לפני כשנה וחצי, בדצמבר 2015, נכנס ארז מזרחי לבנק הבינלאומי ברחוב הבנים בהוד השרון, כשהוא לבוש במעיל, חבוש בקסדה, מרכיב משקפיים אטומים, ומצויד בשקית. כשהתקרב לדלפק, אמר לפקידה: "זה שוד, יש לי אקדח, תביאי לי את הכסף". הפקידה המבוהלת הכניסה לשקית סכום של 3,700 שקל, ומזרחי ברח מהמקום.
השוד הזה - ללא נשק וללא אלימות - עלה למזרחי ב-24 חודשי מאסר בפועל; בקנס של 1,500שקל שמשולם לאוצר המדינה; ובפיצוי שאולי נראה היום מובן מאליו - 1,500 שקל לנפגעת העבירה, הלוא היא פקידת הבנק.
הפיצוי הזה מהנאשם - שכבר חטף מאסר וקנס - לנפגע העבירה, אמנם מינורי במקרה הזה, אך לא מובן מאליו, והוא משקף דרך ארוכה שעברו נפגעי העבירה לקבלתו. כעת, נראה שגם זה נלקח מהם: דוח החשכ"ל מהשבוע שעבר גילה כי החוב הכולל של נאשמים עומד על 480 מיליון שקל בשנת 2016, אולם בחינה מעמיקה יותר שביצע "גלובס" מגלה כי את הכסף הזה נפגעי העבירה בעצם לא לגמרי רואים: מתוך החוב הזה שקיים במרכז לגביית קנסות ברשות האכיפה והגבייה, מאז הוקם המרכז בשנת 1996, נגבה סך של כ-144 מיליון שקל, ואף פחות מזה הועבר בפועל לנפגעי העבירה: כ-111 מיליון שקל - פחות מרבע מהחוב.
האם הנפגעים אמנם חטפו פעמיים - גם כקורבנות עבירה וגם ככאלה שצריכים לרדוף אחרי מורשעים חסרי כל מוסר תשלומים?
פיצוי עתק לחובת מיידוף הישראלי
קשה להשתחרר מהרושם שזה אכן המצב, במיוחד אם שמים לב לנתון על גובה החוב המקורי מתוכו נותר החוב האמור של 2016: ל"גלובס" נמסר מהמרכז לגביית קנסות, כי הועברו למרכז תיקי פיצוי בסכום כולל שערכו הנוכחי הוא מעל 520 מיליון שקל - לא רחוק בהרבה מאותם 480 מיליון עליהם עומד החוב הנוכחי.
לצד הנתון הזה יש נתון מרשים לא פחות, אם כי לכיוון השני: מתוך 60,861 תיקי פיצוי נפגעי עבירה שנפתחו במרכז מאז הקמתו ב-1996 - רק 18,872 הם תיקים פעילים, כלומר כ-70% מהתיקים נסגרו.
הרשות מסבירה את קיומו של סכום גדול מאוד שעדיין לא נגבה, למרות ש-70% מהתיקים נסגרו - בכך שתיק שלא נסגר צובר ריביות, בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, בגובה של בערך 7% בשנה ולכן חובות שלא נסגרים ממשיכים לצמוח. רו"ח שבדק עבור "גלובס" את הנתונים מאשר שאמנם רוב החוב מקורו בריבית.
עוד מסבירה הרשות את החוב בכך שבישראל הולך ועלה מדי שנה מספר ההליכים הנפתחים והנאשמים עליהם מוטל פיצוי.
אז אפשר אמנם לקרוא לזה "חובות באוויר", של מיעוט תיקים הנושאים ריבית גבוהה, אולם בפועל - החוב שהרשות מקווה לגבות בתום מאמציה (ר' מסגרת) גדול עשרת מונים מהסכום אותו גייסה עד כה. יהיה מי שיטען שהחובות האבודים אינם משנים, למעשה, כיוון שהפיצוי לנפגעים בהליך הפלילי לא מגיע אף פעם למיליונים שאפשר להשיג בתביעה אזרחית (לדוגמה, זה שבמסגרתו שילם ארז אפרתי, מאבטח הרמטכ"ל לשעבר, 1.6 מיליון שקל לצעירה שתקף מינית ב-2010, בתום מסיבת הרווקים שלו), אבל יש לזכור, מהצד השני, שהפיצוי עשוי להגיע עד ל-258 אלף שקל בגין כל עבירה שלגביה הייתה הרשעה.
תשאלו את "מיידוף הישראלי": ב-2013 הורשע מנהל ההשקעות ערן מזרחי בהונאה אסטרונומית של יותר מ-100איש. מזרחי לקח מהם עשרות מיליוני שקלים בהונאת פונזי, שבמסגרתה שכנע אותם שהכסף יעשה אצלו רווח נאה, אך למעשה העביר להם כספים מכספם של משקיעים אחרים.
מזרחי גרף לכיסו 47.6 מיליון שקל (!) שקיבל מ-84 נפגעים, ועוד 10.2 מיליון שקל שקיבל מ-17 לקוחות אחרים (שלהם הוחזר הכסף, שהוצג כרווחים שהשיג על השקעתם) - ועל כך נגזר דינו ל-12 שנות מאסר, ולפיצוי של כל 84 הנפגעים באותו סכום שכל אחד מהם השקיע, ועד לסכום המקסימלי של 258 אלף שקל הקבוע בחוק. סכום כולל שעשוי היה להגיע לפיצוי אסטרונומי של כ-20 מיליון שקל (פיצוי שנכלל לבסוף בתיק כינוס הנכסים.
מזרחי לא לבד: אליהו חפץ הצליח להוציא במרמה כ-30 מיליון שקל מ-33 בני-אדם - חברים, קרובי משפחה ונשים שעימן ניהל קשר רומנטי - שבפניהם הציג את עצמו, בין היתר, כעובד של בנק "קרדיט סוויס", בוגר יחידת החילוץ 669, סוכן שב"כ ובעל דוקטורט.
נוסף ל-15 שנות המאסר, נגזר עליו לפצות את מי שעקץ, בסכומים של עשרות עד 258 אלף שקל. אם לא יעשה כן, קבע בית המשפט, יתווספו לעונשו שלוש שנות מאסר בפועל. עוד נקבע, שאם ירצה חפץ לקצר את עונשו לחמש שנות מאסר, הוא ייאלץ להפקיד 15 מיליון שקל שיוחזרו לקורבנותיו.
בחזרה לדוח החשב-הכללי: הנתונים מצביעים עוד על עלייה של כ-20% בגובה החוב לרשות האכיפה והגבייה של מי שבמסגרת ההליך הפלילי חויבו בפיצויים לנפגעי העבירה:
החוב, שעמד בשנת 2015 על 404 מיליון שקל, טיפס בשנת 2016, ל-480 מיליון שקל. ל"גלובס" נודע, כי הסכומים שכן משולמים עמדו, בשנת 2016, על כ-14 מיליון שקל ששולמו ל-5,101 נפגעי עבירה, באמצעות המרכז לגביית קנסות. בשנת 2017 הסכום למפוצים, 3,564 איש שנפגעו, היה יותר מ-10.5 מיליון שקל.
בניסיון להבין את ההסבר לעלייה בסכום החוב, שוחח "גלובס" עם דורון תשתית, מנהל המרכז לגביית קנסות ברשות האכיפה והגבייה. לדברי תשתית, "החוב הזה, של 480 מיליון שקל, כולל את כל החובות שלא נגבו מאז 1996 עת הוקם המרכז - חוב כולל שצומח כל שנה ב-10% בממוצע, בגלל הריבית על סכומי החוב, ובגלל הגידול במספר התיקים שנפתחים עם הגידול באוכלוסייה".
תשתית מצביע על כך, ש"דווקא הסכומים האחרונים שהועברו - כ-14 מיליון שקל ב-2016, וכ-11 מיליון עד סוף יולי השנה - משקפים גידול של 20% בחובות הנגבים והמשולמים לנפגעי העבירה, ושיפור מתמיד בהליכי הגבייה".
החובות שלא נגבו מהווים כ-40% מסך החובות, אולם במרכז לגביית קנסות מבהירים, כי "תיקים לא נסגרים כאן, ואין התיישנות, הם מטופלים ונמצאים במעקב, גם אם הטיפול יארך 30-40 שנה", וכי נעשים מאמצים רבים להביא לגביית החוב, גם שנים לאחר ההרשעה. 60% הנותרים מסך החובות שולמו, לרוב, כתוצאה של המתנה סבלנית לחלוף שני-שלישים ממעצרם של הנאשמים.
מועד זה אמנם עשוי להגיע לעשור או שניים, אולם שכרו בצדו: אז מתעורר אצל הנאשם הטריגר לתשלום החוב; כיוון שבמקרים רבים המניע לתשלום הפיצוי הוא הצורך של החייב האסיר להציג בפני "ועדות השליש" אישור תשלום או עמידה בהסכם עם המרכז לגביית קנסות (באחוז גבוה מהמקרים ועדת השחרורים לא מאפשרת את ניכוי השליש, אם לא נקבע הסדר תשלומים מול המרכז). תשתית מציין, כי "היום המרכז יוצר קשר עם האסירים, ומגיע לבתי-הכלא, כדי לתמרץ אותם לשלם את הפיצוי כל עוד הוא קטן, ובטרם צבר ריביות. זהו כלי יעיל, אך מטבעו מאוחר".
מהצד השני של התמשכות הליכי גביית החוב, ניצבים אלה מבין נפגעי העבירה שלא תמיד קל לאתר, ואשר נגבו עבורם כספים רבים על-ידי המרכז לגביית קנסות. כך, נוצר מצב לפיו מיליונים רבים של כספי פיצויים מצויים במשרדי האפוטרופוס הכללי וממתינים לאותם נפגעים אבודים.
תשתית מתאר מקרה מלפני שנה, שבו הגיע אליהם ישראלי שירד מהארץ וחזר לביקור אחרי 12 שנים שבהן חי בארה"ב: "מיד כששמענו שהוא עתיד להגיע, שלחנו למשפחתו הודעה, וכשירד מהמטוס הודיעו לו בני המשפחה שמחכה לו פיצוי שגבינו מהנאשם של בערך 300 אלף שקל".
המרכז לגביית קנסות
"השוטר הרע" לחייבים
רשות האכיפה והגבייה הוקמה ב-2009, באופן שהיא כוללת גם את המרכז לגביית קנסות, הוצאות ואגרות, וגם את מערכת ההוצאה לפועל. מערכת ההוצאה לפועל מוכרת יותר לציבור, בגלל האכיפה המרתיעה שלה - וביצוע ההחלטות השיפוטיות של הרשמים הפועלים בה.
הקשר בין חובות הנאשמים שהטיל בית המשפט לבין המרכז לגביית קנסות עובר דרך חוליית גזברות בית המשפט. אם השובר, שנמסר לנאשמים לשם תשלום החוב, לא משולם בקופת בית המשפט - החוב מועבר לגבייה באמצעות המרכז לגביית קנסות ברשות האכיפה והגבייה - מרכז המוסמך על-פי החוק לבצע פעולות גבייה אקטיביות על-מנת לגבות את החוב עבור המפוצים.
אמנם המרכז גובה בדרך-כלל קנסות עבור משרדי ממשלה - ומשמש כ"השוטר הרע" עבור אזרחים שלא שילמו חשבונות שונים, אבל באופן חריג המרכז מבצע גם את תפקיד "השוטר הטוב" בהליכי הגבייה עבור אנשים פרטיים שהם נפגעי העבירה. עובדי המרכז מתייחסים לגביית פיצוי לנפגע עבירה כ"עבודת קודש", כיוון שהיא חוסכת מהנפגעים את הצורך לפתוח תיק בהוצאה לפועל ואת ההתמודדות מול החייב שאמור לפצות אותם.
המרכז לגבייה למעשה נכנס ב"נעלי קורבנות העבירה", וגובה עבורם את הכספים, החל ממשלוח דרישת תשלום, דרך הגשת התנגדויות לבתי משפט וחקירות גילוי נכסים של החייב, וכלה בביצוע עיקולים והטלת הגבלות. תשתית: "אנו מתייחסים לזה כל הזמן כאל חוב של החייב עצמו, שאנו רק מנהלים אותו. זה כמו התיק האישי שלנו".
סמכות הגבייה מהנאשמים ניתנה למרכז לגביית קנסות עוד בשנת 1996, לפני שהוקמה רשות האכיפה והגבייה. הסמכות החריגה שניתנה למרכז, מבטאת רציונל של קבלת אחריות מצד המדינה, ששימשה בהליך הפלילי תובעת ומעמידה לדין, על גביית הפיצוי לנפגע. זאת, בניגוד להליך האזרחי שבו הנפגע הוא זה שתובע את מי שפגע בו, ואם הנפגע לא קיבל את הפיצוי שנפסק לו בבית המשפט - עליו לפנות להוצאה לפועל.
כיצד פועל המרכז בדרך-כלל? לאחר שנשלחת דרישת תשלום מיידית אל הנאשם, המרכז עשוי לפתוח בחקירה לגבי מצב הנכסים שיש לחייב, כמו חפצים יקרי ערך, חשבונות בנק וחסכונות, ולנקוט בהליכי גבייה שונים, כולל הוראה על פריסת תשלומים, דחייתם, או לחלופין הטלת עיקולים על רכבים, חפצים, חשבונות ועוד. המרכז יכול לפנות לרשם בבית המשפט, בין השאר בבקשה כי יטיל על החייב צו איסור יציאה מן הארץ, או שימנה לנכסים שבבעלותו כונס נכסים.
החוב שהצטבר עם השנים במרכז לגביית קנסות, מוצג בדוח כחוב לרשות האכיפה והגבייה, אך הוא יוצר עוול בעיקר לנפגעי העבירה (שאינם קטינים), ופחות "כואב" למרכז לגבייה. הסיבה היא, שהם - הנפגעים - מקבלים את סכום הפיצוי רק לאחר שהנאשמים משלמים אותו למרכז. חשוב להדגיש כי האמור מנוגד למצב בעניין פיצוי קטינים: עבור קטינים המרכז לגבייה יכול להעביר לנפגע עד 10,000 שקל, שאחר-כך המרכז גובה מהמורשע, יחד עם שאר הסכום שנפסק.
העברת הכסף מהמדינה על-חשבון הגבייה העתידית התאפשרה בתיקון חוק המרכז לגבייה מ-2013, שגובש בשיתוף ח"כית אורלי לוי-אבקסיס, שכיהנה בשעתה כיו"רית "הוועדה לזכויות הילד" בכנסת, והמועצה לשלום הילד.
פיצוי ששולם?
- עד 258 אלף שקל לנפגע הוטלו כפיצוי ל-84 המשקיעים, כל אחד לפי השקעתו על ערן מזרחי ("מיידוף הישראלי"), שגנב מלקוחותיו 47.6 מיליון שקל.
- 10,000 שקל הוטלו על רופא, חמזה רדיאדה, שנועדו לפצות אישה שבה ביצע מעשה מגונה במהלך בדיקה, תוך שהוא מציג את מעשיו כחלק מהבדיקה.
- 25,000 שקל הוטלו על הנשיא לשעבר, משה קצב, שהורשע באינוס, כתשלום פיצוי למתלוננת ל'.
- עוד 100,000 שקל הוטלו על הנשיא לשעבר, משה קצב, לשלם למתלוננת א' ממשרד התיירות.
- 258 אלף שקל הוטלו על חמד בני ג'אבר, שאנס והתעלל בבני-זוג בחניון גן העיר בת"א. הסכום לכל אחד מהם בנפרד (ביחד כ-500 אלף שקל).
- 258 אלף שקל הוטלו כפיצוי לכל אחת מבנותיו של דוד נזרי, הרוצח ששרף את גרושתו למוות לעיני בנותיה.
- עד 258 אלף שקל לנפגע הוטלו כפיצוי ל-33 נעקצים, כל אחד לפי סכום הפגיעה בו (עד 258 אלף שקל), על אליהו חפץ, שגרף לכיסו ברמייה 30 מיליון שקל.
פילוח החוב
מרבית החוב ניתן לתשלום
תשתית מפלח את החוב שלא נגבה, 480 מיליון שקל, לארבעה חלקים:
את האחוז הגבוה ביותר של הכסף שלא נגבה, מהווה החוב של אותם אלה שמסוגלים לגייס את הכסף, גם אם הדבר ייקח זמן - למשל, כשמתקרב מועד השליש.
דוגמה למקרה כזה היא של חמד בני ג'אבר, שנידון ל-30 שנות מאסר בגין אונס והתעללות בזוג בחניון תל אביבי, ולפיצויים של מאות אלפי שקלים, אולם "כל מה שהיה לו זה אופניים", והכסף עשוי להיגבות בעוד 10 שנים לקראת הדיון בניכוי השליש.
את שני החלקים הבאים בגודלם ב"עוגת" החוב תופסים הכספים של הנאשמים שמצויים בהליכי פשיטת-רגל, שבהם מוקפאים חובות הפיצויים. כספים אלה מתחלקים פחות או יותר שווה בשווה בין שתי קבוצות:
הראשונה היא כספי חובם של נאשמים שביצעו פשע חמור - שם המרכז לגביית קנסות מגיש לבית המשפט את התנגדותו להחרגת חוב הפיצוי מתיק פשיטת-הרגל, וכונס הנכסים לרוב מסכים לבקשה, בעיקר במקרי עבירות מין ופשעים חמורים. כשבית המשפט מקבל את ההתנגדות להחרגה, החוב מתעורר לתחייה לאחר קבלת ההפטר, והמרכז לגביית קנסות יכול לנקוט הליכי גבייה נגד החייב.
הקבוצה השנייה - חובות הפיצוי לנפגעי עבירה של מי שביצע עבירות קלות. חוב זה, על-פי חוק, יימחק בהיעדר התנגדות המרכז.
בין אלה שביצעו פשע חמור מצויים אלה שהואשמו במעשי רמייה, ויש חשש שהם מסתירים נכסים גם בהליך פשיטת-הרגל. לדברי תשתית, נגדם מופעלות צורות חקירה שונות בארץ ובחו"ל, כדי לאתר נכסים שיכולים לשמש לפיצוי הקורבנות. בנושא זה, המרכז משתף פעולה עם גורמי אכיפה, כמו הפרקליטות והמשטרה.
דוגמה לקבוצה הזו (של פשע חמור) היא המקרה של מי שהונה 250 נפגעים בעוקץ פונזי, שבמסגרתו הבטיח ריביות גבוהות, ואז נעלם עם הכסף. תשתית מתאר, כי שם "לקח זמן, אבל הצלחנו לגבות את הכסף אחרי תהליך ארוך".
במקרה אחר, נאשם בהונאה בקרקעות, בהיקף גדול מאוד מלפני עשר שנים, שילם חוב בסך מאות אלפי שקלים לאחר הליכים מרובים, שכללו בין היתר, הפעלת פקודת מאסר נגד החייב בתיקי הקנס שהיו לאותו חייב באותו הליך, דבר שהוביל בסופו של דבר גם לתשלום הפיצוי לנפגע העבירה.
בעניין זה, מוסיף דורון תשתית, חוק המרכז קובע קדימות לגביית חוב מסוג פיצוי לנפגע עבירה, על פני כל חוב אחר של החייב המתנהל במרכז לגביית קנסות. כך שכל תשלום שמשלם חייב למרכז, גם בתיקים אחרים, עובר מיידית לתיק הפיצוי לנפגע.
את החלק הרביעי והקטן ביותר מגלם חובם של אלה שאין להם שום רכוש, וחיים בשולי החברה - פושעים כרוניים, שרק אם מצבם ישתקם המרכז יוכל באופן כלשהו לגבות מהם את החוב. לרוב מדובר בצרכני סמים כבדים שאינם עובדים. גם במקרים אלה תיק החוב במרכז לגביית קנסות לא נסגר, ומדי פעם נערכים על ידי המרכז חיפושים אחרי רכוש שישמש לפיצוי נפגעי העבירה.
ובפרקליטות לא מתרגשים
תגובת משרד המשפטים לשאלות ש"גלובס" היפנה אליו בנוגע לכספים שמוטלים על הנאשמים בהליך הפלילי, נענו יותר מפעם אחת בהפניה למרכז לגביית קנסות, על אף שהתבקשה התייחסות לכל הפחות לתשלומים שאותם מקפידה הפרקליטות עצמה לגבות כחלק מהסדר-הטיעון טרם שהוא נחתם. גישה שכזו מצד הפרקליטות, יוצרת רושם, שקשה להשתחרר ממנו, לפיו הדאגה לפיצוי הכספי של נפגעי העבירה איננה בראש מעייניה.
קבוצות נאשמים שחובם לא נגבה
■ עבריינים שיגייסו את הכסף לתשלום החוב בהתקרב המועד לבחינת ניכוי שליש מתקופת מאסרם
■ עבריינים בפשיטת-רגל שהואשמו בעבירות חמורות - החוב ייגבה למרות ההפטר שקיבלו
■ עבריינים בפשיטת-רגל שהואשמו בעבירות קלות - החוב נמחק
■ עבריינים כרוניים שהם נעדרים כל נכסים (כמו מכורים לסמים)
גלגולם של החובות לנפגעי העבירות
■ על נאשם מוטל (גם) עונש של פיצוי כספי לנפגע העבירה
■ הנאשם מקבל שובר לתשלום בגזברות
■ פיצוי שלא שולם הופך לחוב ויוצא מידי הרשות השופטת
■ המרכז לגביית קנסות ברשות האכיפה והגבייה שולח הודעת גבייה
■ ככל שלא שולם החוב, נשקלים צעדי גבייה דוגמת עיקול
כתבות
ני"ע
