שוקי ויטה ממשיך להיאבק: ערער לעליון על הרשעתו וגזר דינו

שוקי ויטה ממשיך להיאבק על חפותו. פקיד שומה גוש דן לשעבר, שהורשע באוקטובר האחרון על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב בביצוע 3 עבירות של הפרת אמונים, בנימוק כי כעובד ציבור היה נתון בניגוד עניינים כשטיפל בלקוחותיו של עו"ד יעקב וינרוט, הגיש היום (א') לבית המשפט העליון ערעור על הרשעתו.

בנוסף, מערער ויטה על גזר הדין של המחוזי, שהטיל עליו עונש של 6 חודשי עבודות שירות, 8 חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסך 40 אלף שקל.

באמצעות עורכי הדין אלון רון ומורן כרמון ממשרד ורדי, לשם, רון, טוען ויטה בערעורו כי הרשעתו על-ידי שופט המחוזי גלעד נויטל בהפרת אמונים אינה מוצדקת. זאת, בין היתר, מכיוון שההרשעה מתייחסת לאירועים משנת 2003, בתקופה בה הנורמה המשפטית המקובלת בשירות המדינה בכלל וברשות המסים בפרט הייתה כי קשר רגיל עם מייצגים (דוגמת עו"ד וינרוט. ח'.מ') אינו מוביל למצב של ניגוד עניינים.

"ביסוד הרשעתו של המערער בהפרת אמונים מצויה מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי ויטה חתם על הסכמי מס עם הנישומים מיכאל צ'רנוי, ארקדי גאידמק ודן גרטלר כשהוא מצוי במצב 'ברור, עוצמתי, חוזר ונשנה, של ניגוד עניינים'. מסקנה זו הינה שגויה באופן מהותי", כותב ויטה.

את טענתו כי ניגוד העניינים בו היה מצוי היה חלש ולא עוצמתי, מבסס ויטה על מספר ממצאים עובדתיים שאליהם הגיע, לדבריו, בית המשפט המחוזי. הממצאים הללו כוללים, לטענתו, את העובדה שויטה לא היה מעורב בתיקי שומה הקשורים לוינרוט ולמשפחתו, כי רו"ח זאב פלדמן ולא עו"ד וינרוט הוא שפנה אליו וניהל את המשא-ומתן המיסויי מול ויטה, וכי ויטה הפגין שיקול-דעת מקצועי ללא רבב בעריכת הסכמי המס עם לקוחות וינרוט.

ממצא עובדתי נוסף של המחוזי שעליו מבסס ויטה את הטענה שהוא לא היה נתון בניגוד עניינים ברור ועוצמתי מול וינרוט, הנו כי ויטה ביצע פעולות שנגדו את האינטרסים של לקוחות וינרוט (כך למשל, סירב להגיע להסכם על כלל נכסיו של גאידמק למרות שזו הייתה אחת מתוכניותיו של וינרוט לגבי גאידמק).

עוד טוען ויטה, שהרשעתו בדין מפלה אותו לרעה לעומת עובדים אחרים של רשות המסים שפעלו בניגוד עניינים. להוכחת טענתו מצטט ויטה בערעורו מעדותה של נציבת המס לשעבר, טלי ירון-אלדר, שאישרה במהלך המשפט כי במקרים בהם עובד מדינה מעמיד עצמו במצב של ניגוד עניינים, אך הין ראיות שפעולתו מנוגדת לאינטרס הציבורי, "הרי שמנעד התגובות להן הוא צפוי נע בין נזיפה בהליך פנים-משרדי לבין נזיפה חמורה בבית הדין למשמעת".

לדברי ויטה, "כך בדיוק היה הוגן וראוי לנקוט בויטה. משמצא בית המשפט כי ויטה לא היטיב עם לקוחותיו של וינרוט וכי אין בהסכמים הטבות, היה עליו להימנע מהרשעתו בפלילים".

ויטה מוסיף וטוען כי בהכרעת הדין של המחוזי נפלו מספר טעויות בנוגע למועדי ההתרחשויות המתוארים בו ומשמעותם. בין היתר, נטען, "בית המשפט המחוזי התעלם מכך שלטענת הפרקליטות עצמה, ויטה פעל ללא דופי עד לפנייתו לוינרוט ב-7 בינואר 2003".

ויטה מערער, כאמור, גם על חומרת העונש שנגזר עליו. לדבריו, העונש המקסימלי שיכול היה בית המשפט המחוזי להטיל עליו הוא קנס של 50 אלף שקל - עונש השווה בחומרתו לזה שהוטל על מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר, שמעון שבס, שבשנת 2004 הורשע, בדיון נוסף בבית המשפט העליון, בשתי עבירות של הפרת אמונים.

לטענת ויטה, מאחר שמעשיו נעשו בתקופה בה שבס ביצע את מעשיו, עונשו לא יכול להיות חמור יותר מזה של שבס. לדבריו, אותו רציונל שחל על שבס - ש"לא עושים הלכות משפטיות על גב של נאשם ספציפי" - צריך לחול על ויטה.