מסעדת פינוקי האוכל של כרמל: המראה מפחיד, הטעם גן עדן

אם לא אכפת לכם איך דברים נראים, אלא רק איך הם נטעמים, אל תעזו לוותר על המסעדה בנתניה

לרגע חשבתי שזה שוב קורה.

אחר כך ממש נבהלתי. לא בגלל המקום, שהוא עדיין קצת - אולי אפילו די הרבה - מבהיל. חשבתי שזה כבר לא קיים יותר. וכמו במקרים כאלה, פתאום תהיתי אם זה היה בכלל קיים אי-פעם. במובן המטפורי כמובן. ברור שזה אכן היה שם. אבל האם באמת זה היה כל-כך טוב.

לפני חמש שנים עמדתי מבולבל בלב-לבו של השוק הישן והקטן של נתניה. למרות ההסבר המאוד מדויק של בינו, הלוא הוא דוקטור שקשוקה, הסבר שהוביל אותי בדיוק לפתחה של המסעדה הקטנה שבה רצה שאוכל, התקשיתי קצת להאמין שלכאן הוא שלח אותי. קצת הרבה.

הגעתי לשוק בחיפוש אחרי המסעדה הטריפוליטאית האולטימטיבית. כתבתי אז את הגרסה החדשה של מדריך המסעדות של מפה, וכמו כל צייד אוכל חובב, המטרה האמיתית שלי לא הייתה באמת למפות את מה שכולם מכירים, אלא לגלות מקומות שאף אחד לא מכיר. את מיפוי המקומות הקיימים - גם אותו עשיתי, כמובן, לא הייתה לי ברירה - צלחתי בשלום. גילוי מקומות שאיש עדיין לא שמע עליהם הוא משימה בלתי אפשרית בעידן האינטרנט. כולם כבר יודעים הכול. או כך לפחות נדמה להם.

והנה, דווקא כשכבר הגעתי למשהו שלפחות על פניו נראה כמו מקום שאיש לא שמע עליו, קיבלתי ברכיים קרות.

הפסג' הקטן בנתניה, שהוביל מהכניסה ברחוב היהלום 5 לסמטאות השוק המקורה עצמן, היה כל-כך חשוך, נטוש ומלוכלך, וכך גם הפינה שבה התחבר הפסג' הזה לשוק, ובה עמדה, ועדיין עומדת לשמחתי, מסעדת פינוקי האוכל של כרמל. ממש בצמוד לכניסה למסעדה שכב - כך לפחות אני זוכר ממרחק השנים - ספק נרקומן ספק הומלס בספק שלולית חשודה.

אימאל'ה.

התקשרתי לבינו.

זה המקום, קבע נחרצות אחרי ששמע את התיאור הגיאוגרפי המדויק של מיקומי. תיכנס, אל תפחד, תגיד שאני שלחתי אותך, לא אכלת אוכל כזה בחיים שלך.

בשיחה המקדימה טען הדוקטור שהאוכל הטריפוליטאי של פינוקי האוכל של כרמל הוא האוכל הטריפוליטאי הכי טעים שיצא לו לאכול. ומדובר כזכור במי שמגיש אוכל טריפוליטאי לא רע בעצמו. וזה האנדרסטייטמנט של השנה. אני יודע שאתם לא מסכימים. בעיה שלכם. בדוקטור שקשוקה מסתתרים כמה מנכסי צאן הברזל החשובים ביותר של האוכל בארץ. לא קל לקבל אותם. אבל אפשר וצריך לנסות.

אבל לא על האוכל של בינו באנו לדבר.

בכל זאת נכנסתי. אז, וגם עכשיו. חמש השנים הנוספות שחלפו על המזנון הקטן והצנוע, שנוסד כבר ב-1985, לא ממש שינו, או שיפרו, את חזותו. אחרי שצולחים את הפסג' המפחיד, מגיעים למקום שבו המילה צנוע לא מתחילה אפילו לתאר אותו. אבל הוא נקי ומזמין ונעים, לפחות אחרי שצולחים את הכניסה כאמור.

כאן נגמרות הבעיות.

האוכל של עליזה, של כרמל ושל מומי בנם הוא לא פחות מגן עדן. זה בתנאי שאתם כמוני, אוהבים מנות שאת חלקן אפילו טריפוליטאים זקנים כבר לא אוכלים. ואני לא מתכוון לעסבנה המהוללת - שזה מה שהיה הפעם לאכול. הקיבה (ולא מעיים כמו אצל רוב העצלנים) הממולאת בבשר ראש, לב ושקדי עגל הייתה הכי טובה שיצא לי לטעום מימיי. היא הוגשה עם קציצת קוקלה (סולת ושומן) ואפונה, כמו שצריך, והייתה יצירת מופת אמיתית. גם לא על המפרום שלקחתי הביתה לאשתי ואפילו בני אכל ממנו מרוב שהיה נהדר. אני מדבר על המצ'ומה של יום חמישי (אני הייתי ברביעי הפעם). כל ארבע הקיבות של הפרה (וכן, הן שונות במרקמן ובטעמן זו מזו) הוגשו ברוטב אדום של המון חומץ, שמן, שום ופפריקה עם לחם אחיד. פורנוגרפיה קשה בדמות מנה שרוב המסעדות הטריפוליטאיות, גם הקשוחות שבהן, כבר לא מגישות מזמן. אני מת על זה. הרופא שלי קצת פחות מתלהב. אז לא סיפרתי לו. פחדנים יכולים להסתפק בעוף עם מקרוני. יש גם את זה כאן. יותר נועזים ופתוחים, או פשוט טריפוליטאים אסלי, לא יוותרו בוודאי על הכמוניה - בשר עם שעועית וכמון, או הטביחה ביל סאלק - בשר עם מנגולד "שחור" מרוב בישול ושעועית. ויש גם חריימה מעולה. בביקור ה נוכחי גיליתי שאפשר אפילו לרכוש כאן צנצנות עם המנגולד השחור הנ"ל לבישול ביתי. על הקופסה כתוב בכלל סלק.

אני מבטיח, לעצמי לחזור שוב ולא לחכות הפעם עוד חמש שנים.

אם לא אכפת לכם איך דברים נראים אלא רק איך הם נטעמים, ואתם אוהבים אוכל טריפוליטאי, אל תעזו לוותר על פינוקי האוכל של כרמל. תגידו שאני שלחתי אתכם.

כדאי להכיר

קיבה. בלא מעט מקומות בעולם, אכילת קיבת פרה, או כל חלק פנימי אחר, נחשבת לעניין מגונה. המקומות האלה מכונים ארצות הברית. בשאר העולם אוכלים קיבת פרה, וכמובן גם מעיים (וחלקים פחות מגונים מבחינה אנטומית) בחדווה רבה. ודי אם נזכיר את הקישקע בצ'ולנט, את הטריפ א-לה מוד דה קאן הצרפתי ואת הטריפה הפלורנטינית באיטליה.

פינוקי האוכל של כרמל

פרטים: שוק נתניה, כניסה דרך היהלום 5, טל' 09-8329895; א-ה' 18:00-10:00, ו' 16:00-08:00. כשר, ללא תעודה

מחיר: כל מנה - 50 שקלים (עוף 40 שקלים)

השורה התחתונה

מצוין ושווה כל שקל