שילוח התבטא פוליטית בטוויטר; ח"כ ביטון: לשלול ממנו תקציבים

אילן שילוח, יו"ר קבוצת הפרסום מקאן בישראל, הואשם בימים האחרונים על-ידי גורמים מסוימים כי הוא מגלה הבנה לפיגועים. לכן, נטען, יש לשלול ממנו אפשרות לטפל בתקציבים כגון קק"ל ופיקוד העורף. אתמול (ב') הבהיר שילוח, באמצעות ציוץ בטוויטר, כי הוא נגד טרור, אלימות ורצח.

תחילת הסערה ברשתות החברתיות בציוץ שהעלה שילוח לטוויטר, יום לאחר פיגוע הטרור בירושלים: "פלסטיני הרוצה שוויון זכויות ומדינה פלסטינית, מבין שביבי והממשלה לא רוצים ושאין אופק עבורם. מה עליו לעשות?".

התגובות לא אחרו לבוא. שילוח הואשם כמי שמבין וחומל על טרוריסטים, והיו אף כאלה שחשבו כי יש לנקוט מולו ומול מקאן צעדים אקטיביים.

כך, למשל, ח"כ דוד ביטון מהליכוד פנה במכתב לשר הביטחון, ובו דרש להפסיק את ההתקשרות של פיקוד העורף עם מקאן, על רקע מה שלהגדרתו היא "התבטאות שממנה משתמעת תמיכה או הבנה במעשי הטרור האחרונים".

מתגובת דובר משרד הביטחון עלה כי ההתקשרות עם משרד הפרסום מקאן נפסקה כבר לפני שנה, ללא קשר להתבטאות הנוכחית.

אחרים נקטו עמדה, אשר לפיה על הממשלה להימנע מלהעביר למקאן תקציבים ציבוריים כגון קק"ל, הרשות למלחמה בסמים וכדומה.

אמש, לאחר שההתנצחות בנושא התבטאותו לא פסקה, פרסם שילוח עצמו ציוץ נוסף שבו כתב מפורשות: "אני לא חמלתי, אני נגד טרור אלימות ורצח וחושב שרצח ההורים ליד ילדיהם הוא נוראי. אין לזה קשר לשאלה האסטרטגית שהעליתי".

פרשנות: המקום שממנו מתחיל הסוף

נכון שאין דרך פוליטיקלי קורקט לדבר על טרור; ואילן שילוח, יו"ר קבוצת מקאן, ודאי לא נודע כטיפוס פוליטיקלי קורקט. הוא אומר את מה שהוא חושב. אפשר להאשים אותו בבוטות, בצביעות, בסטנדרטים כפולים, אבל אי-אפשר להאשים אותו בשתיקה.

וזה לא מעט אם מסתכלים על זה בקונטקסט הרחב, שהשתרש בתרבות העסקית בשנים האחרונות - של פרסומאים, אמנים או כל בעלי משלח-יד עם פרופיל תקשורתי גבוה - לא להגיד משהו בעל משמעות.

בעידן הנוכחי כולם מפחדים להגיד את הדבר הלא נכון בדיוק בגלל אותו שוט שמנסים להניף כעת על שילוח - השוט העסקי. אף אחד לא רוצה לנהל מלחמות ברשתות החברתיות; אף אחד לא רוצה שיאיימו עליו בקנסות עסקיים, כמו שלילת תקציבים. בוויכוח הנוכחי, יש כמובן גם גורמים אינטרסנטיים שיש להם מה להרוויח אם שילוח יפסיד תקציב ציבורי או שניים.

אבל כשממהרים לשלוף דרישות לסנקציות כלכליות על מישהו, כי הוא חושב משהו שלא מתיישב עם תפיסת העולם שלנו - ההפסד הוא לא של מקאן. הוא של כולנו. ההפסד הוא של תרבות, שלא מאפשרת להציג קשת של דעות ולהניח על שולחן הדיון כל נושא, גם אם הוא כואב.

הרי האיש הסביר לא באמת חושב ששילוח - אדם ששירת בסיירת מטכ"ל, נזכיר - חושב שטוב ונכון להרוג יהודים. גם אם חושבים שדרכו מוטעית, מה הקשר בין דעתו הפוליטית/חברתית/מדינית לבין היכולת של המשרד שלו לפרסם את העצים של קק"ל? מה הקשר בין זה שעמית משיח, מנכ"ל מקאן, היה סרבן שירות בשטחים, ליכולת שלו להתוות קו אסטרטגי שיניא בני נוער מלהשתמש בסמים?

כל זמן שהם לא עוברים על החוק, הדעות שלהם, גם אם הן לא מנוסחות באופן המתיישב היטב עם לב הפריים-טיים, לא אמורות למנוע מהם לנהל עסקים ולהתפרנס.

לפחות במקרה הנוכחי, ההתבטאות של שילוח ביקשה להציף שאלה עקרונית בנוגע לצומת שאליו המדינה מגיעה בהיעדר אופק מדיני. אבל זה רק אחד הצמתים. מסוכן לא פחות הוא הצומת אשר אליו דוחפים כאלה שמבקשים לשלול ממנו תקציבים בשל התבטאויותיו.

זה צומת של פחד, של תרבות גמדים, של אנשים קטנים שפוחדים לדבר. זה המקום שממנו מתחיל הסוף. וביום שבו גם אנשים שכמו שילוח יתחילו לשתוק, רק אלוהים יעזור לנו.