בזכות התמהוניות: אבי גרייניק מדבר על תפקידו החדש

"הייתי שמח לגלות שאנשים שיצאו מהמחזה שינו, ולו במעט, את היחס לחריגים בחברה", אומר השחקן אבי גרייניק המככב בימים אלה בקומדיה "הארווי" מאת מרי צ'ייס המועלית בתיאטרון גשר.

"אני מקווה שבפעם הבאה שבה יראו מישהו מתנהג בצורה קצת תימהונית, לא ימהרו לצד השני של המדרכה, אלא ינסו לראות מעבר. אולי דווקא במוזרות הזו, לכאורה, יש משהו מקסים".

גיבור המחזה, שהועלה לראשונה בשנת 1944 וזכה להצלחה מסחררת, הוא אלווד פי. דאוד. גבר נעים הליכות בן 42, שופע קסם אישי וחובב נשים יפות ואלכוהול משובח, עם בעיה קטנה אחת. מזה שנים מלווה אותו חבר דמיוני בשם הארווי, ארנב בגובה 1.93 מ' וחצי, מה שהופך את חייהן של אחותו ויטה (רבקה נוימן המצוינת), ואחייניתו מרי (נטע שפיגלמן), המתגוררות איתו - לגיהינום. כאשר ויטה מחליטה לאשפז את אחיה במחלקה פסיכיאטרית, שבה העובדים מעורערים יותר מהמטופלים, התוצאה היא סאטירה מצחיקה עד דמעות שבמהלכה תוהים לא פעם מהי, בעצם, נורמליות.

"זו השאלה הגדולה", מאשר גרייניק. "לרובנו היה חבר דמיוני עד גיל שש, ואף אחד לא חשב שזה יוצא דופן. כשזה קורה בגיל 40 זה נתפס כטירוף, אבל מה אם האיש שבו מדובר לא פוגע בסובבים אותו בשום צורה שהיא? להיפך, מלבד העובדה שהוא מדבר אל ארנב דמיוני הוא עדין וחביב. דווקא אחותו ואחייניתו, והרופאים והאחיות הנתקלים בו אגרסיביים הרבה יותר ממנו. אז כן, התעסקנו לא מעט במהלך החזרות בשאלה מהו טירוף ומי קובע את הנורמות שעל-פיהן נקבע אדם מסוים ככזה".

- נרמז שאלווד המציא את הארווי כדרך להתמודד עם מות אמו.

"במובן הקליני אלווד הוא סכיזופרן. ברוב המקרים, סכיזופרניה היא תוצר של טראומה אישית קשה. עדיין, אנשים הסובלים מסכיזופרניה מסוגלים לתקשר רוב הזמן בצורה הגיונית לחלוטין ומהמקום הזה ניגשתי לדמות. הקפדנו, במהלך החזרות, לא לגלוש למניירות פיזיות של שיגעון. צריך להפריד בין מקרים חמורים של מחלות נפש, שבהם אדם אכן זקוק לאשפוז ולהשגחה כדי שלא יפגע בעצמו ובאחרים, ובין אנשים כמו אלווד שלא פוגעים באיש ובעצם תורמים לחברה הרבה יותר דווקא בגלל מצבם הייחודי".

מחזה נבואי

שלא באשמתו, גרייניק מצא עצמו בלב סכסוך בין במאי ההצגה, השחקן משה איבגי, והמנהל האמנותי של תיאטרון גשר יבגני אריה. לקראת סוף החזרות דרש אריה שינויים בהחלטות האמנותיות של איבגי (שהספיק לככב בשלוש הפקות מצליחות של תיאטרון גשר ולביים אחת), שמצידו התנגד. אריה ביים את התיקונים בעצמו. בתגובה דרש איבגי להסיר את שמו מהפרסומים להצגה. נכון לעכשיו מועלה "הארווי" ללא קרדיט לבמאי. "באופן טבעי, אני לא מעוניין להיכנס לעניינים שהם בין אנשים היקרים כולם לליבי", אומר גרייניק. "אני מאמין שיימצא פיתרון ויהיה קרדיט לבמאי. "עבודה על מחזה היא תמיד תהליך אמוציונאלי ומלחיץ לכל המעורבים, ויצא שבמקרה הנוכחי האמוציות היו חזקות במיוחד עד לנקודה שבה היה נדמה לרגע שאולי לא נצליח להעלות את זה. אבל המיתוס הוותיק בתיאטרון, שלפיו גם אם נדמה יום לפני ההצגה הראשונה שכלום לא מוכן ובסוף הכול מסתדר, התממש גם הפעם".

- המחזה נכתב לפני כמעט 70 שנה. עד כמה הוא רלבנטי?

"יותר מאי פעם. כמות המוזרויות והתימהונים שאנחנו נחשפים אליהם בתקשורת המודרנית הולכת וגדלה, ומולן ניצבות שמרנות וצרות אופקים שגם הן רק מתחזקות. מהבחינה הזו המחזה לא רק רלבנטי, הוא כמעט נבואי".