כל אחד יכול למצוא עצמו במחלקה סגורה

המדינה חייבת להגן ולפקח על תנאי החיים של חסרי הישע

בית חולים/  צילום: Shutterstock א.ס.א.פ קרייטיב
בית חולים/ צילום: Shutterstock א.ס.א.פ קרייטיב

שתי החלטות קשות שניתנו על-ידי השופט אלון גביזון מבית המשפט לענייני משפחה בשבועות האחרונים פותחות צוהר לתנאים האיומים שבהם אנשים חסרי ישע עלולים למצוא עצמם בהעדר פיקוח מספק מהמדינה.

בתיק הראשון המדינה עצמה היא זו שביקשה מהשופט להכריז על נערה אוטיסטית כחולת נפש פסולת דין, בכדי לאפשר את אשפוזה במחלקה סגורה בבית חולים פסיכיאטרי. על אף שלא היה כל גורם שהתנגד לבקשה, לא היועץ המשפטי לממשלה, לא בית החולים ולא משפחתה של הנערה - השופט "הגדיל ראש" ומינה לנערה עורך דין עצמאי שייצג את האינטרסים שלה בלבד.

עורכת הדין שמונתה חשפה כי הטיפול שהוצע עבור הנערה אינו מתאים לה כלל, שכן היא אינה חולת נפש אלא אוטיסטית, ומקומה אינו במחלקה פסיכיאטרית סגורה. למעשה, מומחים מטעם המחלקה הפסיכיאטרית העידו בפני בית המשפט כי אשפוזה אצלם יהיה אסון עבור הנערה, שכן הם אינם יודעים לטפל באוטיזם ואינם ערוכים לכך.

בירורו היסודי של בית המשפט העלה כי נוכח ניסיונות חוזרים ונשנים של הנערה לפגוע בעצמה, היא זקוקה להשגחה מתמדת שאינה זמינה בהוסטל בו היא מתגוררת. אמנם קיים מוסד אחר, אחד ויחיד בארץ, שמתאים למצבה, אך הוא מלא עד אפס מקום. רק לאחר שהשופט איים כי אם לא ימצא פתרון מיידי, הוא יקבע דיון ביום שישי בנוכחות בעלי תפקידים בכירים ממשרד הבריאות והרווחה, נמצאה לפתע מיטה פנויה עבור הנערה במוסד המתאים לה.

הבעיה הספציפית של הנערה נפתרה, אך השופט נותר מזועזע מהתמונה הכללית שנחשפה לעיניו, ופסק כי לא ניתן להשלים עם מצב בו נמנע ממטופל טיפול מתאים וראוי, אך בשל קשיי ביורוקרטיה ומצוקת מקום, תוך שהדבר אף עשוי לגרום נזק למטופל.

לא ייתכן, קבע השופט, כי במדינה מפותחת שתקציבה השנתי עומד על מאות מיליארדי שקלים, יעמדו בכל זמן נתון רק 15 מיטות לטיפול באוטיסטים הזקוקים לאיזון נפשי ותרופתי, וכך בשל היעדר מקום, יאושפז אדם במקום שאינו מתאים לו, ללא טיפול מתאים ובאופן שימנע את חזרתו לקהילה בה שהה.

הקלות הבלתי נסבלת של השפעה לרעה על חסוי מצד קרובי משפחה

המקרה השני השבוע, שבו השופט הציל נפש בישראל, עוסק בקשיש, אשר ביולי 2015 הוכרז כחסוי, לאחר שבית המשפט שוכנע שהוא אינו יכול לקבל החלטות מושכלות באופן עצמאי, ושניים מילדיו מונו כאפוטרופוסיו הזמניים.

בנובמבר 2016 אשתו ואחד מילדיו פנו לבית המשפט בבקשה לצו הגנה, אשר יאסור על אחותו של החסוי, וכן על בתו מנישואיו הקודמים להתקרב אל החסוי, בטענה כי האחות והבת מגיעות לבית האבות בלוויית עורכי דין, וניסו להוציא את החסוי מבית האבות. כמו כן נטען כי זו לא הפעם הראשונה שהן מגיעות בלוויית עורכי הדין, משפיעות לרעה על החסוי ואף מנסות להוציאו מבית האבות.

גם במקרה זה בית המשפט החליט למנות לחסוי עורך דין נפרד, אשר ייצג את ענייניו באופן עצמאי, מחשש שמא עמדתו של החסוי והאינטרסים שלו אינם מובעים באופן חופשי. ואכן, עורך הדין הגיש בשמו של החסוי בקשה לביטול הכרזת ילדיו כאפוטרופוסים והוצאתו מבית האבות אשר נכפה עליו על-ידי אשתו ושני ילדיו. לטענת הקשיש, המקום מתפקד כ"בית סוהר", שכן צוות המקום מתנגד לבקשותיו הנואשות לצאת לחצר ולנשום אויר צח.

כמו כן טען החסוי כי אשתו וילדיו מגיעים לבקרו לעיתים רחוקות, כשמשך כל ביקור מספר דקות בלבד, ולמעשה הוא מבקש כי בתו מנישואיו הקודמים תתמנה כאפוטרופסוטית, והוא יעבור להתגורר בביתה. עורכת הדין של הקשיש אף העידה כי גם היא זכתה באופן אישי ליחס קשה מצוות בית האבות, וכי הלה מסרב להעביר לידיה מידע רפואי אודות החסוי.

בית המשפט מינה מומחה לבדיקת טענות החסוי ובאת-כוחו, והורה לבית האבות לשתף עימם פעולה, אך באופן יוצא דופן החליט לא הסתפק בכך. שוב השופט "הגדיל ראש" וערך בעצמו ביקור פתע במחלקה הסגורה בה שוהה הקשיש בבית האבות, כדי להתרשם באופן אישי מהתנאים בהם חי הקשיש, ומה שנגלה לעיניו לא שימח את ליבו.

יום למחרת השופט קבע דיון דחוף אליו זימן את כל הצדדים הנוגעים בדבר, לרבות נציגי בית האבות, המומחה, נציגי היועץ המשפטי לממשלה ועוד. המומחה אישר את התרשמותו של השופט כי הקשיש כלל אינו סובל מתסמינים של דמנציה ושיטיון, ועל כן אינו זקוק למוסד לתשושי נפש בו הוא מאושפז, ובוודאי לא למחלקה סגורה, אלא רק למקום המתאים למגבלותיו הפיזיות.

השופט תולה את המצב האומלל שנגלה לעיניו, למעשה באופן מקרי, בהיעדר פיקוח של המדינה על אפוטרופוסים לגוף. בניגוד לאפוטרופוס לענייני רכוש, הנדרש למסור למדינה דיווח שנתי מגובה באסמכתאות על כך שהוא דואג כהלכה לענייניו של החסוי - אפוטרופוס לגוף הוא מינוי חד-פעמי, שאין אחריו כל מעקב.

ייתכן כי בעת המינוי החסוי היה במצב קשה אך זמני, ואף אם מצבו השתפר עם הזמן, אין כל גורם שייצג את ענייניו בכדי להשיב לו את עצמאותו. יש לזכור כי לאפוטרופוס עלולים להיות אינטרסים זרים בטיפול בחסוי, כמו הגנה על ירושה עתידית בעת שהוא מקבל החלטות הרות-גורל, כמו באיזה מוסד ישהה החסוי ובאילו תנאים.

גם במקרה זה יצא השופט מגדר כתליו של המקרה הספציפי, וקרא לרשויות להתעורר כדי למנוע מקרים דומים. השופט מציע כי המחוקק יקבע חובת דיווח תקופתית גם עבור אפוטרופוסים לגוף ולא רק לרכוש וכן הגברת פיקוח המדינה על האפוטרופוסים באמצעות עריכת ביקורי-פתע ומינוי עורך דין עצמאי לחסוי, כפי שהוא פעל בתיק זה. 

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il