טראמפ מחפש "חדר גדול ויפה", אבל מה הוא עומד לעשות שם?

לפני 31 שנים חתמו ברית המועצות וארה"ב על הסכם היסטורי להגבלת הנשק הגרעיני • ברית המועצות כבר איננה, ובסוף השבוע הסתיימה גם ההגבלה • ארה"ב שוב אינה מאמינה לרוסיה • היא גם חושבת שאין טעם להגביל נשק גרעיני בלי סין • טראמפ מקווה שכולם יחתמו על הסכם חדש • הסיכוי? בספק

טראמפ ופוטין / צילום: קווין לאמרק, רויטרס
טראמפ ופוטין / צילום: קווין לאמרק, רויטרס

עידן הגיע אל קצו בסוף השבוע. הוא התחיל בדצמבר 1987, ובישר הפשרה היסטורית ביחסי ארה"ב עם ברית המועצות. מיכאיל גורבאצ'וב בא לוושינגטון, וחתם הסכם להגבלת הנשק הגרעיני לטווח קצר ובינוני עם רונלד רייגן. ביום שישי הסתלקה ארה"ב למעשה מן ההסכם, לאחר שהאשימה את רוסיה במשך חודשים בהפרתו. שלשום (שבת) הסתלקה גם רוסיה.

בסתיו ההוא, לפני 31 שנה, היה אפשר לשמוע את משק כנפי המלאכים, כל כך הייתה וושינגטון רוויה היסטוריה. בשיא הביקור, גורבאצ'וב ורעייתו הסבו לארוחת ערב חגיגית בבית הלבן, הראשונה מאז ומעולם לכבוד מנהיג סובייטי.

רשימת המוזמנים לארוחה, 126 בסך הכול, הייתה שזורה בשמות המהוללים ביותר בחיי אמריקה. "זו הייתה ההזמנה המבוקשת ביותר בעיר הבירה זה שנים רבות", כתב אז ה"ניו יורק טיימס". המוזמנים "ביטלו פגישות קודמות". אחד מהם, הצ'לן הסובייטי הגולה מסטיסלב רוסטרופוביץ', אפילו הגיע במיוחד מאירופה.

לאחר הארוחה פנו המוזמנים אל הטרקלין להאזין לרסיטל של הפסנתרן ואן קלייברן. בסופו, קלייברן חרג מן התוכנית הרשמית, וניגן את 'לילות מוסקבה'. הגורבאצ'ובים, כטוב לבם, פצחו בשיר. הרייגנים האזינו בחיוך רחב, אם כי התקשורת ידעה לספר על מתח ניכר בין ננסי רייגן לראיסה גורבאצ'וב. זו האחרונה הייתה דעתנית מדי בשביל ננסי, פוליטית מדי, וטעמה בלבוש היה, איך נגיד את זה, מרקסיסטי מדי. 

"שוטה שימושי", הם קראו לו

במעמד החתימה על ההסכם, שניתנו לו ראשי התיבות האנגליים INF, רייגן חזר על הניב הרוסי, שהתחבב עליו במרוצת המשא-ומתן, "להאמין - אבל לוודא", ברוסית זה מתחרז.

ארה"ב אינה מאמינה עוד בכנות כוונותיה של רוסיה. הנסיבות קצת משונות, כפי שהיו משונות לפני 31 שנה. אז, האנטי-קומוניסט המושבע ביותר שישב אי פעם בבית הלבן החליט לתת אמון במנהיג המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, ולעשות איתו עסקים. איזו ביקורת הוטחה אז ברייגן מן האגף השמרני של מפלגתו. מודעת ענק בעיתונים הכריזה שהוא "שוטה שימושי", הגידוף רב-השנים של הימין למערביים תמימים ששירתו את ברית המועצות, מדעת או מבלי דעת.

עכשיו בבית הלבן יושב איש הידוע בלהיטותו לעשות עסקים עם רוסיה; איש שסתר בפומבי את הערכות המודיעין האמריקאי על התערבותה של רוסיה במערכת הבחירות בארה"ב ב-2016; איש החשוד שאינטרסים עסקיים פרטיים מדריכים את חיבתו לוולדימיר פוטין. דווקא תחת נשיאותו, אם גם לא בעידודו, ארה"ב מכריזה שהיא אינה בוטחת עוד ברוסיה, ומסתכנת במרוץ חימוש גרעיני, שדוגמתו לא נראה מאז תחילת שנות ה-80 של המאה שעברה.

"איננו יכולים עוד לקבל עלינו את הגבלות האמנה הזו בשעה שרוסיה מפירה אותה ללא בושה", הכריז ביום ו' מזכיר המדינה מייק פומפיאו.

דונלד טראמפ אינו רוצה במשבר הזה. ברור למדי שהוא נענה להמלצת פומפיאו ללא חשק. הוא דיבר ביום ו' על תקוותו "שנוכל להכניס את כולם לתוך חדר גדול ויפה ולסדר אמנה חדשה שתהיה הרבה יותר טובה". הנשיא משתמש מפעם לפעם באיפיון הזה, "גדול ויפה", לתאר פרויקטים שהוא חפץ ביקרם. למשל, הוא הבטיח לבנות "חומה גדולה ויפה" לאורך גבול מקסיקו. הוא לא הסביר מי הם "כולם", ולא הזכיר כלל את שמה של רוסיה.

"מוטב שיחזרו לבית הספר"

מהות האיומים על שלומה של אמריקה היא עניין למחלוקת בין הנשיא לבין צוות הביטחון הלאומי שלו. הוא לא רק דיבר בביטול על ממצאי הביון בעניין תפקיד רוסיה בבחירות שהעלוהו לשלטון, אלא לעג בפומבי לעצם כשירותם של ראשי הביון שלו. בשבוע שעבר הוא עצר את נשימתם של הרבה מאנשי מפלגתו, כאשר הכריז שראשי הביון הם "נאיבים", ו"מוטב שיחזרו לבית הספר".

זה קרה לאחר שהם הציגו הערכות מודיעין באוזני ועדה של הקונגרס. אחת מהן הייתה שאיראן אינה מפתחת נשק גרעיני; אחרת הייתה שצפון-קוריאה אינה מתכוונת באמת לוותר על נשק גרעיני. שלישית הייתה המעניינת ביותר: יחסי סין ורוסיה התהדקו באחרונה במידה כזאת שהם מתקרבים עכשיו אל שיאם ההיסטורי, באמצע המאה ה-20, בשנים שלאחר השתלטות הקומוניסטים על סין.

כאשר השתוללה המלחמה הקרה בין מזרח למערב, מסוף מלחמת העולם השנייה עד סוף שנות ה-80, סין מילאה תפקיד צנוע יחסית. היא אמנם סיבכה את ארה"ב במלחמת דמים בקוריאה, שאת המחיר עליה העולם משלם עד עצם היום הזה. היא גם עזרה לוגיסטית לקומוניסטים בווייטנאם, במהלך מלחמתם נגד ארה"ב בשנות ה-60 וה-70. אבל היא הייתה ננסית כלכלית, עם יכולת צבאית מוגבלת מאוד, ולא היה צריך לכלול אותה במשוואות אסטרטגיות מסובכות. איש לא העלה בדעתו להזמין את הסינים לשיחות על הגבלת הנשק הגרעיני, מסוף שנות ה-60 ואילך. הם לא היו שותפים, שווים או אפילו זוטרים, בשום אמנה.

העולם התהפך מאז על ראשו. לסין יש התקציב הצבאי השני בגודלו בעולם. היא פיתחה יכולת בליסטית מרשימה, שהביטוי האחרון שלה היה נחיתת חללית סינית (לא מאוישת) על הירח בדיוק לפני חודש. סין גם פיתחה יומרות פוליטיות וצבאיות הרחק מחופיה. ביום ו' היא הביעה צער חסוד על התמוטטות האמנה הרוסית-אמריקאית, אבל לא הציעה להצטרף לאיזושהי אמנה שתגביל את התחמשותה שלה.

לפי משקיף וושינגטוני אחד, מייקל או'האנלון, מנהל המחקר של מוסד ברוקינגס, הצורך לשתף את סין בכל הגבלה אפקטיבית של נשק גרעיני היה שיקול מרכזי בהשעיית ההסכם עם רוסיה. או'האנלון מצטער שהממשל לא הודיע על זה בגלוי, לטובת השקיפות.

הנשיא שמגלה תיאבון להרפתקאות

תהיה ההשערה על מקומה של סין בהחלטה אשר תהיה, ברור שהממסד הביטחוני האמריקאי מתייחס בחשד עמוק ובספקנות גוברת למעשי רוסיה. עוד ב-2017, קהילת המודיעין הזהירה שצמצום יכולת הפעולה הצבאית של ארה"ב באזורי עימות הוא יעד מרכזי של רוסיה. סוריה היא דוגמה מרכזית, אבל לא היחידה.

מה יחזור ויביא את רוסיה, את ארה"ב ואולי את סין ל"חדר גדול ויפה"? תשובה אפשרית אחת: מרוץ חימוש יקר להחריד, שישכנע את כל השלוש שמספיק ודי. רוסיה היא הפגיעה ביותר ליוקר המרוץ, אם יתפתח. כלכלתה צמחה בשנה שעברה בשיעור החיוור של 1.8%, והיא אינה אלא עשירית מגודל הכלכלה האמריקאית ושמינית מגודל הכלכלה הסינית.

השאלה היא אם החישובים האלה הם בדיוק הסיבה שוולדימיר פוטין משליך, ויוסיף להשליך, את הזהירות לכל רוח. אם החמצן בריאותיה של רוסיה מוגבל, נשיאה, המגלה תיאבון להרפתקאות, אולי יאיץ את קצב ההתגרויות וההעזות במקום להאט אותו. 

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/karny-globes

ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny

צרו איתנו קשר *5988