מסעדת ביירן, או הבראסרי הבווארי ביירן, כפי שהוא מכנה את עצמו, שוכנת במה שמכונה "כתובת נאחס". בדרך כלל, כל בעל בית חדש בכתובת כזו, גם אם הוא מודע היטב למשך חייהן הקצר של מסעדות קודמיו, בטוח שלו זה לא יקרה. במקרה הנוכחי, התגנב החשד ללבי שזה אפילו קצת יותר חמור מזה. אחרי זמן מה התחלתי לחשוד שמדובר באנשים שבאו לעשות מכה בקיץ וללכת, תופעה המוכרת יותר בעולם הברים ולאו דווקא המסעדות. או שאני נאיבי. בעצם אני נאיבי. בלי קשר.
ביירן מנסה להביא את בשורת האוכל הגרמני, או משהו דומה, לתל אביב. בחירה משונה לא רק בגלל ההקשרים ההיסטוריים הטעונים, אלא גם בהתחשב בעובדה שעד כמה שידוע לי מביקוריי הקצרים בברלין ובכלל, אין ממש בשורה כזו. ואם יש, אין לי ספק שלא זו היא.
את ה"תפאורה הגרמנית" מספקים כמה פוסטרים של קלן דווקא, שאינה קרובה אפילו לבוואריה, מוזיקת יודל הבוקעת מדי פעם מהרמקולים (שירת יודל היא שוויצרית במקורה כמדומני, אבל שיהיה) ושעון קוקייה. שיהיה. המלצרים הבנים חובשים מגבעת עלאק טירולית, ויאללה, לדרך, בראסרי (בית בירה במקור הצרפתי) גרמני נולד.
התפריט הקצר של המקום הקטן והמשונה הזה כולל לא פחות מעשרה סוגי שניצל - מעוף בשביל הנייטיביס, מעגל בשביל הטהרנים ומבשר לבן בשביל מי שרוצה לשחק אותה ביירן מינכן על אמת, עוד כמה נקניקיות ועוד מספר קטן של מנות.
כדי לבצע מלאכתי נאמנה הכרחתי את שני המומחים בעלי השם העולמי בתחום בליסת שניצלים, הלוא הם שני בניי היקרים, להזמין את השניצל הכי חזירי בתפריט ולצרף אליו גם שתי נקניקיות חזיר לבנות מטוגנות. הזמנתי שניצל קורדון רוז' - קונסטרוקציית בשר לבן ענק מצופה בפירורי לחם כמקובל, וממולאת בגבינת גאודה ובבייקון. שיטוט קל בדף הפייסבוק של המקום גילה עד מהרה שהיצירה הנ"ל מוגדרת כמנת הדגל של המקום. לפעמים מצליח לי.
השניצל עצום הממדים שנחת עד מהרה, כמעט עד מהרה מדי הייתי מוסיף, התגלה כמפלצת בגודל של מגרש כדורגל ובעובי של עור פיל. הוא לא היה רע, אבל גם לא היה ממש טוב. ובעיקר לא היה חם מספיק, מה שגרם לגבינה לעצור בדרכה למצב מותך ולהיות צמיגית ולא נעימה משהו. שום דבר נורא, אבל גם שום דבר משמח.
גם הנקניקיות החרו החזיקו אחרי השניצל, והיו לא מספיק חמות. נדמה לי, בעצם אני כמעט בטוח, שהן היו מייצור תעשייתי. גם זה כשלעצמו לא ממש נורא, מיטב מסעדות העיר מגישות כידוע לאנשי האוכל המכורים את הנקניקיות שמייצר עבורן אלן טלמור המוכשר (לא הצלחתי לשים את האצבע ואת החך אם אכן היו אלה נקניקיותיו. בירור קצר העלה שאכן כך היא. שיחת טלפון קצרה למקום העלתה את הטענה שהם מספקים לו את המתכון), אבל הצירוף של נקניקייה תעשייתית וטמפרטורת הגשה פושרת קצת חירב את הכיף.
האוכל הוגש עם פירה סביר בהחלט, וכרוב כבוש חם עם קימל לא מזיק. הוא לווה בשתי בירות גרמניות טובות מהחבית, לוונבראו הבהירה והאהובה עליי עד מאוד, ופרנסיסקאנר העכורה והחמצמצה, שהיא בירת חיטה גרמנית קלאסית.
הבירות הללו גרמו לי להבין מהי בעצם הבעיה מבחינתי עם המקום הזה. לא האוכל הבינוני, גם במינכן עצמה זה כנראה מה שהייתי מקבל ברוב המסעדות, אם לא למטה מזה. העובדה היא שכתובת הנאחס הנ"ל זועקת כאן מכל פינה. לו לפחות היו פרנסיה של ביירן מנסים לשוות לה חזות, גם אם מדומה, של מאורת בירה אמיתית (ושוב, אני מבין היטב את הבעייתיות ואף שותף לסלידה מהקונוטציה הקשה), אולי היה קל יותר לסלוח, ובצדק, על האוכל הסתמי. אבל ביירן לא מתחייבת כאן לאף מגרש. לא בתחום האוכל ולא בתחום הבירה. ושוב, המקום הרי מכנה את עצמו בראסרי, בית בירה. וכך יוצא שאני לפחות (מומחי השניצל שלי לא היו ביקורתיים כמוני), נותר ויותר מחצי תאוותי בידי.
ביירן
פרטים: פרישמן 22 תל אביב, טל' 077-5565753. א'-שבת 12:00-00:00.
מחירים: שניצל קורדון רוז' מבשר לבן עם גאודה ובייקון - 68 שקלים; זוג נקניקיות בראטוורסט מטוגנות - 54; מנת שניצלוני עוף עם צ'יפס (תעשייתי למדי) - 25; שליש ליטר בירה לוונבראו - 24; שליש פרנסיסקאנר - 24 שקלים
השורה התחתונה: ככה וככה
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
