מפרקי בטר פלייס ביקשו להחליף את גרוסקופף מלדון בתביעתם

מפרקי מיזם הרכב החשמלי הכושל בטר פלייס, עורכי הדין שאול קוטלר וסיגל רוזן-רכב, ביקשו בשבוע שעבר משופט בית משפט העליון עופר גרוסקופף, בכובעו כשופט בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, להעביר את הדיון בתביעה שהוגשה על-ידם כנגד בכירים במיזם שקרס והותיר אחריו חובות רבים - למותב אחר.

מפרקי בטר פלייס, באמצעות בא-כוחם עו"ד ד"ר קובי קפלנסקי, נימקו את בקשתם להחלפת המותב במספר טעמים:

ראשית, המפרקים ציינו כי מינויו של השופט גרוסקופף לעליון, בטרם הוגשו כתבי הגנה, בטרם התקיים דיון בטענות התביעה לגופן, בטרם התקיים הליך הוכחות ואף בטרם הוגשו התגובות לבקשות לסילוק על הסף של התובענה, מצדיק את העברת התביעה לבירור בפני מותב אחר.

לחיזוק טענתם ציינו המפרקים כי בנסיבות אלה, בהם התיק נמצא בשלב מקדמי, בו התקיים דיון אחד וגם הוא דיון תזכורת במעמד הצדדים, לא ניתן לומר ש"החל הדיון בתיק", כמשמעותו בחוק בתי המשפט.

המפרקים המשיכו וטענו כי מתן החלטה בבקשות הסילוק על הסף, שהן גורליות לחיי התובענה, על-ידי שופט עליון (גם אם בכובעו כשופט מחוזי), אשר כל שיהא תוכן ההחלטה, ניתן להניח שתוגש עליה ערעור לבית המשפט העליון על-ידי מי מהצדדים - ימנע הלכה למעשה את יומם של הצדדים בפני הערכאה המבררת.

תגובת בא-כוח המפרקים, עו"ד ד"ר קובי קפלנסקי: "הבקשה מדברת בעד עצמה, ולדעת המפרקים מי שמונה כבוד השופט גרוסקופף לכהונת שופט עליון ומשטרם הוגשו כתבי הגנה בתיק ולא התקיימה אפילו לא ישיבת קדם משפט אחת, ראוי כי מותב אחר בערכאת בית המשפט המחוזי בלוד ידון בתיק".

תביעה על סף 200 מיליון שקל

בשנת 2016, כ-3 שנים אחרי שמיזם הרכב החשמלי בטר פלייס של היזם שי אגסי, שאמור היה לשנות את עולם התחבורה, קרס בענן של אבק והפך לפיאסקו כלכלי, הגישו מפרקי קבוצת החברות לבית המשפט המחוזי מרכז תביעה בהיקף של 200 מיליון שקל כנגד בכירים בחברה, ובכלל אלה אגסי; עידן עופר, שהיה בעל השליטה; משה קפלינסקי, שהיה יו"ר החברה; עוד 19 בכירים לשעבר בבטר פלייס; רואי החשבון של החברה, משרד KPMG סומך-חייקין; והדירקטורים שלה.

בכתב תביעה ארוך כתבו המפרקים כי משרד רואי החשבון KPMG סומך-חייקין לא הצמיד בזמן הערת "עסק חי" לחברה, ולכן גם הוא נכלל בכתב התביעה.

המפרקים טענו כי הנתבעים הם אנשי עסקים, אנשי צבא ורואי חשבון מהשורה הראשונה, שידעו או היו צריכים לדעת על מצבה העגום של החברה טרם נקלעה לחדלות פירעון, ולכן היו צריכים לפעול בהתאם, כלומר לא ליטול התחייבויות עצומות ללא מתן רשת ביטחון מתאימה לנושים.