לא חובה למנות את משה אשר

האם נכון לכפות על שר למנות לתפקיד בכיר מישהו שהוא לא מספיק סומך עליו?

1. כמה אפשר ונכון לכפות על שר למנות לתפקיד בכיר, אחראי וקריטי, מישהו שהוא לא מספיק סומך עליו? זו הבעיה המרכזית בה מצויה כרגע פרשת מינוי ראש רשות המסים, והיא איננה קשורה רק לשם זה או אחר.

דווקא בימים אלה, של דרישה ציבורית גוברת משרים, מפוליטיקאים, ממנהלים ומפקידים בכירים לאמץ את המילה המופלאה Accountability - לקחת אחריות, לתת דין וחשבון לשולחיך, לקשור בין עומק הסמכות לעומק האחריות - ראוי ונכון לתת לשר ולממשלה להפעיל את שיקול-דעתם. גם אם זה לא מתאים למישהו. אחר-כך, בכישלון או בהצלחה, נבוא איתם חשבון.

במקרה של פוליטיקאים זה הכי קל. כבר הפלנו פוליטיקאים על כישלונות, והתקווה הגדולה היא שנמשיך להעניש את אלה שבגדו באמון שלנו. אבל גם להעריך. ראוי ונכון לחייב את שר האוצר, יובל שטייניץ, להביא בפני הממשלה את החלטת בג"ץ בעניינו של משה אשר, אבל גם לתת לו אפשרות לומר את דברו נגד המינוי, ולתת לשרים לשקול ולקבל החלטה על-פי שיקול דעתם.

אלא שהיועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, מנסה, ובינתיים מצליח, לחסל כל אפשרות לשיקול-דעת וללקיחת אחריות. ביום רביעי האחרון עצר וינשטיין את הדיון וההצבעה שתוכננה בממשלה להיום (א'), כנראה אחרי שלמד לדעת כי רוב השרים צפויים להצביע נגד המינוי שנכפה על שטייניץ. ההתערבות הזו של וינשטיין אינה ראויה לתשבחות.

2. בג"ץ לא כפה את המינוי של משה אשר. בג"ץ כפה והורה לשר שטייניץ להביא את העניין להחלטת הממשלה. השופטים לא חייבו, ולא היו מעזים לחייב, את השר ואת הממשלה לקיים כאילו-דיון, כאילו-הצבעה.

3 שופטי בית המשפט העליון - אליעזר ריבלין, עוזי פוגלמן ואליקים רובינשטיין - דנו והכריעו בעתירה של משה אשר, המועמד של ועדת האיתור, לתפקיד. שלושתם אמנם דחו את דבריו של שטייניץ נגד אימוץ ההחלטה של ועדת האיתור ונגד מינוי אשר, אבל לא נאמרו מילים המחייבות אותו לקיים את המינוי. רק לקיים את הליך ההכרעה בממשלה.

בסוף דבריו בהחלטה כותב וינשטיין: "נוכח כל האמור אני מצטרף למסקנת חבריי, תוך תקווה כי הממשלה תיתן לעותר (משה אשר) את הסיכוי, לאחר שיביא השר את המועמדות לפניה, וכי העותר - ככל שיתמנה - לא יכזיב, ואדרבא..." .

וריבלין מסיים את החלטתו במילים: "מטעמים אלה כולם אציע לחבריי כי נקבל את העתירה, ונעשה צו המורה למשיב 1 (שר האוצר) להביא את ההמלצה למנות את העותר לפני ממשלת ישראל".

כלומר, שטייניץ חייב להביא את העניין לדיון בממשלה, להציג את החלטת בג"ץ, את עמדת וינשטיין, את עמדתו הוא - והממשלה צריכה לקיים דיון בלב פתוח ובנפש חפצה. השרים לא חייבים לקבל את עמדת ועדת האיתור - עצם העובדה שיש חובת הצבעה אומרת שיש לאנשים, גם לשרים, זכות לחשוב ולקבל החלטה.

הנימוק הכי חזק נגד המינוי הוא שהשר לא מספיק סומך על המינוי - והאחריות כולה של השר.

3. סיפור ראש רשות המסים מתגלגל הרבה יותר מדי חודשים. שטייניץ, שבשל המשבר הכבד והנמשך ברשות המסים ביקש למנות קודם כל מנהל מוכח, עודד את משה טרי, לשעבר יו"ר רשות ניירות ערך, להתמודד.

ועדת האיתור, בראשות מנכ"ל האוצר דאז, חיים שני, שהרוח המרכזית בה היה דוד ברודט, יו"ר ב.ל.ל, פעלה שלא בהתאם להנחיית ועדת השירות הממשלתית למינוי תפקידים, המחייבת לבחור ולהציע לשר את 3 המועמדים הטובים ביותר. הוועדה כפתה על שטייניץ רק מועמד אחד: משה אשר.

שטייניץ חשב שאשר הוא איש מסים מיומן אבל לא מילא תפקידי ניהול קודמים, ולכן אינו יכול לעמוד בראש הרשות.

עם זאת, היום גם משה טרי (שהוא מינוי ראוי) לא יוכל עוד להיכנס לתפקיד או להתמודד עליו, גם אם תקום ועדת איתור חדשה. למה? מפני שאז עלול להידבק בו כתם. שכן אנשי הרחש-בחש רמי הדרג והעוצמה כבר הדביקו לו את התווית "מינוי פוליטי מקורב". לך תספר שאין לך אחות...

4. ורק ששר המשפטים יעקב נאמן - עורך דין, פרופסור, איש מרכזי בהשהיה במשרד עורכי הדין הרצוג פוקס נאמן, מומחה רם בעסקות מסים - לא יהיה מעורב, לא במישרין ולא בעקיפין, בכל הסיפור הזה - ולו רק משום שרשות המסים מנהלת בעניינו חקירת מס חשאית ("גלובס", 28.2.2012).