מלכוד השחיתות הנצחי

זה לא קורה רק כאן. בשנת 2010 הדיח הקרמלין את ראש עיריית מוסקבה בגלל חשדות לשחיתות ולקידום פרויקטי נדל"ן. באפריל השנה נעצר סנאטור של מדינת ניו-יורק וחבר מועצת העיר בחשד לשחיתות לקראת הבחירות לעירייה. לפני מספר שנים סיפר לי מנהל חברת נדל"ן ישראליות מהגדולות שפעלו מעבר לים כי ערב אישור תוכנית נדל"ן גרנדיוזית בבודפשט, הונגריה, הוא לקח את ראש העיר ומשפחתו לחופשה בלונדון, "ומיד כשחזרנו, חיכו האישורים על השולחן".

להחלטות איך יתוכננו וייראו כל עיר ושכונה ישנה יש השפעה עצומה בראש ובראשונה על ערכי הנדל"ן. ביניהן החלטות כבדות-משקל, שמתגלגלות בעשרות ועדות וזוכות לחשיפה עצומה, כמו למשל מה יהיו ייעודי הקרקע, מה יהיה שיעור הצפיפות ועד לאיזה גובה יצמח כל בניין.

וישנן גם החלטות קטנות ושוליות, שנסגרות לפעמים אחרי מצגת קצרצרה, כמו היקף ועיתוי ההשקעה בפארק השכונתי למטה, האם הרחוב החדש יהיה חד-סטרי או אוטוסטרדה (ואיזה צבע יהיה למדרכה), האם המבנה הציבורי ישמש לבית-ספר, למקווה או לבית-כנסת, האם העירייה בעד או נגד תמ"א 38, והאם להתעקש שהיזם ישקיע את כספי הפיתוח דווקא בשכונה הישנה.

עבור יזם הנדל"ן, שכבר קנה את הקרקע וחולם להקים עליה כמה שיותר דירות (או חנויות, ו/או משרדים וכיוצ"ב), ושיהיו כמובן כמה שיותר יקרות - מדובר בהחלטות ששוות מיליונים. עבור ראש העיר, ממילא לא מדובר בהחלטות של נכון או לא נכון ושל חיים או מוות.

תוסיפו למשוואה את ההישענות של ראשי ערים רבים על בעלי ההון המקומיים - התורמים כמובן לפיתוח העיר, תומכים בקבוצות כדורגל /כדורסל מקומיות, וחלקם גם מחזיקים מקומון קטן - ומכאן הדרך לשחיתות מאוד קצרה.

לא האחרון שייעצר

מנגד, ראש רשות יודע הכי טוב מכולם מה טוב ומה נדרש לעיר. עם כל הכבוד לריבון היושב בירושלים, איש לא יכול ללמד את ראשי הערים מרים פיירברג בנתניה, רון חולדאי בתל-אביב, יונה יהב בחיפה - איזה בית-ספר ואיזה גינה מתאימים לכל שכונה. ואם מישהו מחליט שהוא יודע טוב מהם לטפל בעיר, שיואיל להתמודד מולם בבחירות המוניציפליות באוקטובר השנה.

במציאות הנוכחית, עוד ועוד ערכאות תכנון מחוזיות וארציות רק מרחיקות את הגוף המחליט מזה שחי ונושם את מושא ההחלטה. רק שבפועל, בכל פעם שהממשלה רוצה להאציל על העיריות עוד ועוד סמכויות תכנון ובנייה, מתפוצצת להם בפנים עוד פרשה.

רק לפני שבוע התראיינה ל"גלובס" עו"ד שרית דנה, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה שמינה ראש הממשלה בקדנציה הקודמת כדי לכתוב מחדש את חוק התכנון והבנייה, וסיפרה איך פרשת הולילנד טרפה את כל הקלפים וקברה את הרפורמה.

לדברי דנה, "נתניהו היה נורא לחוץ וחשוב היה לו שנרוץ קדימה. למרות זאת, כשפרצה פרשת הולילנד הוא אמר 'אני מקפיא את הכול'. הוא הקים צוות שרים מיוחד, שיבדוק שההסדרים בחוק מספיקים להבטיח טוהר מידות. ניסחנו את הדברים, ונתניהו אמר ש'זה לא מספיק'. הוא קרא לי לחדר ואמר לי 'אני לא רגוע, תביאי לי כלים שמבטיחים שאין שחיתות'".

בתוך המלכוד הזה, צריך איכשהו לייצר מנגנון שיידע לתת מינימום שחיתות - אבל גם מינימום ביורוקרטיה. אולי בעזרת שקיפות מקסימלית ואפילו קיצוב הזמן שראש עיר יכול להחזיק במשרה.

מה שלא יהיה, איכשהו כולנו בטוחים שראש עיריית חדרה, חיים אביטן, אינו ראש העיר האחרון שייעצר על-ידי המשטרה.