיש רגוע לאחר שהוא ניתח את כל פרטי המקרה שלי. לפני כשבע שנים קיבלתי ויזה לארצות הברית, וזה אומר שגם שם סומכים עליי. יש לי קשרים בבית הלבן, בגבעת הקפיטול. אני מכיר יהודים רבים בארצות הברית, שם ביתי השני. ברגע שהרוסים ביקשו להסגיר אותי, הם מיד נדחו על הסף על ידי ארה"ב בצירוף מילים חמות עליי".

- לו היית יכול לחזור אחורה לראשית שנות ה-90, היית עושה זאת שוב?

"בגלל שהתחלתי לעבוד עם חודורקובסקי בזמנו, פספסתי את ההזדמנות לעלות בזמן העלייה הגדולה. מה שהעמיד את חיי בסכנה בהזדמנויות שונות. לו הייתי עולה, הייתי מתחיל את חיי פה כמתכנת מחשבים ואז אלה היו חיים שונים. היום יש לי לפחות שתי סיבות שבגללן הייתי עושה הכל מחדש. הדבר הראשון הוא הילדים הקטנים והמשפחה בישראל, וזה לא היה קורה אחרת. הדבר השני הוא ההיכרות עם חודורקובסקי. הייתי לוקח את הסיכון, רק בזכות העובדה שאישיותו היצירתית והאנרגטית הפכה את התקופה ההיא לקריאטיבית ולמרתקת בחיי".

- וכמובן הכסף

"תמיד הייתי בטוח שארוויח כסף. חלק ניכר מחיי הייתי אפילו עני והמשכורת שלי לא הייתה גבוהה בהתחלה. אבל תמיד הייתי בטוח שאני יכול להרוויח כסף. עבדתי רק כשבע שנים כמהנדס תוכנה אחרי סיום לימודיי ברוסיה. הייתי מהטובים בחברה שבה עבדתי. התקדמתי משנה לשנה והמשכורת שלי עלתה. אני לא יודע מה היה קורה אלמלא הייתי עולה ולאיזה אדם הייתי הופך, אבל אני משוכנע שכך או אחרת הייתי מרוויח כסף".

לא מובן מאליו

נבזלין הוא אדם נעים. לפחות כשיושבים מולו קל מאוד לנתק אותו מההאשמות הקשות שיוחסו לו ומהונו העצום. הוא נטול גינוני עושר ודיבורו המשלב רוסית, אנגלית ושברי מילים בעברית מתון ורך.

הוא נולד במוסקבה לפני 53 שנה וגדל בברית המועצות הקומוניסטית והחשדנית כלפי יהודים. סבתו הכינה גפילטע פיש ולא אחת גם כינו אותו "ז'יד". כמו יהודים אחרים, הוא נדחה על ידי הפקולטות הגבוהות ומצא את עצמו לומד בחברת בני אודסה ובעלז, שחשפו אותו ליהדות. "הם הלכו לבית הכנסת כשזה היה מסוכן מאוד. לא הצטרפתי, כי פחדתי לאבד את כל מה שהשגתי ולהישלח לצבא הרוסי".

- וכשהגעת לארץ וגם כאן התייחסו אליך בחשדנות נפגעת?

"לא. יש דברים שגדולים מכדי שנוכל להשפיע עליהם. דרוש זמן רב והרבה עבודה כדי להוכיח לאנשים שאתה לא איש רע. זה נורמלי, כי אנשים תמיד חשדניים, ובמיוחד כלפי אדם שיש לו כסף. ואם לא די בזאת, הוא עוד בא מרוסיה, מעין אוליגרך ומואשם בדברים רבים ברוסיה. למה שיקבלו אותי כאדם טוב באופן מובן מאליו? עליי להוכיח את זה".

- חשוב לך להוכיח את זה?

"מאוד. המוניטין שלי חשוב לי מאוד. לקחתי סיכון והגעתי לכאן עם מסר שניסחתי בשנה הראשונה לשהותי פה. המסר של אחוות העם היהודי. היכולת ללמוד ולהבין מה פירוש להיות יהודי נתנה לי את הכוח להביע דעה על כל מה שקורה כאן".

ואכן, בשנים האחרונות, מאז שהגיע לישראל, נבזלין משקיע באמצעות "קרן נדב" שלו, עשרות מיליוני שקלים בביסוס לימודי העם היהודי. "החברה שלנו משוסעת בין חילונים לחרדים, ואנחנו צריכים למצוא דרך שזה לא יתפתח לבעיה עצומה בעתידנו המשותף. זה איום חמור יותר מאיום חיצוני. לכן, מה שאני עושה באמצעות החינוך ליהדות חשוב למציאת המכנה המשותף שלנו ולהבנה הדדית".

זה התחיל עם השקעתו הבלתי נגמרת בבית התפוצות, אשר בו הוא משמש כיושב ראש, והמשיך באחרונה עם הקמת מחלקות ללימודי עמיות (peoplehood) באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטה העברית ובמרכז הבינתחומי ע"ש רייכמן בהרצליה, שם, הוקם "מרכז נבזלין לעמיות יהודית".

"העשייה שלי בתחומי הרוח שינתה משהו לטובה בדעת הקהל עליי. אני מרגיש טוב, מרגיש שאנשים מכירים אותי, איש לא נגדי ואיש לא מתנכר אליי בישראל. אני באמת שמח".

- אתה מרגיש, אם כך, שיש שינוי בגישה כלפיך ואתה יכול להפסיק להשקיע מאמץ בשיפור תדמיתך?

"אני אמשיך לעבוד בזה. אלה חיי, אני לא יכול להפסיק. ובעתיד, כשישתנה האקלים הפוליטי ברוסיה, עוד אוכיח בבתי המשפט שכל ההאשמות נגדי הן שטויות".

- כשנכנסת לעיתון הארץ, אנשים כתבו "האוליגרך", או "הרוסי יהודי". האם זו גזענות לדעתך?

"רוב התקשורת הישראלית נוהגת על פי אמות מידה ליברליות. וכשהם מאבדים את זה, לעתים, אפשר לומר שזו גזענות, אבל אי אפשר לומר שהם נגד רוסים. אני חושב שפשוט נותנים דגש למאפיינים שונים שלי, שבולטים בעיניהם. להיות רוסי כאן זה נורמלי".

- למה החלטת להשקיע ב"הארץ"?

"מכמה סיבות. הראשונה היא שאני אוהב מאוד מדיה וחשבתי רבות על השקעה במדיה בעבר. כשנפגשתי עם עמוס שוקן לפני כשנה וחצי, בבית התפוצות, והבנתי שהם זקוקים למשקיע ניגשתי לזה מידית".

מקור החיבה של נבזלין לעולם התקשורת, עוד ברוסיה. שם הקים את העיתון האינטרנטי הראשון במדינה "gazeta.ru" והיה אמון על גיוס העובדים וניהולם. כמו כן, הוא החזיק בעיתון "חדשות מוסקבה" ואף היה אחראי לקשר עם התקשורת ב"יוקוס". "רני רהב של החברה", הוא צוחק.

"התעניינתי בעולם הזה, אבל זה לא היה כסף גדול. למרות שמכרתי את 'gazeta.ru' ברווח נאה", הוא מספר וחוזר ל"הארץ", "הייתה הזדמנות, התעניינתי בה ורציתי להיות חלק מהאנשים האלה שמשקיעים במדיה, שמדברים על מה שקורה שם ומחליטים החלטות בנושא. אני מאמין שבשוק הלא יציב עכשיו יש כלי תקשורת שיכולים להפסיד הרבה ואחרים שיכולים להרוויח. זה לא זמן טוב, אבל זמן מיוחד של שינויים. אני יכול לקחת את הסיכון הזה. זה לא כספי האחרון. אבל אני יכול להרוויח הרבה".

- יש לך השפעה על ההתנהלות העסקית של "הארץ"?

"יש חמישה שותפים שווים, שכל אחד מהם מחזיק 20%, והדירקטוריון הוא מקום שבו מדברים על ההשקעות, הפרויקטים והתוצאות. ברמה הזו אני מאוד מרוצה כי התחלתי להבין מה קורה שם. עכשיו אני במצב של הבנה טובה יותר של העסק הזה".

- ואיך מצבו הכלכלי של "הארץ"? דובר על כך שקנית אותו במחיר מופקע, הרי דומונט קנה 25% בשווי דומה, של 140 מיליון שקל, לפני חמש שנים.

"בפרופורציה קניתי כמו דומונט. השקל היה אז חזק יותר. חוץ מזה הוא מכר לי 5% מחלקו ללא תמורה, כדי שלי יהיו 20%. אנחנו במצב שקול היום. אני חושב ששילמתי מחיר הוגן והרגשתי נוח מאוד ים היחס שלהם כלפיי".

- כל הכסף הועבר כבר?

"בהחלט".

- לא נתבקשת בתקופה לא פשוטה זו להזרים עוד?

"כלל לא. 'הארץ' נמצא עכשיו במצב טוב, יש להם כסף להשקעה במיזמים שונים, ומעולם לא שמעתי על צורך בהשקעה נוספת".

- בדקת עיתונים אחרים לפני שבדקת את "הארץ"?

"עשיתי בדיקות באמצעות אנשים. חלקם מנהלים עסק מוצלח".

- בדקת עם "ידיעות אחרונות"?

"לא".

- האם "הארץ" הוא השקעה טובה יותר מ"ידיעות אחרונות"?

"אני לא יכול לומר זאת. אלה עיתונים שונים, 'ידיעות' גדול יותר ופונה לציבור רחב יותר. ל'הארץ' יש קהל מצומצם יותר, אך נאמן. שני העיתונים האלה מאוד יציבים ומעניינים להשקעה. יש להם הציבור שלהם, שהוא בסך הכל יציב. דעתי על 'הארץ' היא שהוא יכול להיאבק על לבו של ציבור קוראים רחב יותר מזה שיש לו כעת".

- תיארת את השינוי שמתרחש בעולם התקשורת, אתה חושב ש"הארץ" יעבור את זה בצורה טובה?

"כל אחד יכול להפסיד, אחדים יכולים להרוויח. 'הארץ' הוא מותג כמו ה'ניו יורק טיימס' - כל כך חזק עד שאנשים מאמינים לו ולאיכויותיו. כשאתה מעביר את תשומת הלב למדיה הדיגיטלית, ללא מותג חזק אין לך צ'אנס. לעתים נדירות יש לך מותגים חדשים שצומחים בעידן הזה, כמו ההפינגטון פוסט. מותגים ישנים רבים נעלמים והופכים לאונליין בלבד, אבל מותג עיתונאי נכון מנהל פרופורציה נכונה בין שני העולמות. אני חושב ש'הארץ' יכול למצוא את האיזון הזה ולהשקיע מאמצים וכסף במדיה ישנה וחדשה כדי לנצח במשחק".

- אידיאולוגית אתה מסכים עם עיתון "הארץ"?

"אני לא חושב שיש לעיתון אידיאולוגיה. יש כותבים שונים עם אידיאולוגיות שונות".

- אבל יש קו חזק מאוד

"איך אתה מגדיר את הקו הזה?".

- קו שמאלי ליברלי מובהק, התנגדות להתנחלויות למשל

"אני ליברלי לחלוטין וזה מתאים לי. באשר לימין ולשמאל, אני לא יכול לשייך את עצמי לאחד הצדדים. יש לי דעות שונות על נושאים שונים, אני לא טוב בפוליטיקה הישראלית. אבל ב'הארץ' יש מאמרים שאני בעדם ואחרים שאני לא מסכים עמם".

- אתה קורא "הארץ" מדי יום?

"יש לי ברירה? אומר בכנות, זו עברית קשה מאוד עבורי, אז אני מסתייע במישהו בקריאה. אבל אני עובר עליו מדי יום. אני צריך להכיר אנשים, לדעת מה עמדותיהם".

- וכשאתה קורא משהו שאינו לרוחך, אתה מרים טלפון?

"אף פעם לא אעשה זאת. אפילו לא אדבר עם עיתונאי על ענייני המאמר שלו כדי שזה לא ייראה כמו לחץ. הסבל שלנו ברוסיה לא החל כשפוטין הגיע, אלא כשהוחלט להגביל את חופש התקשורת. אם חופש הביטוי ברוסיה היה נשאר כמו בימי ילצין, נושא 'יוקוס' לא היה קורה אף פעם. מה שטוב שברוסיה זה ש-60 מיליון בני אדם גולשים באינטרנט. זה אומר שהם לא קוראים את העיתונים ולא רואים את הטלוויזיה של הקרמלין. לפי השקפתי ערך חופש העיתונות צריך להיות הלבנה הראשונה בחומה. מעולם לא התקשרתי לדבר עם עיתונאי 'הארץ', גם כש'הארץ' לא תמיד החמיא לי".

- היו מספר מאמרים עליך בעיתון טרם תקופתך. נפגעת מהם?

"פעם אחת. ערכתי את יום הולדתי ה-50 בבית התפוצות והיה לי חשוב להביא לשם אנשים. אז'הארץ' פרסם מאמר שהוציא אותי קצת כמו אוליגרך. מה שלא היה נכון, כי זה היה די צנוע. נפגעתי קצת, אך מעולם לא אמרתי מילה לאיש, לא אז ולא עכשיו".

- במאמר אחר כתב סמי פרץ, עורך "דה מרקר", כי כניסתך לעסקים בישראל מקורה בחיפוש אחר לגיטימציה. גם הכניסה שלך ל"הארץ" היא חלק מהחיפוש שלך אחר לגיטימציה?

"אני לא זקוק ללגיטימציה. לולא הייתי לגיטימי, לא הייתי הופך שותף ב'הארץ'. הם היו מאוד חשדנים כלפיי וערכו לי בדיקה שנמשכה 13 חודשים. אני חושב שלו ראו בעיה בלגיטימציה שלי הם לא היו לוקחים אותי".

- זה עצבן אותך, הבדיקה הקפדנית הזו?

"לו אני במקומו של עמוס שוקן, ורואה את האיש הזה בעל הרקע הרוסי, בעל כל האישומים האלה נגדו והכסף הזה שמגיע ממקור לא ברור, מה הייתי עושה? תאמין לי שהייתי הרבה יותר נבזי ממנו. קיבלתי זאת בהבנה מוחלטת, וגם לו הוא ושותפיו היו אומרים לא, בסופו של דבר, לא הייתי כועס. הם לקחו סיכון, ואני מאוד מודה להם, אני מקווה להיות שותף טוב ל'הארץ'. העיתון הזה הוא מפעל חייה של משפחת שוקן, הם צריכים לשמור על טוהרו".

- אתה מרגיש בנוח עם הקו הכלכלי של "דה מרקר"?

"בפרופורציה של הנושאים, בסדר החשיבות, יש לי חילוקי דעות עם עורך העיתון. אם אתה קורא את ה'מרקר', אתה חושב שהנושא הכי חשוב זה ריכוזיות. מנקודת המבט שלי, זה חשוב, אבל יש הרבה דברים חשובים הרבה יותר. ועם זאת, מישהו צריך לכתוב על זה ורק ה'מרקר' נוגע בסוגיה הזו. אולי הוא קצת מגזים, אבל הוא נוגע. יש נושאים ששונו במדינה בגלל העמדה של העיתון".

- ידעת שלאחדים מעובדי העיתון נגרמה אי נוחות עם הגעתך לשם?

"את זה אני לא מכיר. לא אמרו לי דבר".

- מה אתה חושב על "ישראל היום"? יש ביקורת רבה עליו, שהוא עובד במבנה לא כלכלי כי הוא חינמי, ושהוא פוגע בשוק

"זו שאלה מורכבת מדי. האם העובדה שכסף גדול נכנס למדינה קטנה כתרומה להקמת עיתון הולמת את העקרונות הדמוקרטיים או לא? זו שאלה שאין לי תשובה עליה. על פניו זה נראה לא חיובי, זה לא מצב של שוק חופשי. אבל אולי כל המדיה האחרת מאזנת את זה, כמו 'ידיעות אחרונות'. אבל אין לי דעה מוצקה בנושא".

- והעובדה ש"ישראל היום" מציג קו שתומך בממשלה?

"אני לא מכיר את זה. בוא נגיד שהעיתונאים של 'ישראל היום' הם תומכי נתניהו, אז מה? זו עיתונות חופשית, כל עוד המשטר לא כופה עליהם את דעותיו ואלו השקפותיהם האישיות".

- זו גישה קצת נאיבית

"למה? יכול לקרות במדיה שיש כלי תקשורת שתומך בליכוד".

100 מיליארד דולר

מהווילה שלו בהרצליה נבזלין משקיף על הנעשה בכיכר האדומה במוסקבה, שרחשה באחרונה נגד פוטין, וחש כי מדובר בהמשך ישיר של מהפכות האביב הערבי. "זה כעס של אנשים צעירים, משכילים, בעלי מקצוע. זה קהל שאף פעם לא יצא לרחוב ברוסיה. יש שם ליברלים ודמוקרטים, לאומנים וסוציאליסטים. זה העם כולו. הם הרגישו כמו עכברי מעבדה שאיש לא שואל לדעתם, נתונים להחלטה שרירותית של מישהו. שמשחקים בהם כמו במשחק שח".

כמו במדינות ערב, גם התנועה ברוסיה החלה ברשתות החברתיות והתנקזה לרחובות. כחודשיים לפני הבחירות, באחת מהופעותיו הפומביות של פוטין במסגרת חגיגות ניצחון של מתאגרף מקומי, נשמעו קולות בוז מהקהל. "לראשונה בקריירה הפוליטית שלו הוא נענש כך", משחזר נבזלין.

- אתה מאמין שזוהי תחילת הסוף?

"רוסיה, כמו מדינות ערביות רבות, עדיין אינה דמוקרטיה. הם יעשו הכל כדי שפוטין ייבחר שוב, על פי החוק - או שלא. אני כמעט בטוח שפוטין יזכה, אבל אם הוא לא יזכה כבר בסיבוב הראשון, זה לא עניין של מה בכך. בכל אופן, הלגיטימציה שלו מול הציבור תהיה קטנה מאוד. הוא יהיה נשיא, אבל לא לאורך זמן".

- באיזו רמה אתה מעורב בנעשה שם?

"אני לא מעורב כלל. אני לא משקיע כסף ולא משקיע מזמני. אחרי שפוטין החליט שהוא חוזר, הפסקתי את הבלוג שכתבתי שלוש-ארבע פעמים בשבוע".

לדבריו הוא מתגעגע לחברים ברוסיה, אך לא לעצים, לנהרות או לשלג שממלאים געגועים של עולים אחרים. "למזלי, אני אזרח ישראלי ומעולם לא אחליף את האזרחות הישראלית שלי באזרחות רוסית לטובת קריירה פוליטית שם. אני באמת לא מתעניין בעבודה פוליטית ברוסיה, עשיתי את השינוי לפני שמונה שנים, וזה היה לנצח. אשמח לחזות בנפילתו של פוטין מכאן ואשמח לקבל רכוש וכסף בחזרה. אחרי לכתו יהיה קל הרבה יותר בבתי המשפט השונים".

- מה שווי הנכסים שלך ברוסיה?

"באחרונה תבענו את רוסיה ב-100 מיליארד דולר. ואנחנו יכולים להוכיח את זה בבית המשפט".

- אתה יכול להבין את המחאה החברתית של הקיץ האחרון?

"לעתים כן. המשכורות אצלנו נמוכות ואני רואה אנשים שלא מצליחים להתקיים מהמשכורות שלהם. המורים, המתמחים - זו בעיה קשה. הם עובדים קשה מאוד ואין קורלציה בין מה שהם מרוויחים למה שהם צריכים להוציא".

- ומהו לדעתך הנושא הבוער ביותר בחברה הישראלית?

"צריך להפוך את הליך ניהול ופתיחת העסקים בישראל לבירוקרטי פחות. המשמעות של זה היא הפחתת מסים. צריך להיות תמריץ לפתוח עסקים בישראל, כי לפעמים עדיין יש לנו צורת חשיבה סוציאליסטית וזה הופך אותנו לשוק חופשי שהוא לא ממש חופשי. כשאתה פוגש את הבירוקרטיה בישראל, אתה משתגע לפעמים".

- אם כך, אתה קפיטליסטי מאוד בתפיסתך

"בהחלט. אני מאוד בעד המודל האמריקני".

- אם נביט על המחאה שהייתה בקיץ, הדרישות היו סוציאליסטיות במהותן

"דרישות ההמון הן תמיד סוציאליסטיות. אבל המוחים הם לא נגד העבודה, אלא נגד המשכורות הנמוכות. הם פשוט רוצים להרוויח יותר כסף. הם לא עד כדי כך סוציאליסטים. הבעיה המרכזית היא הפערים הגדולים מדי בין המעמדות, וזו בעיה גדולה מדי במדינה קטנה".

- ומה לדעתך הפתרון לכך?

"לא לפגוע בעשירים, אלא לדאוג לקדם את היתר. צריך לאפשר לעשירים להתקדם. והמדינה צריכה לתמרץ את האנשים לפתוח עסקים, אך לא על חשבון העשירים".

- שמעתי שאתה קונה בסופר בעצמך

"בטח. בתי דנה בת שנתיים וארבעה חודשים, הבידור הטוב ביותר עבורה הוא ללכת איתי לסופר. היא יושבת בעגלה ואומרת מה לקחת. אני מנסה לקנות את מה שאני אוהב. אבל אני יכול להגיד לך בכנות שהמחירים הולכים ועולים. בעבר קנית את כל הסל ב-400 שקל, היום זה אלף שקל בעבור אותם מוצרים. בכל חנות בשכונה שלי כבר מכירים אותי".

- מה אתה עושה בשביל הכיף?

"אנחנו אוהבים לטייל בארצות הברית, אני קורא הרבה ואוהב מאוד סרטים".

- מה הסרט האחרון שראית?

"'עולם הזמן', עם ג'סטין טימברלייק. סרט יפה. אנשים משלמים שם עם זמן, במקום עם כסף".