קופאים מקור בגרמניה

ביולי האחרון דווח על "השתלטות" ישראלית על הבונדסליגה. זה קרה פחות או יותר רגע אחרי שנשיא קייזרסלאוטרן, שטפן קונץ, פתח את הארנק ושם 2.5 מיליון אירו על איתי שכטר, וצירף צ'ק של עוד 750 אלף אירו על החבר שלו מהפועל ת"א, גילי ורמוט. שני האדומים הצטרפו לאלמוג כהן הוותיק שפתח עונה שנייה בנירנברג.

ההתלהבות היתה מדבקת. הישראלים הפכו למרואיינים מבוקשים. בתכנית סיכום המחזור בערוץ הממלכתי השני, סיפר שכטר איך שוכנע לחתום בפרובינציה הנידחת, כשנשיא המועדון קונץ הודיע שהוא מצליח לספק לו בשר כשר. לא עניין של מה בכך עבור שכטר שומר המצוות ועבור מועדון מרוחק מכל שוחט כשר. אלמוג כהן זכה לסקירה בעמודי החדשות של ה"קיקר", ורמוט ושכטר קיבלו כפולה בעמודי הצבע. "ככה נראים אצלנו כולם", היתה הכותרת, תשובה לפליאה של המראיין, כמה הם דומים (זיפים ושיער קצוץ).

ארבעה חודשים מאוחר יותר, המציאות האפורה טפחה על-פני כולם.

***

במצב הכי גרוע נמצא גילי ורמוט. הקשר הלך והתרחק מהסיכוי לראות דשא. 47 דקות רשומות על שמו בבונדסליגה אחרי 19 מחזורים. הפעם האחרונה בה היה רשום בסגל וישב על הספסל של קייזרסלאוטרן היתה במחזור העשירי, באוקטובר.

ורמוט ממורמר ולא עושה רושם שהוא מנסה בכל כוחו לחזור לסגל. שני הצדדים עשו פה טעות: סגנון המשחק של קייזרסלאוטרן לא מתאים לסגנון של ורמוט. אולי חשבו הגרמנים שזה לא נורא, שחקן טכני ואינטליגנטי כמו ורמוט יכול ללמוד מהר תפקיד חדש. אבל זה לא קרה. קבוצות תחתית גרמניות לא מנסות להחזיק כדור ולבנות התקפות מסודרות על פני מסירות אינסופיות, וגם הדריבלים של ורמוט נחשבים יותר לבזבוז זמן. הכדור צריך לעבור במהירות האפשרית קדימה ולכיוון שער היריב. מה עוד שמגינים גרמניים אוכלים דריבליסטים לארוחת בוקר כבר בנערים ג'.

לכן הובהר כבר בתחילת חלון ההעברות, שקייזרסלאוטרן לא תעמוד בדרכו אם ימצא קבוצה חדשה. ואכן, לקראת סגירת החלון הושאל ורמוט לחצי שנה לדה חראפשחאפ ההולנדית.

על שכטר, בינתיים, לא מתכוונים לוותר. "הוא פוטנציאל ענק", אומר המאמן מרקו קורץ. רק ששכטר, לא בכוונה, מכשיל את עצמו. ארבע דקות לסיום הסיבוב הראשון, הוכשל שכטר ללא שריקה ובתגובה בעט ברגלי היריב. הכרטיס האדום הוציא אותו מתמונת ההרכב לפחות לשני מחזורים. האוהדים אוהבים אמנם את הטמפרמנט וההתלהבות של שכטר על המגרש, אבל לעתים קרובות הוא רץ עם הראש נגד הקיר. במהלך משחקי ההכנה בפגרת החורף, המאמן הורה לשחק במערך 4-4-2 נגד גנט ו-MCA אלג'יר, על מנת ששכטר יוכל לבטא את יכולותיו בצורה המיטבית. אבל זה לא הצליח.

ה"קיקר" כתב: "שכטר רץ ועובד קשה, מכין שערים, אבל לא פוגע, אפילו לא מפנדל. הוא נראה מתוסכל מאז הכרטיס האדום". קורץ הוציא את העצבים שהצטברו אצלו, והכריז: "13 שערים, כמו בסיבוב הראשון, לא יספיקו להישאר בליגה. בהזדמנויות שהיו לשכטר נגד אלג'יר, הוא היה צריך להבקיע מספר רציני של שערים. זה כבר לא חוסר מזל. הוא צריך להיות דומיננטי יותר, ובמשחקים כאלה להבקיע ולאסוף ביטחון".

יש לו שלושה שערים בליגה ואחד בגביע, ובכך הוא מלך השערים הפנימי בקבוצה. אבל יאקוב סוויז'צ'וק מהליגה השנייה בפולין, בן 18, וסנדרו וגנר, 24, כשרון גרמני שהסתובב בליגה השנייה ועל הספסל של ברמן, מהווים תחרות חדשה.

הסטטיסטיקה העונה מדברת חזק נגד איתי שכטר: ממוצע של שער ליגה בכל 368 דקות הוא נתון גרוע מאוד לחלוץ שנחשב למי שאמור להוביל את ההתקפה של הקבוצה; הוא מייצר בעיטה לשער בכל 50 דקות בלבד בממוצע, ובזמן שחלוצים סבירים פוגעים בערך ב-30% הצלחה ברשת, איתי שכטר פוגע ב-13% לבד. לא טוב.

 ליגיונרים בבונדסליגה

גם אלמוג כהן ניצב מול תחרות חדשה בנירנברג. אבל הוא מצליח בינתיים להתגבר על כל הגלים. למרות שהוא נכנס לרוב כמחליף, ובכל פעם נראה שהוא מתרחק מההרכב, הוא מצליח לשכנע את המאמן דיטר הקינג ביכולתו. בזמן הפגרה האחרונה שוחח המאמן עם כל השחקנים. כהן הזמין גם את הסוכן שלו, והתלונן שהוא לא משחק מספיק. בדיוק כמו שעשה בקיץ. המנהל הספורטיבי מרטין באדר התעצבן: "אם הוא רוצה לעסוק בספורט אינדיבידואלי, שיעבור לטניס. בכושר של העונה הקודמת, אלמוג שחקן הרכב קבוע בלי ויכוח - אבל את הכושר הזה הוא לא הציג בסיבוב הראשון".

כהן ניסה להרגיע: "ברור שאני לא מאושר שאני לא משחק תמיד, אבל אני חייב לקבל את החלטת המאמן. בכל מועדון רציני צריך מאבק על מקום בהרכב ואם אציג את יכולתי אני גם אשחק. אני לא רוצה לשחק טוב, אני רוצה לשחק מושלם", הצהיר. ואכן, בשני המשחקים מאז הפגרה כהן פתח בהרכב - אם כי בשבת הוחלף במחצית אחרי משחק חלש. כשצריך לשתק מרכז משחק יריב, בכל אופן, כהן הוא הנשק העיקרי של הקינג.

לגבי כהן, בעוד שבעונה שעברה עוד אפשר היה למצוא אותו נע לעתים לכיוון שער היריב, מה שאפשר לו גם לפגוש את הרשת, העונה לפחות מבחינה סטטיסטית הוא נטש כמעט לחלוטין כל ניסיון התקפי: ב-841 דקות ששיחק הוא ביצע שתי הגבהות כדור בלבד לרחבה (ורק אחת הגיעה ליעדה), והוא בועט לשער בממוצע כל 93 דקות בלבד.

בשורה התחתונה, למרות ציפיות גבוהות, שלושת הישראלים בבונדסליגה רחוקים מלתת עד עכשיו עונה גדולה. הם לומדים, בדרך הקשה, שהחיים באחת מהליגות הטובות בעולם מסובכים הרבה מאלו שבליגה של אבי לוזון.