קבוצת בני תשחורת עומדת ליד מכונית פתוחה ורוקדת לצלילי מוזיקת טראנס איומה ונוראה. אורות המכונית מאירים את מועדון הצלילה. השלט הכחול של מסעדת 'ברוך הדייג' מאיר גם הוא חלקית את רחבת החנייה של המרכז המסחרי הקטן. מחוף אלמוג שמעבר לכביש עולה עוד מוזיקה, לא פחות מזעזעת.
המסעדה ריקה.
מסעדה ריקה היא תמיד מראה מדכדך. אז נכון, מי כבר אוכל בשש בערב? ובכל זאת. לא נעים לראות גן סגור וגם לא מסעדה ריקה.
אבל אנחנו כבר כאן ואנחנו רעבים ואין יותר כוח אחרי יום ארוך מאד של צפרות אינסופית בחום המתיש של הערבה. חום שאפילו באביב לא קל איתו, במיוחד לעכברי מזגן כמונו.
אנחנו נכנסים ומקווים לטוב. גבר שזוף במיטב שנותיו מקדם את פנינו בלבביות. ברוך הדייג מן הסתם. אנחנו מתיישבים והוא מביא תפריטים. אנחנו מציצים בהם.
גן עדן של דגים מציץ מתוכם. גן עדן נפלא ומעט חשוד. אין כמעט אף דג שאינו מיוצג כאן, כולל כמה נדירים מאד, כולל כמה שלא שמענו עליהם מעולם. עזבו אתכם מדניס ומוסר של בריכות. אצל ברוך יש לוקוסים וברבוניות ואפילו ארסים וטרולוסים וטלוויזיות.
לא יודעים מה זה טלוויזיות? גם אנחנו לא.
"בייבי ברקודות", עונה ברוך, "מרובעות כמו טלוויזיה קטנה. אבל עזוב אותך, הוא מחייך, יש ברבוניות".
אני מעולם לא סירבתי לברבוניה ומעולם לא התווכחתי עם דייגים. שכניי לשולחן מזמינים לוקוסים על הגריל ובתנור, בני הקטן מבקש ומקבל המבורגר עם צ'יפס, אני מזמין כוסית אוזו ומקווה לטוב.
על ברוך הדייג שמעתי כבר מזמן. ליאור מבר המנזר, השכונתי שלי כשאני בעבודה, סיפר לי על הדייג שמתקשרים אליו לנייד והוא בא ומכין לך מה שעלה באותו יום ברשתו. המציאות התגלתה כמובן כהרבה פחות רומנטית. אם כי לא לגמרי.
תתקשרו קודם
לברוך יש מסעדה באילת כבר המון שנים. מ-1985. באמצע הוא עשה הפסקה קטנה ופתח מסעדה באותו שם בנמל יפו. אחר כך חזר לאילת ומאז הוא כאן. אבל גם ככה, עם מסעדה 'מסודרת', כדאי מאוד להשתמש בטלפון. ולא בגלל שלא תצליחו למצוא שולחן פנוי במסעדה הקטנה. ביום שהגענו היו כולם פנויים. אלא בגלל שברוך הוא זה שמחליט מי, ובעיקר מתי, יאכלו אצלו.
בהיותו לא רק הדייג, אלא גם הטבח, המלצר ושוטף הכלים של עצמו, בסוף כל אלו, ברוך לא ממש מסוגל, ועושה רושם שגם לא ממש רוצה, להתמודד עם יותר מדי אנשים בבת אחת.
ולכן כשהתקשרנו וביקשנו לבוא בשבע, סירב וביקש שנבוא בשמונה. אז באנו בשש. בשבע היה לו שולחן של 11 איש.
ברוך לקח את הזמנתנו, לא לפני שהפציר בנו להזדרז ולהחליט כדי שיוכל להתחיל לעבוד, נבלע במטבח והשאיר אותנו לבדנו בחלל הקטן והאפלולי, בוהים בשלל מזכרות הדיג שלו.
המבורגר במסעדת דגים
אחרי דקות ארוכות הופיע ובידיו צלחות האוכל. ההמבורגר של הילד התגלה כהמבורגר תעשייתי. וכאן בערך מסתתמות טענותיי: מי שאוכל המבורגר במסעדת דגים, זה מה שמגיע לו. גם אם הוא הבן הקטן שלי. שיאכל דגים.
הצ'יפס ליד ההמבורגר היה ביתי ומצויין.
סלט הירקות הפשוט, מלפפון, עגבנייה ובצל, היה חתוך דק דק והזכיר לי את הסלט של סבתי עליה השלום. הכי פשוט והכי טעים. הברבוניות היו קטנות מאוד, כמו שצריך, והיו אמנם עם פס צהוב בצד - ברבוניות, שכמו שכבר הסברתי לכם פעם, הן אלו המסמנות את שולי הלהקה שבה הן שוחות, או כך לפחות מספרים עליהן. כך או כך הברבוניות היו טעימות להפליא. הקטנות תמיד יותר טעימות מהגדולות, עם או בלי פס צהוב. את הטלוויזיות נשמור לפעם הבאה.
הלוקוסים של רעיי הצפרים היו לא פחות טובים, גם האפוי והגם המטוגן. הפעם עלו ברשת בייבי-לוקוסים קטנים יחסית, חצי קילו משקלם והם היו עסיסיים והותקנו בפשטות וביד טובה. ברוך ישב איתנו עוד קצת וסיפר על ימי הדיג העליזים שלו באי טיראן ובנבק, הלא היא שמורת ראס נצרני.
כל מי שביקר באילת יותר מפעם אחת, יודע בוודאי שלא קל למצוא בה מסעדה הגונה שאינה מלכודת תיירים או סניף של רשת כלשהי. ה'תגלית' החדשה שלי, מסעדת ברוך הדייג, חוגגת אומנם את יום הולדתה ה-27, אבל מבחינתי היא תוספת מבורכת לרפרטואר הקולינרי של מי שנגזר עליו - מרצונות או מרצונם של אחרים - לבלות יותר ויותר באילת.
ברוך הדייג. דרך מצרים, מול חוף אלמוג, במרכז המסחרי הקטן מתחת למלון פרימה מיוזיק . 08-6375331, 052-2769749 א'- ה' 12:00-15:30, 18:00-23:30, שישי-שבת 12:00-00:00. אבל עשו טובה ותתקשרו לפני שאתם באים
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
