גילה לנו את התחרות

לחיוב ולשלילה, הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דיויד גילה, קידם את תפקיד הממונה למעמד של "רגולטור-על", שדי בכך שיאזכר את צמד המילים "קידום התחרות" כדי שכל שר ופקיד ממשלתי ייסוגו בפני דעתו.

למעמד הזה הגיע הממונה בזכות קונסטלציה פוליטית וחברתית, שבה פוליטיקאים רבים נישאו (ונבחרו) על גל מחאות הקוטג' ויוקר המחיה. לכן, הודעת ההתפטרות של גילה היא סימבולית גם במובן זה - היא משקפת תום תקופה שבה נדמה היה ש"הגברת תחרות" הייתה האסימון היחיד ששילשולו לשיח הציבורי היה מביא להפקת צליל הורדת יוקר המחיה.

החשש שהביעו גורמים רבים בשוק כי התחרות המוגברת שמבקש גילה לכפות על משק הגז תגרום בסופו של יום לעיכוב פיתוחו ולנזקים כבדים למשק, הוא ביטוי לשינוי בתפיסה, שלפיה קיימת יכולת להשפיע על יוקר המחיה באמצעים נוספים, לרבות בכלים אחרים שבארגז הכלים של דיני התחרות, מעבר לכפיית הגברת התחרות.

בחינה (חלקית) של הרפורמות שביצע גילה תראה שהגברת תחרות אינה ערובה לירידת יוקר המחיה, ובוודאי שתחרות אינה חזות הכול. כך לדוגמה, אחד מחוקי הדגל של תקופת כהונתו של גילה הוא החוק לקידום התחרות בשוק המזון. 5 חודשים לאחר שנכנס לתוקפו, ועדיין אין כל ראיה ממשית לכך שהחוק הביא לתוצאות המיוחלות.

בשוק המזון - החוק הזה אמור היה להביא לתוצאות כמעט מיידיות - כניסה מאסיבית של ספקים חדשים לשווקים, גידול בתחרות בינם לבין הספקים הגדולים, הגברת התחרות בין הרשתות הגדולות, שינוי גורף בהתנהלות השוק הקמעונאי וירידה במחיר לצרכן. אך יעיד מי שהולך לסופר כי גם לאחר 5 חודשים לא ניתן להצביע בבירור על הישג משמעותי של מטרות אלה כשמגיעים לקופה.

בתחום המיזוגים - ב-4.5 שנות כהונתו נרשמה ירידה משמעותית במספר המיזוגים שהגיעו לטיפול ולבחינה ברשות ההגבלים. מיזוגים בין חברות הם ביטוי לצמיחה ולאבולוציה של המשק, ודיני התחרות רואים בהם, ככלל, תופעה חיובית. בישראל מחויבים צדדים בעלי מעמד מסוים בשוק או בעלי מחזור מכירות (גם לא גדול יחסית) לפנות ולקבל מהממונה אישור מקדמי בטרם ירצו להתמזג.

לפי מידע שהציג לאחרונה ד"ר איתי אטר מהמכללה למינהל, בתקופתו של גילה חלה ירידה של כ-20% במספר המיזוגים שהובאו בפני הרשות לעומת תקופת קודמתו בתפקיד, רונית קן. במקביל, שולש (!) מספר המיזוגים שלהם התנגד גילה לעומת קודמתו קן.

תקופתו של גילה ברשות ההגבלים לא אופיינה בהאטה של ממש בצמיחת המשק, או במעבר לצמיחה שלילית, ולכן ניתן לייחס לנתונים אלה הסתייגות או חשש של עולם העסקים מלהיכנס מלכתחילה לעסקאות של מיזוג, מחשש שהן לא יאושרו על-ידי הממונה. חשש זה הופגן בעיקר במקום שבו עסקאות אלה עלולות להביא לצמצום אפשרי בתחרות, גם אם לא צפויה לכך השפעה של ממש על הצרכן.

הבעיה הא שצמצום מובנה בהיקף הפעילות העסקית לעולם אינו תורם לחוסנו של משק ולא מועיל לציבור, לא בטווח הקצר ולא בטווח הארוך. האם ניתן, לאחר יותר מ-4 שנים של יישום מדיניות זו להצביע על פירות שנשאה, בצורה של ירידת מחירים ו/או שיפור באיכות המוצרים? ספק רב.

הצלחתו הגדולה של גילה הייתה ותישאר בעיקר המודעות לחשיבות של רגולציית תחרות. המודעות הזו לא תיעלם וחזקה שהשר הממונה, אריה דרעי, יביא אותה בחשבון בעת שיידרש לזהותו של הממונה הבא, שנה וחצי לפני שתכנן לעשות כן.

לממונה הבא יהיה הרבה יותר קל מאשר לזה היוצא: החדש לא יידרש להסביר לפוליטיקאים מהי תחרות. אבל לממונה הבא צפוי אתגר בלתי מבוטל: הוא כן יידרש למצוא וליישם כלים נוספים מעבר להגברת התחרות, במטרה להשיא את התוצאות שהתחרות אמורה להשיא - ייעול המשק, הורדת מחירים ושיפור המוצרים.

■ הכותב הוא שותף וראש מחלקת הגבלים עסקיים, דיני תחרות ואנרגיה במשרד מ.פירון ושות'; חבר ועדת התחרות של לשכת המסחר הבינלאומית - ICC.