השחייה הישראלית? לא הלכה אחורה, ובטח לא קדימה / מיקי חליקה

אתמול (א') ננעלה בקאזאן שברוסיה אליפות העולם ה-16 בשחייה. אין ספק שוולדימיר סלניקוב, שחיין המרחקים האגדי של ברית המועצות ומי שמכהן כיו"ר איגוד השחייה הרוסי יזכור את האליפות הזו למשך שנים. למה? עבור הרוסים היה מאוד חשוב להראות לעולם שחרף המשבר הכלכלי, צניחת הרובל ומשבר מחירי הנפט בעולם, הם מסוגלים לארח את אחד מאירועי הספורט הגדולים בעולם. למרות שמדובר "רק" באליפות העולם בשחייה. הוועדה המארגנת הצליחה לקבוע שיאים דווקא מחוץ למים: 2,800 ספורטאים מ-190 מדינות נטלו חלק באליפות בקאזאן. מיני-אולימפיאדה. כמות הספורטאים שפקדה את עיר הבירה של רפובליקת טטרסטן הייתה עצומה. מפגן העוצמה הזה אינו מקרי, ונועד להמחיש את האיתנות הרוסית הן ביבשת והן לעולם, והוא אמור להימשך גם בימים הקרובים: מיד בתום האליפות חובבי השחייה התחרותית ישאו מבטם למוסקבה, שם יפתח כבר מחר באופן רשמי סבב גביע העולם בבריכות קצרות (25 מ'). הרוסים רוצים לראות את השחיינים הבכירים מגיעים למוסקבה בשיא כוחם ומתוך שאיפה שחגיגת שיאי העולם תמשך עוד כמה ימים.

בשונה מאירועים קודמים, התאחדות השחייה העולמית (FINA) והוועדה המארגנת עשו הכל כדי למנף את אירוע השחייה הגדול בעולם. עניין לא פשוט במלחמה מול הענפים הגדולים והפופולריים. לצורך כך שולבו לראשונה בתחרויות המים ספורטאי מאסטרס (שחיינים לא מקצוענים) באותו מתקן תחרויות, כאשר אלכנסדר פופוב הגדול גויס לפתוח את תחרויות המאסטרס במשחה ל-50 חופשי. על מנת שהרוסים יוכלו לארגן אירוע רב רושם דאגה FINA להגדיל את תקציב הפרסים ב-60% באליפות ולהעמידו על 5.45 מיליון דולר (לכל הענפים). כל זה לפני בונוסים לשבירת שיאי עולם שנקבעו על 30 אלף דולר לשיא. העניין הזה הצליח לייצר "קופה" לא קטנה לספורטאים המצטיינים: כך למשל כוכבת התחרות קייטי לדקי האמריקאית שילשלה לכיסה סכום של 175 אלף דולר בשמונה ימי תחרויות.

***

לצד הארגון המרשים, הנבחרת הרוסית יכולה לסכם את אחת התחרויות החלשות בהיסטוריה: מעצמת המים (לשעבר?) מסיימת את דירוג המדליות במקום השלישי בלבד, הרחק מאחורי ארה"ב וסין. ובניתוח מעמיק של התפלגות המדליות המצב עוד גרוע יותר - רוב המדליות הרוסיות הגיעו בכלל מתחרויות השחייה הצורנית, ורק ארבע מדליות מתחרויות השחייה בבריכה. שחיינים שסומנו כמועמדים למדליות לא הצליחו להעפיל למקצי הגמר. שחיינים ברמה בינונית נשלחו לייצג את האומה הרוסית - למשל השחיין הבכיר שהרוסים הציבו למשחה הקשה ביותר - 1,500 מטר - סיים במקום ה-27 בלבד.

בעשור האחרון השחייה הרוסית שינתה פניה: שחיינים צעירים בעלי פוטנציאל רואים את הפלטפורמה האמריקאית כטובה יותר עבורם, וכך שחיינים כוולדימיר מורוזוב (אלוף עולם בבריכות קצרות) ויוליה יפימובה (אלופת העולם היחידה של רוסיה בבריכה) - מתאמנים בארה"ב כבר מגיל צעיר. רוסיה, מי שהייתה עד לא מכבר סמן מוביל בשחייה העולמית, מוצאת עצמה מסיימת אצלה בבית את תחרויות השחייה במקום ה-11 בטבלת המדליות, אחרי מדינות כמו שבדיה, הונגריה וצרפת.

***

גם האמריקאים היו מעדיפים לשכוח את ההופעה באליפות הזו. נבחרת הגברים הגיעה בכושר ירוד ובלי הכוכב האגדי מייקל פלפס, את המשחה היוקרתי 4X100 האמריקאים שחו עם הרכב חלש וסיימו במקום 11 הכללי ולא העפילו לגמר, כאשר אחד מרביעיית השליחים הוא אנטוני ארווין (34), האלוף האולימפי מלפני 15 שנה (!).

אם יש משהו שהאמריקאים יכולים להתגאות בו היא קייטי לדקי (פלפס של השחייה הנשית), שסיימה את האליפות עם חמש מדליות זהב ושלושה שיאי עולם מדהימים ב-800 ו-1,500 חופשי (את השיא ב-1,500 שברה פעמיים).

עולם הספורט וחובבי השחייה לא יכלו להתעלם ממה שקרה בסאן אנטוניו, באליפות ארה"ב בשחייה שנערכה במקביל לאליפות עולם. חלק מהפרשנים סבורים שהעיתוי בו בחרו האמריקאים לקיים את אליפות ארה"ב ולהשאיר את הכוכב המקומי בבית, אינו מקרי. יום לאחר שלאסלו צ'ה ההונגרי זכה במדליית זהב במשחה 200 פרפר בקאזאן, שחה פלפס באליפות ארה"ב את ה-200 פרפר בזמן מהיר יותר מצ'ה ההונגרי וקבע את תוצאת השנה במשחה זה.

***

עוד נקודה להתעכב עליה ברוח הנוסטלגיה: האוסטרלים נתנו כבוד לאגדת השחייה גראנט האקט, ושיבצו אותו במשחה המאתגר 4X200. האקט זינק ראשון וקבע זמן מרשים 1:47.83 דקות. בגמר סיימו האוסטרלים במקום השלישי, מה שהביא להאקט מדליית ארד בגיל 35, בדיוק 17 שנה אחרי אליפות העולם הראשונה שלו.

***

הנבחרת הישראלית יכולה לסכם הופעה סבירה בלבד שנה לפני אולימפיאדת ריו. 11 ספורטאים יצגו את ישראל בתחרויות השחייה, עבור 40% מהשחיינים בנבחרת זו הייתה הופעה ראשונה באליפות עולם. שחייני הצמרת שלנו סיפקו את הסחורה אבל לא במלואה, והשאירו שאלה אחת פתוחה: האם קביעת קריטריונים שנה וחצי לפני האולימפיאדה היא לא זמן מוקדם מדי? בכל מקרה, מובילי הענף לבטח ירצו לשכוח את התחרות הזו ולהתרכז בהכנות לריו.

שלל ההישגים של השחיינים הישראלים מסתכמים בשלושה חצאי גמר ושלושה שיאים ישראלים - עידו הבר ב-400 חופשי, יעקב טומרקין ב-100 גב, ו-4X100 חופשי שליחים גברים. פרויקט השליחים המדובר נמצא עם רגל וחצי בריו, בהתחשב שרוב השחיינים המרכיבים את הפרויקט לא התקרבו בקאזאן למיצוי מלוא יכולתם ולמרות זאת סיימו במקום ה-17 בדירוג העולמי. מאחר שרק 12 הנבחרות שסיימו ראשונות העפילו לריו, המאבק על ארבעת הכרטיסים הנותרים למשחקים יעבור לאליפות אירופה בלונדון במאי בשנה הבאה.

אין אף גמר לשחייה הישראלית בקאזאן 2015, ומדליה כרגע נראית בגדר חלום. השחייה הישראלית לא הלכה אחורה, אבל בטח לא קדימה.

* הכותב הוא סגן אלוף אירופה בשחייה לשעבר, וכיום יועץ השקעות