ככה לא בונים קוד אתי

מה, בעצם, קיבלה האקדמיה מפרופ' אסא כשר ומהשר נפתלי בנט - חוק או קוד אתי? בראייה מאוד כללית, חוקים הם תכתיבים משפטיים, הקובעים את ההתנהגות בחברה. את החוקים קובעת הרשות המחוקקת (הכנסת בישראל), ובאופן טבעי חוקים משקפים את אופי החברה והפוליטיקה המאפיינים אותה. החוקים נקבעים "מלמעלה", וגם מי שחושב שהחוק אינו טוב, או אינו מוצדק - חייב לכבד אותו. עבירה על החוק גוררת ענישה, כקבוע בחוק.

קודים אתיים הם מוסכמות חברתיות, שנקבעות על-ידי קבוצות אנושיות - פירמות, ארגונים עסקיים, ארגונים אחרים. קודים אתיים נכתבים על-ידי משתתפי הקבוצה, בעיקר במטרה לשפר את התנהלות הארגון ו/או ההתנהלות המקצועית של החברים. קוד אתי אינו יכול להיות מוכתב "מלמעלה", וכדי שיכבדו אותו - יש להטמיע אותו, לחזור ולבחון אותו לפרקים, ולהשיג הסכמה רחבה ככל האפשר של הגורמים הרלבנטיים ("מחזיקי-עניין", כפי שהם נקראים) לגבי תכניו וניסוחו. אם אין קונצנזוס לגבי תכניו של קוד אתי, לא יהיה סיכוי רב לשמירתו.

בחינת התגובות ל"מתנה", שהעניקו פרופ' כשר והשר בנט לאקדמיה, מלמדת שמחזיקי העניין העיקריים במקרה זה (סטודנטים ומרצים) מתנגדים לה באופן נחרץ. "אנחנו הסטודנטים דורשים לשמוע ולהישמע. לא מוטרדים מחשיפה, צמאים למידע, רעבים להחליף בינינו דעות. תסמכו עלינו, שאנחנו יודעים להתנגד ולהסתייג" - כתב רם שפע, יו"ר התאחדות הסטודנטים, ב-ynet.

שפע אף ציין שבפגישתם עם פרופ' כשר, דרשו הסטודנטים שהקוד האתי יאפשר לכל הצדדים להרגיש בנוח - גם לסטודנטים וגם למרצים. "לצערי, בחר כשר באופציית ההשתקה".

גם ועד ראשי האוניברסיטאות מתנגד ומכנה את הטקסט - "אוסף כללים מוכתבים שלטונית". לא שאסור לשלטון לנסות להכתיב כללים כאלו, אלא שלשם כך עליו לקיים תהליך נאות - קרי, אישור הכללים הללו בבית-המחוקקים, שבו יש נציגות לכל שדרות הציבור.

לטענת כותב הקוד, פרופ' כשר, השמאל מתנגד, כי "בנט יזם את זה". בלי להידרש לעומקה או לדיוקה של קביעה זו, ראוי להזכיר, שבציבור הישראלי - כולל באוניברסיטאות - יש גם שמאל, וגם אנשי שמאל הם מחזיקי עניין לגיטימיים בתהליך כתיבתו של קוד אתי, שאמור לנסח את המוסכמות החברתיות שהקבוצה האנושית האמורה (במקרה הזה, האקדמיה) רוצה לקבוע לעצמה.

מה בעצם כתב פרופ' כשר? לפי הטקסט שלו עצמו - אין זה "קוד אתי להתנהלות מוסד להשכלה גבוהה... או חבר הסגל האקדמי... אלא קוד אתי אך ורק לתחום החפיפה האפשרית בין פעילות אקדמית לבין פעילות פוליטית". ומהי פעילות פוליטית לפי כשר? כל פעילות שיש בה משום תמיכה או התנגדות למפלגה, לנציג בכנסת או ל"עמדה מסוימת במחלוקת ציבורית מוכרת, הבאה לידי ביטוי מתמשך בכנסת ובשיח הציבורי, בזיקה ברורה למפלגה או למפלגות". בקיצור, כל דבר.

פרופ' כשר קובע, כי המוסד האקדמי, היחידות האקדמיות שלו וחברי הסגל, חייבים להתרחק מפעילות פוליטית ולהיזהר מפני יצירת מראית-עין של הזדהות פוליטית.

לפי הגדרת הפעילות הפוליטית, ברור שכל סוג של דיון במה שקורה בשטחים הכבושים, או ברשות הפלסטינית הוא כזה. או כפי שכתב פרופ' יגיל לוי ב"הארץ", לפי הקוד החדש, אסור לו לדון בכיתתו בקוד האתי למלחמה בטרור (שניסח כשר עצמו עם אלוף עמוס ידלין), שכן מדובר בנושא במחלוקת ו"אז יקומו עליי סטודנטים משמאל ויטענו שאני מכשיר את ההתנהלות של הצבא בעזה".

האם גם דיון בנורמות העסקת עובדים, התנגדות להעסקת עובדי קבלן, שמירה על זכויות עובדים וקיום מו"מ קיבוצי ייחשבו לפעילות פוליטית? והדרישה לבוא חשבון עם הבנקים, שמינפו על-חשבון הציבור את האלפיון העליון? האם גם זה אסור לפי כשר? כל אלו נושאים המצויים במחלוקת ציבורית מוכרת בהחלט; ולפי כשר, האקדמיה חייבת להיזהר מפני יצירת מראית-עין של הזדהות פוליטית.

בעייתיות נוספת עולה מאופן כתיבת הטקסט. בדרך המקובלת, נכתבים קודים אתיים תוך כדי דיאלוג מתמשך ויצירת הסכמות. פרופ' כשר כתב את הטקסט באופן עצמאי, לאחר שפגש, לדבריו, את נציגי הסטודנטים ואת ראשי האוניברסיטאות. אמנם, הוא מודה לכולם "על הפגישות הנעימות שהואילו לקיים עמי", אך מרוח התגובות של הימים האחרונים, ברור שהוא לא הקשיב להם ולא הביא בחשבון את עמדותיהם בכתיבת טקסט, שאמור לקבוע את כיצד יתנהלו המוסדות האקדמיים.

שמיעה חד-צדדית איננה דיאלוג, ורישומי הערות או הארות אינם בבחינת יצירה משותפת של מסמך מוסכם. לפיכך, קשה לקרוא לטקסט המוכתב הזה "קוד אתי".

ואם לא די בכך, כשר עצמו מדגיש כי מטרה מרכזית של המסמך היא "לעזור למועצה להשכלה גבוהה לבצע את פעילות הבקרה", בהתאם לגילוי-דעת משנת 2010, ששלל "כל ניסיון לפוליטיזציה של האקדמיה", וקבע שהדבר נמצא באחריות המוסדות האקדמיים. הטקסט החדש אמור לספק למועצה את הכלים להבטחת "ההתנהלות הראויה" באמצעות 13 עמודים צפופים, המנוסחים בלשון משפטית קפדנית, שבינה ובין אתיקה - אין ולא כלום.

אתיקה, כמו כמה עניינים חברתיים אחרים, היא גם עניין של גיאוגרפיה. במקרה הנוכחי, על אף שה"מתנה" הוכנה על-ידי כותב מקצועי של קודים אתיים, התוכן שלה איננו כזה, היא איננה עומדת בדרישות הסף של גיבוש והטמעה של קוד אתי מוסכם, ומעוררת התנגדות בפועל של מחזיקי-העניין המרכזיים שלה. לפחות מסיבות אלה ראוי שתידחה ותישכח.