מת עו"ד ישראל פרי, שהורשע בפרשת הפנסיה הגרמנית

פרי הורשע בגניבת 320 מיליון מארק גרמני מלקוחותיו ונדון ל-10 שנות מאסר, אותן ריצה בביתו בשל מחלת הסרטן ■ פרופ' עמרי ידלין, שייצג אותו: "פרי לא רק שלא התכוון לגנוב, אלא גם לא גנב; נעשה לו עוול קשה"

"מאוד כואב לי שעו"ד ישראל פרי נפטר. פרי מת בייסורים גם מבחינה בריאותית וגם מבחינה משפטית. נעשה לו עוול קשה. פרי היה אחד האנשים המרשימים ביותר שהכרתי: ידען בלתי רגיל, איש ספרות, היסטוריה ואמנות ואיש העולם הגדול. הוא היה בן אדם שיכולת לסמוך על המילה שלו. אני מצאתי אדם שהוא ב-180 מעלות שונה מהדימוי הציבורי שלו" - כך אמר היום (ה') ל"גלובס", פרופ' עמרי ידלין, נשיא מכללת ספיר, על פרי, שהלך הלילה לעולמו בבית-חולים "אסותא" בתל-אביב בגיל 73 לאחר מאבק במחלת הסרטן.

פרי הורשע בגניבת 300 מיליון מארק גרמני מלקוחותיו בפרשה שטלטלה את הארץ וכונתה "פרשת הפנסיה הגרמנית", ונדון ל-10 שנות מאסר שאותן ריצה עד היום, אך בשל מצבו הרפואי ריצה את העונש בביתו.

ידלין ייצג את פרי יחד עם עורכי הדין יעקב וינרוט וישראל וולנרמן ואחרים בבית המשפט העליון, והוא חש עד היום ש"נעשה לפרי עוול קשה".

"מבחינה משפטית, בית המשפט קובע את הדין, וכל שהוא קובע - מצווה עלינו לכבד", מבהיר ידלין. "זה לא סותר את זה שכל אחד זכאי לדעתו האישית. ודעתי, שלא השתנתה עד היום, היא שפסק הדין הציג תמונה לא נכונה של המציאות, לא מבחינה עובדתית ולא מבחינה משפטית.

"פרי לא רק שלא התכוון לגנוב, אלא גם לא גנב. בפועל, הפעולות שעשה היטיבו מאוד עם לקוחותיו. כל אדם שפגש אותו נהיה יותר עשיר ממה שהיה אם לא היה פוגש אותו. כל אדם. וכל אדם יכול היה להגיד למחרת - 'אתה יודע מה, יש לי מישהו אחר שנותן לי עסקה יותר טובה'. ולכן נעשה לו עוול כבד".

סתירות פנימיות

לדברי ידלין, כל מי שיקרא בעיון את פסק הדין של שופט המחוזי, זכריה כספי, שהרשיע את פרי, ימצא בו סתירות פנימיות כמעט בכל פסקה.

"בגלל זה הצטרפתי לתיק", אומר ידלין. "צריך לזכור גם כי כשהוגש נגד פרי כתב האישום, הוא כבר חי בחו"ל, והוא חזר לארץ כדי להישפט והיה משוכנע בחפותו. גם אני מאוד האמנתי בתיק, ולכן התגייסתי לעניין. כשאתה רואה את ההתפתחות של פסקי הדין מהמחוזי ועד הדיון הנוסף בעליון, אתה רואה שינויים דרמטיים בהחלטות. עם זאת, ההרשעה נשארה על כנה".

- הטענות שאתה מעלה קשות. מה זה אומר על מערכה המשפט שלנו?

"אין מערכת שלא טועה. אני לא אובייקטיבי, אבל אני חושב שלמזלו הרע של ישראל פרי - המערכת טעתה בעניינו".

- דיברתם על המשפט בתקופה האחרונה?

"ישראל כבר היה מאוד חולה, אבל היינו בקשר עד הימים האחרונים, והמשפט תמיד היה שם באיזשהו מקום ברקע".

"סייע לאלפים"

גם עו"ד דרור ארד-איילון - שייצג את פרי ואת הארגון למימוש האמנה במשפט הפלילי בבית המשפט המחוזי, וייצג אותם במשך שנים בתחום לשון הרע - דיבר היום על הפער בין הדימוי הציבורי של פרי לבין האיש שהוא הכיר.

"בזיכרון הקולקטיבי-תקשורתי ייזכר האיש כמי שהורשע בגניבה ובמירמה של לקוחותיו. אבל יש פער גדול בין הדימוי לבין פרי איש העסקים", אומר ארד-איילון.

בדומה לידלין, ארד-איילון סבור עד היום כי נגרם לפרי עוול. "תוכנית הפנסיה הגרמנית והמימון שיצר פרי הייתה מבריקה", הוא טוען. "אין חולק על כך שהיא איפשרה לכ-10,000 אזרחי ישראל לקבל פנסיה משמעותית להם ולשאריהם, בלי שהשקיעו אגורה ובלי שסיכנו דבר מרכושם. עבורם זה היה ממש יש מאין".

לדברי ארד-איילון, "ייצגתי את ישראל פרי גם בשורה של הליכי לשון הרע, שבהם נקבע באופן ברור כי אין שום זיקה בין הפנסיה הגרמנית לניצולי שואה דווקא. זו תוכנית פיננסית גרמנית שהייתה פתוחה לכל אזרחי ישראל באותן שנים, יהודים וערבים. תביעות כספיות שהוגשו נגדו נדחו פעם אחר פעם, אך דווקא ההרשעה הפלילית החמורה נותרה על כנה".

ארד-איילון מוסיף כי "כל הלקוחות, ללא יוצא מן הכלל, קיבלו לפחות את מה שהובטח להם, אם לא יותר. רבים מהם העידו על כך בבית המשפט, אבל למרבה הצער בית המשפט לא נתן שום משקל לעדויותיהם. ייתכן שבראייה עסקית רטרואקטיבית אפשר היה להגדיל את החלק של הלקוח, אבל זו לא עבירה פלילית".

לדבריו, שורה ארוכה של אקטוארים וכלכלנים מהשורה הראשונה, שבחנו את התוכנית בהליכים השונים, הגיעו למסקנה שהיא מקצועית והוגנת, ושהיא מבטיחה את הלקוחות מכל סיכון.

"קשה להבין איך התקבעה בבית המשפט דעה כה שלילית על פרויקט כלכלי חיובי ומוצלח, שללא ספק שיפר את מצבם של הלקוחות", תמה ארד-איילון.

הלוואות לקבלת רנטות

שורשיה של פרשת הפנסיה הגרמנית ב-1980, אז נכנסה לתוקף אמנה שחתמו עליה ישראל ומערב-גרמניה, במסגרתה הורשו תושבי ישראל להצטרף לתוכנית לביטוח פנסיוני של מערב-גרמניה. ההצטרפות הותנתה בתשלום חד-פעמי רטרואקטיבי בתמורה לקבלת רנטה חודשית מגרמניה מגיל 65.

פרי הקים שרשרת חברות והציע לישראלים להצטרף לתוכנית, תוך שהוא מלווה להם את הסכום לתשלום החד-פעמי בתמורה לשלושה רבעים מסכום הרנטות שיגיעו - עד להחזר ההלוואה.

כך נכנסו 9,000 ישראלים לתוכנית, מבלי שהשקיעו כספים כלשהם. כ-4,500 איש נוספים נרשמו באמצעות פרי לתוכנית, אך השקיעו גם מכספם לצורך קבלת הרנטה. אף שרובם לא היו ניצולי שואה, נוצר לפרי דימוי של מי שעשק ניצולי שואה במסגרת זו.

פרי קשר קשרים עם בנק גרמני, שמימן באשראי את ההלוואות, ולבסוף הקים חברת ביטוח שנרשמה באיי קיימן, שהעניקה ביטוח לחברה אחרת של פרי, ועמה חתמו הלקוחות על חוזה התשלומים.

בשלהי שנות ה-90 החלה נגד פרי חקירה פלילית בישראל ובגרמניה, וב-2001 הוא הועמד לדין באשמת גניבה מלקוחותיו, קבלת דבר במירמה ועבירות ביטוח, ובהמשך הורשע על-ידי בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון בביצוע העבירות.

"השפעה של קמפיין הניצולים"

בדצמבר 2009, על רקע בקשה למשפט חוזר שהוגשה בעניינו, התראיין פרי מכלא רימונים ל"גלובס" ואמר כי "אם לא הייתי עשיר - לא הייתי יושב בבית-הסוהר, לא היו מגישים נגדי כתב אישום, ולא היה קורה שום דבר".

פרי נשאל מה היה הכשל של בתי המשפט המחוזי והעליון שהרשיעו אותו, והשיב: "הכשל היה בהבנת המהות הכלכלית של העסקה וגם בהבנת ענייני יסוד בכלכלה. בלי להבין את העסקה - אני לא יכול לגנוב ממך יתרה אם אתה לווה ממני כסף, אני לא יכול לגנוב ממך את יתרת החובה, כי היא נכס שלי. אני חויבתי בגניבת יתרת חובה".

פרי גם אמר באותו ראיון נדיר כי שופט המחוזי זכריה כספי, שהרשיעו, "הושפע מקמפיין ניצולי השואה נגדי". לדבריו, "השופט כתב בפסק הדין שהוא ראה עד כמה הניצולים היו עוינים, שאי-אפשר להתעלם מזה. זה דומה לכך שבית המשפט היה פוסק שהוא ראה את משפחות הקורבנות בכאבן, ולכן הרשיע את הנאשם. בארה"ב היו מקבלים משפט חוזר רק על ההערה הזו. השופט כספי ידוע כשופט תביעתי, אבל חשבנו שהתיק שלנו כל-כך חזק, ושראיות התביעה כל-כך אוויליות, שלא תהיה לו ברירה אלא לזכות אותי. בדיעבד, זו הייתה טעות".

פרי נאבק על חפותו מהכלא והגיש 3 בקשות למשפט חוזר. ב-29 בינואר 2014 דחה שופט העליון, ניל הנדל, את בקשתו השלישית של פרי למשפט חוזר. בית המשפט הבהיר כי התזה שהציג פרי, לפיה הוא לא גנב מלקוחותיו, היא תמוהה ומשונה. כן ציין כי טענה זו עומדת בניגוד גמור לקביעות בתי המשפט שדנו בעניינו, וכן בניגוד להתנהלותו של פרי במשך השנים, שהייתה רצופה בשקרים ללקוחותיו, לכנסת, לבית הדין לחוזים אחידים, לבתי משפט אזרחיים ולבית המשפט שדן בהליך הפלילי.

בית המשפט העליון הוסיף וקבע כי יומו של פרי בבית המשפט ניתן לו, "ואף הרבה יותר מכך". לדברי העליון, "פרי קיבל מספר רב של הזדמנויות להוכיח את טענתו כי הוא לא פגע בלקוחותיו, אולם פעם אחר פעם הטענה נדחתה בבתי המשפט".