"ילד שנולד עם מום לא יתבע פיצוי בעצמו אלא באמצעות הוריו"

בפסק דינו הפומבי האחרון שינה ריבלין את הלכת ה"הולדה בעוולה" ■ מנגד הורחבה עילת התביעה להורים, שיקבלו פיצוי שיכסה את הוצאות הילד כל חייו

‎‎לא ניתן להכיר בעילת תביעה של ילד עם מום, הקרויה "חיים בעוולה", ושמשמעותה שהילד זכאי לפיצוי על עצם הרשלנות הרפואית שהובילה להולדתו - כך קובע היום (ב') הרכב מורחב של בית המשפט העליון, בראשות המשנה לנשיא אליעזר ריבלין שפורש היום.

בפסק הדין האחרון הפומבי שנתן ריבלין בטקס פרישתו, נקבע עם זאת כי יש להרחיב באופן משמעותי את עילת תביעתם של הוריו של הילד - שנולד תוך ביצוע רשלנות רפואית, עילת "הולדה בעוולה" - כך שזו תאפשר להם לקבל פיצוי שיכסה את הוצאות גידולו ומלוא צרכיו של הילד, גם לאחר שבגר ולמשך כל תוחלת חייו.

‏מדובר באחת הסוגיות המורכבות והסבוכות בתחום הרשלנות הרפואית, במסגרת דיני הנזיקין. במסגרת הדיון בבית המשפט העליון מינה שר המשפטים גם ועדה ציבורית, בראשות השופט בדימוס אליהו מצא, שהגישה המלצות בסוגיה בניסיון לייתר את הפסיקה.

‏באשר לעילת התביעה "חיים בעוולה" של הילד, קבע פה-אחד ההרכב המורחב של השופטים כי "קיימים קשיים משפטיים מהותיים, הנוגעים הן ליסוד הנזק הן ליסוד הקשר הסיבתי, המקשים על הכרה בעילת תביעה זו במסגרת עוולת הרשלנות. הגדרת חייו של הילד המוגבל כ'נזק'", קבעו השופטים, "מחייבת הכרעה שיפוטית בשאלה אם יש מצבים, שבהם עדיף לו לאדם שלא היה נולד משנולד, התמודדות עם שאלות אלה אינן עניין להכרעה שיפוטית".

‏השופטים קבעו כי "ההכרה בתביעת הילד בגין חיים בעוולה לוקה לא רק בקשיים משפטיים, אלא גם בקשיים עקרוניים וערכיים. הגדרת החיים עצמם כנזק, והקביעה כי מוטב היה לו לאדם מסוים שלא היה נולד כלל, אוצרות בחובן פגיעה אסורה בתפישה, שלפיה לחיים יש ערך אינהרנטי, שאינו פוחת, ובוודאי שאינו מתאיין בשל קיומו של מום או קיומה של מגבלה. אדם בצלם אלוהים נולד. משנולד - יש להגן על כבודו ועל קדושת חייו".

‎‎השלכות כספיות

‏ההלכה החדשה משנה את פסיקתו של הנשיא אהרן ברק מהעבר בהלכת זייצוב, שבה הוכרה עילת תביעה של "חיים בעוולה", ואולם לדברי הרכב השופטים, אותה תכלית מושגת כעת באמצעית הרחבת עילת תביעתם של ההורים, "הולדה בעוולה".

"בתביעת ההורים, אין חייו של הילד עצמם מוגדרים כנזק. הנזק מתבטא בהשלכות הכספיות העודפות ובהשלכות הנפשיות שבהן נושאים ההורים בעל כורחם, עקב ההתרשלות", נקבע.

‏השופטים הרחיבו את עילת התביעה של ההוריו, כך שזו תאפשר להם לקבל פיצוי שיכסה את הוצאות גידולו ומלוא צרכיו של הילד גם לאחר שבגר ולמשך כל תוחלת חייו. "בעת בחינת זכותם של ההורים עלינו לקחת בחשבון במכלול השיקולים גם את זכותם לעצב את חייהם כרצונם, ואת הקשיים הלא מבוטלים במישור הנפשי, המעשי ואף הכלכלי, הכרוכים בגידול ילד בעל מוגבלות", כתבו השופטים.

‏לצד זאת, קבעו השופטים גם מתווה מפורט לקביעת שומת הנזק. בנושא הוכחת הקשר הסיבתי, נקבע כי החלטת הוועדה להפסקת הריון תשמש חזקה הניתנת לסתירה בדבר עמדת ההורים ביחס להפסקת ההריון. כן הכריעו השופטים לגבי ראש הנזק של פגיעה באוטונומיה.

באשר לתיקים הספציפיים שנדונו בעליון, קבעו השופטים כי ההכרעות הקונקרטיות יתבררו בהרכבים אחרים ובנפרד. ‏‎‎‏