מה יש לבעלי אזורים לומר על קריסה של 80% במניה?

"זה לא רלבנטי כי אני לא מתכוון למכור", אומר הרשי פרידמן על המניה, ומספר על השינויים בצמרת החברה, על השגיאות שעשה בעל השליטה הקודם שעיה בוימלגרין ועל הטרגדיה המשפחתית שהפכה אותו לטייקון ■ ריאיון בלעדי

במבט שטחי, גרף המניה של חברת אזורים בשנים האחרונות מספר על קטסטרופה עסקית מקומית, הקשורה קשר הדוק למשבר הכלכלי העולמי. הרשי פרידמן, איש עסקים חרדי קנדי, רכש בתחילת 2011 את השליטה מידי שעיה בוימלגרין, טייקון נדל"ן חרדי אמריקאי. מחיר המניה בשיאה (לפני ימי פרידמן): 30 שקלים. מחיר המניה היום: 3 שקלים. הפסד "על הנייר" של כ-230 מיליון שקלים לפרידמן, שהשקיע באזורים כ-590 מיליון שקלים בשנתיים האחרונות.

הוא שילם 300 מיליון שקלים תמורת מניות השליטה בחברה, שעמדה אז בפני אפשרות מוחשית של הסדר חוב; לאחר מכן הזרים לקופתה עוד מאות מיליוני שקלים; לפני כחודשיים אף יצק לתוכה נכסי נדל"ן פרטיים שלו בישראל, שהוערכו בשווי של כ-130 מיליון שקלים; ולבסוף הזרים עוד 30 מיליון שקלים במסגרת הנפקת זכויות. זה לא עזר למניה. לא עזרה גם עזיבתו של מנכ"ל החברה אופיר גרינברג לפני כמה שבועות. זה היה מהלך מרצון, לכאורה - אולם בשוק ההון הוא נתפס כהבעת חוסר אמון של פרידמן ביכולתו של גרינברג לגרום לחברה לטפס בבורסה.

פרידמן אינו מתרגש מכל אלה. בריאיון שמתקיים עמו במשרדי החברה הצנועים ברחוב הארבעה בתל-אביב (אחת מהחלטותיו הראשונות כבעל השליטה באזורים הייתה לנטוש את המשרדים מנקרי העיניים של תקופת בוימלגרין), הוא נראה רגוע ובטוח בעצמו. במהלך כל הקריירה העסקית שלו הוא התמחה ברכישת חברות במצב פיננסי רעוע, בהשבחתן ההדרגתית ובהעברתן לפסי רווח. הוא אומר שמעולם לא מכר חברה שקנה, ואף שאזורים היא החברה הציבורית היחידה בפורטפוליו שלו, הוא מצהיר שאינו מתכוון לסטות מן הכלל הזה: "אני חושב שהחברה במצב טוב מאוד לאחר השינויים שהיא עשתה".

- אתה יכול להגיד את זה גם נוכח מחיר המניה?

"זה לא רלבנטי. אני אהיה מאוד כן איתכם. ערך של מניה מעניין רק אם אתה רוצה למכור אותה שוב בבורסה, אבל כשקניתי את אזורים היו לה, נגיד, מאה חתיכות קרקע ומאה פרויקטים. יש לנו עדיין כל הקרקע שהייתה לנו וכל הפרויקטים, מלבד אלה שהשלמנו ומכרנו. ערכה של הקרקע לא ירד - הוא רק עלה מאז; ערך הפרויקטים שלנו לא ירד - הוא רק עלה. כך שבמציאות, אם אנחנו מסתכלים על הנכסים שלנו, ערכם רק עלה. לא רלבנטי מבחינתי אם שילמתי יותר באותה תקופה כי מחיר המניה היה גבוה יותר ממחירה כיום, כי אני לא מתכוון למכור את מה שיש לי. אני מאמין בחברה".

- ומה לגבי המשקיעים בשוק ההון?

"אני לא אומר לאנשים להשקיע בחברה. אני אומר להם שהם ילדים גדולים ושהם צריכים לקבל את ההחלטות שלהם בעצמם. מניות עולות ויורדות. ערך החברה האמיתי גבוה הרבה יותר מהערך שמחיר המניה משקף לה. אילו הייתי קונה אותה על מנת למכור אותה הייתה לי סיבה לבכות, אבל זה לא המצב. אנחנו מסתכלים לטווח הרחוק.

"תראו, קראתי את הידיעות על ההפסדים שלי וממש לא אכפת לי. זה לא משנה לי. זה לא משנה את דרך החשיבה שלי כיצד לנהל את העסקים שלי. אנשים שמכירים אותי ראו את הפרסומים הללו וצחקו, כי הם יודעים טוב מאוד מה יש לי. בוא ניקח לדוגמה נכסים מסחריים שהיו רשומים אצלנו בספרים תחת ערך של 10 מיליון דולר - בסופו של דבר מכרנו את הנכסים הללו תמורת 25 מיליון דולר. אז מה זה אומר? אם מחיר המניה עומד של 2 שקלים או על 20 שקלים זה לא רלבנטי עבורי, כי אני לא מתכוון למכור את המניות שלי בכל מקרה".

רישאפל בשדרת הניהול

בצפון אמריקה ובישראל מחזיק פרידמן בחברות מתחומים שונים להפליא: הוא מייצר פלסטיק, מדפיס, בונה מכונות, שוחט בעלי חיים וגם בעליה של חברת היי-טק בתחום החינוך. נוסף על כך, הוא מחזיק ב-50% מדן אנד ברדסטריט ישראל. בשוק הנדל"ן הישראלי הוא מוכר עוד לפני הכניסה לאזורים בזכות מגדל בארי נהרדא בתל-אביב. בעוד 5 שנים הוא שואף להשלים את בנייתו של מגדל המגורים הגבוה ביותר בישראל.

כניסתו לעסקים בארץ, הוא מצהיר, הייתה כמעט מקרית: "ליהודים בצפון אמריקה יש נטייה לשלוח את הבנים שלהם לישראל ללמוד לאחר סיום הלימודים שלהם בתיכון, לפני שהם ממשיכים לקולג' או לישיבות או לפני שהם מתחתנים. הרעיון הוא לחנך אותם לעצמאות. שהם יהיו מסוגלים לטפל בכביסה שלהם ובעניינים שלהם וילמדו להיות מבוגרים. הילדים שלי החלו להגיע לישראל אחד-אחד, וכיוון שהייתי מגיע הנה הרבה כדי לבקר אותם, רציתי לראות אם אני יכול גם להשקיע בישראל ולעבוד עם הישראלים".

באזורים החל להתעניין שנתיים לפני שקנה אותה: "זה היה בתקופה שבה בוימלגרין נכנס לצרות. היינו כבר ממש מוכנים לחתימה כשהוא שינה את דעתו ברגע האחרון וביטל את העסקה, אבל אנחנו המשכנו לעקוב אחריה".

- הכרת את בוימלגרין אישית?

"לא. המוניטין שלו היה של 'הדונלד טראמפ היהודי', אבל הוא נהיה פזיז. הבעיה שלו הייתה שהוא רצה להתרחב מהר מאוד. היו נכסים שהוא קנה באותה תקופה שגם אנחנו התעניינו ברכישתם, אבל בסופו של דבר הוא רכש אותם בסכומים כפולים מאלה שאנחנו היינו מוכנים לשלם עבורם. אנשים שעשו מהלכים דומים עשו אותם על-פני עשרים שנה. אזורים בניהול בוימלגרין הפסידו המון דרך 'לגנא' (חברת הנדל"ן לגנא הולדינגס, שהייתה אחראית לעסקי הנדל"ן של אזורים במזרח אירופה, א' ש', ש' ס'). אלה כישלונות שעלו לאזורים משהו כמו 400 מיליון שקל. אנחנו, למשל, יצאנו ממקומות שלא אהבנו ולא נפגענו בכלל בעסקים שלנו במזרח אירופה. אני לא יודע מה מצבו נכון להיום. שמעתי שהוא חזר לשוק הנדל"ן, אבל בקנה מידה קטן יותר".

תהליך העבודה של אזורים, אומר פרידמן, דומה מאוד לדפוס שטיפח במהלך הקריירה שלו: "הרגשתי שזאת חברה שניתן לתקן אותה; שהיא מנוהלת לא טוב ונכנסת לעסקאות לא נכונות מבחינתה. הגישה של בוימלגרין הייתה שונה משלי. אני ראיתי את הפוטנציאל של החברה. כשהתחלנו להתעניין באזורים היו לה הרבה יותר נכסים מכפי שהיו לה כשבסופו של דבר קנינו אותה - מלונות שרתון בישראל, קרקעות בנתניה ובמקומות אחרים, ועוד נכסים שבגלל המצב הפיננסי שאליו נקלע בוימלגרין, הוא יצא מהם בהדרגה. אני לא יודע אם אני הייתי מוכר את הנכסים הללו. הייתי בוחן את המצב בצורה אחרת. היו להם מלונות טובים, שאילו היית משנה את הצורה שבה הם נוהלו הם יכולים היו להרוויח הרבה יותר כסף".

- תן דוגמה.

"פלאזה ירושלים, למשל, נקנה על-ידי פתאל, שניהל אותו בצורה אחרת לגמרי. הם פחות או יותר הכפילו את המחירים, ולמרות זאת הם בתפוסה טובה. זה הכול עניין של ניהול נכון. אילו היינו קונים את החברה עם המלונות היינו מביאים מישהו כמו פתאל לנהל אותם בכל מקרה".

*** הכתבה המלאה - במגזין G

מניית אזורים
 מניית אזורים