הפירצה בנישואים האזרחיים

חייתם ביחד לפני הנישואים? אולי לא תצטרכו גט

זוג יהודי נשוי במדינת ישראל חייב לעבור בבית הדין הרבני בכדי להביא את נישואיו לסיומם, על כך אין חולק. עם זאת, בבית הדין הרבני קיימים מספר מסלולים לסיום נישואים, ולכל אחד מהם יש משמעויות והשלכות שונות. זוג שנישא בטקס יהודי רגיל דרך הרבנות נדרש להסדיר גט כהלכתו, אך מה לגבי זוג שנישא בנישואים אזרחיים?

ב-20 השנים האחרונות עלתה הפופולריות של נישואים אזרחיים מחוץ למדינת ישראל גם בקרב זוגות יהודים, והרבנות מצאה את עצמה בפני אתגר. מצד אחד, ללא קיום הטקס הרבני, הנישואים אינם תקפים מבחינתם - אך מנגד, על-פי ההלכה ניתן לקדש לא רק בשטר וכסף, אלא גם בביאה, קרי באמצעות קיום יחסי אישות, ולכן קיים חשש הלכתי שמא בני הזוג הפכו לנשואים בעיני ההלכה היהודית באופן זה.

החשש נובע ממחלוקת בין חכמי ההלכה בנוגע לפרשנות הנוגעת לזוג גרוש ששב לקיים יחסים. על-פי המשנה, יחסים אסורים אלה יוצרים קידושין מחודשים בין בני הזוג הגרושים, לאור החזקה שגבר יהודי לא מתכוון לזנות את אשתו לשעבר, משמע שהוא התכוון לקדשה מחדש. חלק מהגאונים החילו הלכה זאת גם על רווקים, ומכאן שאם גבר נשא אישה בנישואים אזרחיים וחי עימה חיי מין מלאים - בוודאי שהתכוון לקידושין ולא לזנות.

על אף שמרבית הפוסקים אינם מסכימים עם הרחבה הלכתית זאת, כדי להיות "על הצד הבטוח" הרבנות החלה לסדר לזוגות שנישאו בנישואים אזרחיים גט מיוחד הקרוי "גט לחומרא", במסגרתו מסדרים גט בין בני הזוג, גם מבלי שיש עילת גירושים.

בשלב מסוים השימוש ב"גט לחומרא" נעשה כה שכיח, עד שבשנת 2007 בית הדין הרבני הגדול בירושלים חייב אפילו זוג ידועים בציבור שלא נישאו כלל לסדר בינהם "גט לחומרא", כדי שהאישה תחשב כפנויה.

השימוש התכוף ב"גט לחומרא" הביא לזילות מסוימת במוסד הגט מבחינת הרבנות, שכן יש בכך הודאה שגם נישואים אזרחיים מהווים קידושין, והם בעלי כוח ותוקף. משום כך ניתן לזהות בשנים האחרונות מגמה של נסיגה מסוימת מסידורי גט עבור זוגות הנשואים אזרחית, לטובת גירושים באמצעות התרת נישואים, פסק דין שפשוט קובע שהצדדים אינם נשואים זה לזו.

דוגמה לכך ניתן למצוא בפסק דין ארוך ומנומק שניתן לאחרונה בבית הדין הרבני בבאר-שבע. הזוג אשר עמד בפני בית הדין נישא בנישואים אזרחיים בחו"ל עוד בשנת 1966, טרם עלייתו לארץ, לאחר מספר שנים של חיים משותפים ללא מיסודם, ולאחר שכבר נולדה להם בת משותפת.

בני הזוג נפרדו בשנת 1996 ואף חתמו על הסכם גירושים, אך לא הגיעו לסידור הגט בבית הדין הרבני. בשנת 1998 האישה עזבה את הארץ, כשבני הזוג נותרים למעשה נשואים על הנייר, וכעת הבעל מבקש מבית הדין הרבני להכריז עליהם כגרושים - בעוד שהאישה מסרבת לכך ואינה מוכנה כלל לשתף פעולה עם בית הדין.

בפסק דינו בית הדין יוצא כנגד ההכרה בנישואים אזרחיים כקידושין הדורשים גט, בפרט כאשר מדובר בזוג שעמדה בפניו האפשרות להינשא כדת משה וישראל, והם בחרו במודע להינשא בנישואים אזרחיים.

לגבי החזקה לפיה גבר יהודי לא יקיים חיי אישות קבועים עם אישה כזנות ולא כקידושין, קבע בית הדין כי אין בכך ממש לאור המתירנות הגואה בזמננו. לטענת בית הדין, 99% מהזוגות הנישאים אזרחית מרצון קיימו יחסי אישות גם בטרם הנישואים האזרחיים, ולכן קשה לומר שדווקא קיום היחסים לאחר הנישואים האזרחיים הם ביאת קידושין, ואילו היחסים שקדמו להם היו כביאות זנות.

לפיכך מסקנת בית הדין היא שבכל מקרה של בני זוג, שנישאו נישואים אזרחיים, לאחר שהתגוררו תחת קורת-גג אחת פרק זמן ממושך כ"חבר וחברה" או כידועים בציבור, אין צורך בסידור גט כלל, אפילו לא לחומרא, וניתן להסתפק בהתרת נישואים.

מבחינת הזוגות הנישאים אזרחית יש בכך הקלה משמעותית, מאחר שלהתרת הנישואים שני יתרונות עיקריים על פני סידור "גט לחומרא". האחד - שניתן לבצעו גם כאשר בן הזוג השני מתנגד לכך, ואפילו אינו נוכח בארץ כלל; והשני - שמבחינה הלכתית האישה אינה נחשבת לגרושה, ולכן לא יחולו עליה ההגבלות של גרושה, כמו איסור נישואים לכהן.

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לענייני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il