מה עומד מאחורי הטיעון המרכזי של עמיר פרץ בדרך לראשות העבודה

עמיר פרץ שוב מתמודד על ראשות מפלגת העבודה, ומנופף בקלף מנצח: "אני היחיד במפה הפוליטית שיודע להעביר קולות מצד לצד", הוא אמר ל-ynet בשבוע שעבר. כמה ימים קודם הוא הסביר לאופירה אסייג ולאיל ברקוביץ': "כשהתמודדתי מול ביבי כיו"ר מפלגה, ניצחתי אותו בכל ערי הפיתוח בארץ - כולל בשדרות שקיבלנו 25%, ובקריית שמונה שהיא סמל של הליכוד".

פרץ השתמש בטענה הזו עוד בפריימריז ב-2017. כדי לבדוק אם "אפקט פרץ" אכן קיים, בחנו את ההצבעה ב-25 יישובים שמוגדרים רשמית כערי פיתוח, עם ובלי פרץ. בבחירות 2003 הוביל עמרם מצנע את העבודה מול הליכוד בראשות אריאל שרון. הליכוד לא רק הביס אותו ברמה הארצית 38 מנדטים לעומת 19, אלא גבר עליו בכל 25 ערי הפיתוח. 36% מקולותיהן ניתנו לליכוד, רק 7.7% לעבודה.

בבחירות 2006, פרץ אכן רשם מהפך: ב-17 מתוך 25 ערי הפיתוח גברה העבודה בראשותו על הליכוד של בנימין נתניהו. בעירו שדרות, הזניק פרץ את העבודה מ-3.3% מהקולות ל-25.4%. בקריית שמונה קיבלה העבודה 17.8% מהקולות, יותר מכל מפלגה אחרת. אמנם חשוב לזכור את ההקשר: אלה היו הבחירות הראשונות אחרי הפילוג בליכוד, והמנצחת בהן הייתה קדימה בראשות אהוד אולמרט, ש"שתתה" מספר עצום של קולות לליכוד. פרץ לא ניצח, ולעבודה לא נוסף בכנסת אפילו מנדט אחד. ובכל זאת, בעיירות הפיתוח פרץ כמעט הכפיל את שיעור ההצבעה לעבודה, מ-7.7% ל-13.2, ובשתיים מהן - שדרות ומצפה רמון - קיבל יותר מהליכוד ומקדימה יחד.

המגמה התהפכה כעבור שלוש שנים, כשאהוד ברק הנהיג את העבודה. בבחירות 2009 הפסיד ברק לליכוד של נתניהו בכל אחת ואחת מערי הפיתוח: התמיכה בעבודה שם צנחה ל-5.6% מהקולות, לעומת 27% לליכוד ו-16% לקדימה. מ-2,161 קולות שניתנו לעבודה בעיר הבית של פרץ בבחירות הקודמות נותרו 444 בלבד.

■ בשורה התחתונה: דברי פרץ נכונים ברובם. בראשותו השיגה העבודה רבע מהקולות בשדרות, הייתה המפלגה הגדולה בקריית שמונה, וגברה על הליכוד ב-68% מעיירות הפיתוח, אם כי לא בכולן.