"גלובס" מציג: כך ניתן להוריד את מחירי המזון בישראל

אם תשאלו כלכלנים המומחים לחקלאות ולמחירי מזון איך ניתן לפתור את בעיית המחירים הגבוהים בישראל, הם יאמרו, בנוסח כזה או אחר, כך: את תנובה צריך לפרק, ואת מועצות הייצור במשרד החקלאות יש לחסל.

אלה לא פתרונות תיאורטיים. לדבריהם, יש כרגע הזדמנות היסטורית לבצע זאת, כי לא רק שהציבור ממשיך לדרוש מאז המחאה החברתית של קיץ 2011 להוריד את מחירי המזון המנופחים, זו הפעם הראשונה בתולדות המדינה ששר החקלאות והמנכ"ל שלו אינם מייצגים אחד מאגפי הלובי החקלאי - לא את המגדלים ולא את היצרנים.

כדי לפתור את בעיית יוקר המחיה, צריך לנקוט צעדים משולבים בחקיקה ובאכיפה, אולם בשנים האחרונות המדינה הפקירה את תחום המזון ל"כוחות השוק", לא לתחרות.

כדי להחדיר תחרות אמיתית, יש להבין ששורש הבעיה אינו רק בחברות, אלא גם במבנה השוק; מבנה שאולי התאים לימי הקמת המדינה אך כיום, כעבור יותר מ-60 שנה, כבר לא רלוונטי. נוצר פה אבסורד: מצד אחד אנחנו פתוחים לעולם - ומצד אחר מתנהגים כמשטר שאין לכנותו אלא בולשביקי.

כדי לפתור את הכשלים בתחום המזון, צריך להבין את המבנה המיוחד שלו, השונה משוק מוצרי הצריכה. המארג של ענף החקלאות והשליטה המרוכזת בו הובילו לריכוזיות יתר בכל שרשרת הייצור.

איך אפשר לשנות זאת? הנה כמה רעיונות.

לפרק תאגידים

בואו ניזכר לרגע בהיסטוריה. דור המייסדים של החקלאים, אלה שהמדינה העמידה אותם כסמל הציונות של "המשק המשפחתי", אלה שהיו להם לול הטלת ביצים קטן, חממה קטנה לגידול ירקות, רפת קטנה לחלב ומטע פרי קטן, זוכרים היטב את תנובה, המונופול של כל התחומים הללו מהקמת המדינה ועשרות שנים אחרי הקמתה, עד למשבר הגדול בחקלאות בשנות ה-80' של המאה הקודמת.

כשחקלאי הראה סימנים שהוא מעוניין למשל לשווק את הביצים באופן עצמאי או לספק את האבוקדו ישירות לשוק, היה נציג תנובה מתייצב בנחלתו ומודיע: אם לא תשווק את הפירות דרכנו - לא ניקח ממך את החלב. או: אם לא תשווק את הירקות דרכנו - לא ניקח ממך את הביצים.

ותיקי החקלאים ודאי זוכרים איך, בשקט, בפחד, מתחת לשפם, הם קראו לתנובה "גנובה".

וחזרה לימינו. חוקים שמטרתם לעודד תחרות לא יהיו תשובה מספקת למצב המסובך בתחום מוצרי המזון, וזאת משום שבשוק הזה יש חמש חברות שמרכזות בידיהן את מרב השליטה, והן למעשה קבוצת ריכוז. בדרך-כלל יש להן מונופול או כמעט מונופול במוצר מסוים, והדבר יוצר לחץ על הסיטונאים - גם ללא הפרה של חוק התחרותיות בתחום המזון.

כך, למשל, תנובה יכולה להשפיע ברשתות על מחירי סנפרוסט באמצעות מוצרים אחרים שלה; טרה יכולה להשפיע באמצעות מחיר קוקה-קולה על מחירי מוצרי החלב והבירה שלה; ושטראוס יכולה להשפיע על מחירי מעדניה באמצעות קפה עלית.

לכן יש להשתמש בכלים אחרים, מתחום ההגבלים העסקיים, ולפרק את החברות האלה לחברות קטנות יותר, כל אחת בתחומה. לדוגמה, תנובה חלב תופרד מאדום-אדום או מהפטם; טרה וקוקה-קולה לא יהיו תאגיד אחד אלא שתי חברות נפרדות. וכך גם לגבי אסם אם תופרד למשל ממטרנה, שטראוס אם תופרד מעלית או מיד מרדכי (דבש ושמן זית), יונילוור אם תופרד מתלמה. פירוק החברות הללו ימנע את המונופול שלהן בשוק.

להגביל את הפטור מהגבלים עסקיים

תחום התוצרת הטרייה של הסקטור החקלאי כולו פטור היום מכללי הגבלים עסקיים - פטור גורף שלא קיים כמוהו בעולם. המצב הזה הוא תולדה היסטורית פוליטית של לובי חקלאי בעל עוצמה. הפטור ההיסטורי הזה ניתן כביכול לטובת החקלאים, אבל למעשה הוא נועד לשרת את תנובה, שהייתה מונופול בכל ענפי המזון כמעט - מהחי ומהצומח. היום נהנים ממנו גם שטראוס וטרה, המשחטות והסיטונאים.

אם יוגבל הפטור מהגבלים עסקיים ויוענק רק לחולייה הראשונה של היצרנים, כלומר לחקלאים, והם יוכלו להתאגד עד גודל מסוים במסגרת הפטור - נניח עד רמת בית האריזה, מחסן מיון ביצים, שערי המחלבה והמשחטה עם מגבלה של נתח שוק - מגדלים יוכלו להקים קואופרטיבים שינהלו משא-ומתן עם המעבדים והמשווקים, וכוחם של המשווקים יצטמצם לעומת כוחם היום.

כך יוכלו המגדלים גם "לוותר" על תיווכם של המשווקים ולהיכנס ישירות לרשתות השיווק. כוחם של היצרנים יגדל, ותהיה אפשרות רבה יותר להפחית את פערי השיווק (ההפרש בין המחיר שמשלם הצרכן בעד הסחורה לבין המחיר שמקבל היצרן).

לקבוע מע"מ דיפרנציאלי

בכל דיון על תקציב המדינה ומיסוי עולה שאלת הפטור ממע"מ על פירות וירקות, וכשם שהיא עולה, כך היא יורדת מסדר היום. יש תיאוריית קונספירציה אחת הטוענת כי הפטור אינו נובע מקושי מיוחד בגביית המע"מ (הרי כל החקלאים הם עוסקים מורשים המקזזים הוצאות והסיטונאים בדרך כלל מנהלים ספרים), אלא הוא קריצת-עין מפא"יניקית לנאמנים הפוליטיים: אנחנו יודעים שכבלנו אתכם במכסות ובמועצות ייצור (ראו בהמשך), ולכן נעלים עין אם תשווקו ביצים מהבגז' של האוטו ישירות לעקרות הבית או אם תבריחו ירקות ישירות לדוכן בשוק הכרמל, כדי שתוכלו לחיות.

חשוב לזכור: הפטור הוא על תשלום וקיזוז מע"מ, אבל כל השחקנים בענף חייבים לדווח מע"מ אפס. הבעיה היא שאפילו הדיווח הנדרש כחוק לא נעשה. זה גורם לאובדן מס הכנסה ולאובדן מידע על מחירים וכמויות בשוק, ומקשה על היכולת למדוד את פערי התיווך בירקות ובפירות.

אכיפת חובת הדיווח תביא לתוספת בהכנסות המדינה ממס הכנסה, על אחת כמה וכמה הטלת מע"מ בשיעור מסוים, אפילו נמוך. זה גם ישפר את המידע על המחירים ופערי התיווך.

ברוב מדינות OECD מקובל להטיל מע"מ דיפרנציאלי על מוצרי מזון, אף שהארגון עצמו מתנגד לכך באופן פורמלי, מטעמי נוחות מערכת המיסוי ומניעת עיוותי מיסוי (למשל, למה מזון כן ותרופות לא?). החלת מע"מ דיפרנציאלי על מוצרי המזון אולי תביא לעלייה שולית במחירי הפירות והירקות, אבל ניתן יהיה להפחית את המע"מ על שאר מוצרי המזון. זהו גם מכשיר מצוין לעידוד מוצרים בריאים וייקור מוצרים עתירי-שומן או סוכר הגורמים תחלואה ויוצרים עול על מערכת הבריאות.

לבטל את מועצות הייצור החקלאיות

מועצות הייצור החקלאיות, ובהן אלה העוסקות בתכנון שוק, הן היצירה המפא"יניקית האולטימטיבית. מועצות הייצור, בשם "תכנון החקלאות ואספקת המזון", קבעו הכול: את גודל מכסות הייצור; מי יקבל מכסה קטנה או גדולה (זה תלוי במידת הקרבה ל"עסקונה" או בגוף - קיבוץ או מושב); מהו צינור השיווק של המגדל בתוך ישראל (ארגוני הקניות ההיסטוריים המושחתים שקרסו); איזה קנס יושת על המגדל במקרה של חריגה (שוב, תלוי בקרבתו ל"עסקונה"); ומהו צינור השיווק של תוצרת לחו"ל (רק מונופול אגרקסקו שקרס לאחרונה, עם חוב של 50 מיליון שקל למגדלים ו-600 מיליון שקל שנעלמו מהקופה, כביכול מתחת לאפם של מנהלי החברה, עסקני החקלאות. אופן התאדותם נחקר כרגע, ודוח ובו יותר מרמז לפלילים יוגש לשופט איתן אורנשטיין בחודש מארס).

מועצות הייצור הוקמו תחת קורת-הגג של משרד החקלאות כדי לשלוט באופן מוחלט בחקלאי הקיבוצים והמושבים וכדי לספק ג'ובים ל"אנשינו" עסקני החקלאות. הייתה גם מטרה נסתרת - לבסס שליטה פוליטית על החקלאים (עד היום מציבים קלפי בכל מושב וקיבוץ, כדי שיהיה ברור מי נאמן למי בבחירות לכנסת).

רשימת מועצות הייצור כוללת את מועצת החלב, מועצת הצמחים (איחוד של מועצת הירקות, מועצת הפירות ומועצת הזיתים), מועצת הלול, מועצת ההדרים (החוק הדרקוני שעמד בבסיסה בוטל ביוזמת רפאל איתן בהיותו שר חקלאות והיא הוכנסה למועצת הצמחים על-ידי ישראל כ"ץ בהיותו שר חקלאות), מועצת הפרחים (שפורקה ב-2008 אחרי מאבק של מגדלי הפרחים), מועצת הדבש, מועצת גפן היין, ואם לא ידעתם - יש גם מועצת אגוזי אדמה.

דינן של המועצות שעדיין פועלות להיעלם. אין בהן צורך. המועצות הללו מנציחות שלטון בולשביקי קלאסי ואינן משרתות לא את היצרנים ולא את הצרכנים. הן משרתות את עצמן ואת חברות האמצע, כלומר מחלבות, משחטות ומשווקים. הן עוסקות בעיקר בקביעת מחירים ובתנאי שיווק, והן אינן מאפשרות הלכה למעשה את התפתחות השוק החופשי במוצרים טריים ואף במוצרים מעובדים.

להקים שוק סיטונאי מודרני

השוק הסיטונאי לירקות ופירות בצריפין הוא חרפה לענף המזון - הן במראהו (דוחק, צפיפות, המשאיות המגיעות מהחקלאים ומבתי האריזה אל חנויות הסיטונאים נוגעות זו בזו, והמראה הכללי הוא של עולם שלישי) והן באופן מדידת המחירים הסיטונאיים ופרסומם היומי במחירון ה"רשמי", המצוי בשליטה מוחלטת של מועצת הצמחים.

מסדרת תחקירים שביצע "גלובס" בעבר על מדידת המחירים עולה מסקנה ברורה: מחירי מועצת הצמחים מנופחים באופן משמעותי מהמחירים האמיתיים בשוק. הטיית המחיר לטובת המגדלים משפיעה על כל שרשרת התמחור ברשתות השיווק בכיוון אחד - ייקור. גם כאשר רשת מכריזה ביום נתון על "מבצע" בירקות או בפירות, הצרכן משלם בייקור מוצרים אחרים באותו יום).

ב-2010 החליטה הממשלה להקים שוק סיטונאי חדש לירקות ופירות בצומת מסובים, בהשקעה של 140 מיליון שקל. אבל כרגיל, זה לא זז.

בכל מקרה, אסור שהשוק הסיטונאי החדש יהיה של מוצרים צמחיים בלבד. הוא צריך להיות של כל מוצרי המזון, כולל מוצרים מיובאים, עם שיטת מדידת מחירים סיטונאיים יומית ואובייקטיבית של הלמ"ס, שתמנע הטיות של בעלי עניין. מודל של שוק המיועד רק למוצרים צמחיים (או רק למוצרים מן החי) לא מוכר עוד בעולם.

היתרון של מגוון רחב של מוצרים אינו רק בשפע שהשוק מציע, אלא גם בהפחתת ההוצאות למגדלים קטנים ולקמעונאים קטנים. פערי התיווך יהיו שקופים, והמידע, בניגוד למידע הממסדי כיום, המעדיף את המגדלים, יהיה אמיתי ולא מוטה. כך כל המערכת תהיה הרבה יותר שקופה ותחרותית.

מודל כזה של שוק יהפוך את השוק הסיטונאי גם למרכז של קולינריה, כמו רוב השווקים הסיטונאיים בעולם, וירוויחו מכך כל העוסקים והתושבים בסביבת השוק.

לחדול מתכנון השוק

המודל של תכנון שוק חקלאי, כלומר קביעת מחיר קבוע ליצרן (למשל מחיר המטרה לחלב או מחיר הביצה ללולן) וקביעת מכסות ייצור, כבר עבר מן העולם. למעט מדינות ספורות כמו קנדה (שגם היא מקדמת היום מדיניות ביטול המכסות), כבר לא נהוג היום לתכנן שוק. תמיכות למגדלים, ולמגדלים בלבד, יש להעביר באמצעות תמיכות ישירות, על-פי קריטריונים מסוימים, כמו מרחק מהמרכז, מדיניות אכלוס ממשלתית, שמירה על שטחים, ריאות ירוקות וכדומה.

אם ניקח לדוגמה את מחיר המטרה לחלב, הרי שהצוות שהוקם לבדיקת התחרותיות והמחירים בשוק המזון והצריכה קבע שהוא מנופח, חסר שקיפות ואינו מפוקח על-ידי משרד החקלאות. מעבר לכך, מחיר המטרה מפלה לטובה רפתות יעילות ומוביל להרס של רפתות פחות יעילות, בעיקר במושבים. כתוצאה מכך נוצר מצב שבו מצד אחד המחיר הגולמי גבוה למחלבות, ומצד אחר הוא לא מספיק לרפתות לא יעילות, וכך נמנעת תחרות על המחיר.

במקום מחיר מטרה, יש לאפשר לרפתות להקים יחד תאגידים שיתחרו על המחיר מול המחלבות הוותיקות, ובמקביל לאפשר להן להתאגד בהקמת מחלבות אזוריות, שיתחרו בשוק המקומי על כל סוגי המוצרים.

באשר למשטר מכסות הגידול/ייצור - הוא הופך את מנגנון התכנון ללא יעיל בעליל. הוא אינו מאפשר התאגדות של רפתות, הוא אינו מאפשר התאגדות של רפתות מושביות עם רפתות קיבוציות, ולמעשה אינו מאפשר כל תחרות בין הרפתות.

משטר חדש, שבו יוגדלו המכסות עד למצב שבו יהיו לא רלוונטיות ותהיה בו אפשרות לניוד ואיגוד מכסות, יאפשר לאותם תאגידי יצרנים להתחרות ביניהם על המחיר למחלבות. התאגדויות של היצרנים יאפשרו לקמעונאים לרכוש ישירות מהמחלבות חלב ניגר "לבן" כמותג רשת, ובכך יאפשרו לקמעונאים להתחרות עם המחלבות על מחיר החלב הניגר ומוצרי חלב אחרים.

לבטל את פיקוח המחירים

הפיקוח על המחירים בתחום המזון נכשל. מבקר המדינה עצמו כתב בדוח על "מחאת הקוטג'" שהפיקוח נכשל, ולמעשה הממונה על המחירים במשרד החקלאות לא מבצע את עבודתו. כרגע נראה כי אין סיכוי לתיקון המצב, מאחר שמשרדי הממשלה רבים על יעילות השיטה ולמעשה הולכים יד ביד נגד הפיקוח. לכן יש לשקול לבטלו כליל.

במשך שנים לא נערכה בדיקת רווחיות אפילו של 12 המוצרים שברשימת הרווחיות החריגה, וגם לאחר שנעשתה ונמצא שברוב המוצרים שיעור הרווחיות עולה על הרווח הנורמלי, הציע הממונה על המחירים במשרד החקלאות להכניס רק שני מוצרים לפיקוח (שמנת מתוקה וגבינה לבנה). ומה עם עוד עשרות מוצרים שהמדינה לא מכניסה לרשימת הפיקוח על הרווחיות, למשל יוגורטים?

לכן עדיף לבטל את הפיקוח על המחירים ולהחיל הגבלות על החברות בעזרת החוקים הקיימים, החוקים שבדרך וחוקים חדשים.