היו"ר החדש של מפלגת העבודה, אבי גבאי, נכנס למעמד שבו ראוי להקפיד על כל מילה. בראיון אתמול (ד'), למשל, הוא אמר: "אני יהודי, וטבעי שאברך 'שהחיינו'". המשפט הזה נשמע פשוט, אבל למעשה זו אמירה לא נכונה וגם מטעה. במדינה שבה קיימת רגישות רבה בנושא הדת והמדינה, כל התבטאות של מנהיג בתחום זה מתקבלת לא רק כדבר תיאורטי, אלא כמשהו שיש לו גם השלכות מעשיות בחיי היום-יום.
דגש על האמונה
כדי שהאמירה של גבאי תהיה מדויקת ונכונה, צריך להוסיף לה את המילה "מאמין". לאמור: "אני יהודי מאמין וטבעי שאברך...". הרי אם אדם אינו מאמין, זה בכלל לא טבעי בשבילו לומר "שהחיינו". כמו שזה לא טבעי לו להניח תפילין או לנשק מזוזה ושאר מנהגים שהם טבעיים לאדם המאמין.
להיות חילוני ויהודי
זהו הישג גדול לדתיים, שהצליחו להחדיר להכרה, גם של חילונים, כי אין יהדות ללא דתיות (ולא להיפך!!). לשיטתם, אם אתה לא דתי, אם אתה לא מאמין באלוהים - אתה לא יהודי או יהודי פחות "טוב". אפשר להבין זאת כאשר הדברים נאמרים על ידי רבנים, כי להם יש אינטרס שכולם יהיו דתיים. אבל כאשר חילונים "קונים" את זה, הם פוגעים קודם כל בחילוניותם ובעיקר במהות של להיות יהודי.
ביבי והשיקוצים
זו כמובן טעות שממנה נובעים השיבושים ביחסים בין דת ומדינה. ראש הממשלה בנימין נתניהו, למשל, מכניס לפיו באופן קבוע אוכל לא כשר. הוא נוסע בשבת, מדליק חשמל בשבת - בקיצור, על פי ההגדרה של גבאי הוא עושה מעשים שאינם טבעיים ליהודי. שזו כמובן שטות. אלה מעשים טבעיים לחלוטין ליהודים שאינם מאמינים. אמור מעתה, נתניהו אוכל הטריפה ושאר שיקוצים, הוא לא פחות יהודי מכל רב, ויהיה הקנאי ביותר.
לוחם יהודי
בעיני נתניהו, הוא קודם כל יהודי על סמך שירותו כלוחם בסיירת מטכ"ל. וזה נכון לגבי כלל החילונים שאינם מניחים תפילין, אבל כן נושאים נשק המיועד להגן על הדבר הקדוש ביותר לעם היהודי, וזו מדינת ישראל. חשוב מאוד שגבאי יהרהר בדברים אלה ויתקן את ראיית הדברים שלו לגבי היחס בין הדת ליהדות. יש לזה השלכות על תחומים רבים וכדאי שמנהיג פוטנציאלי יסדר את הדברים לעצמו בצורה נכונה.
הדוגמה של לפיד
בעניין זה כדאי לגבאי ולמנהיגים כמותו לקחת דוגמה מיאיר לפיד, שאמר מעל במת הכנסת, בראש מורם, כי הוא אינו שומר שבת ולא אוכל כשר מכיוון שאינו מאמין. חבל שמאז, לפיד סוטה מדי פעם מגישה אמיצה ונכונה זו.
כתבות
ני"ע
