פיצריית תלפיות בחיפה: מתי "מקום" הופך ל"מתחם"?

מתי בדיוק הופך מקום ל"מתחם", אותה מילה חדשה ומאוסה, ההופכת כל גינת פיפי של כלבים ל"מתחם גינת…" וכל סמטה צדדית נידחת ל"מתחם סמטת…". הכי נורא, מבחינתי לפחות, הוא הפיכתם של שווקים שלמים ל"מתחמים" שכאלה. יש שווקים שנולדים מתחמים. שוק שרונה למשל. אלו הם כמובן שווקים כמו שאני שייקספיר. הם נולדים, ולעיתים מתים כ"מתחם" מפלסטיק, עמוס מסעדות שהן חלק מרשת כזו או אחרת וחסר כל קשר לשוק אמיתי, בעיקר לכזה שיש בו בסטות, המולה, לכלוך ואקשן. או בקיצור, חיים.

יש שווקים שהיו פעם, לא מזמן, שוק נהדר ועכשיו הם מתחם. שוק מחנה יהודה הירושלמי הוא כזה. משוק שעורר את קנאתם של תל אביבים כמוני בגלל הסחורה הנהדרת, הפך בשנים האחרונות ל"'ציורי". כלומר, כזה שאומרים שהוא כזה ומראים לתיירים, אבל מבט בוחן מגלה מיד שהוא כבר מזמן ציורי כמו גלויה של המונה ליזה בכניסה ללובר. המוני תיירים שהולכים אחרי מדריך עם מיקרופון מדונה וכובע רחב שוליים ובוהים בתיירים אחרים שבוהים בתיירים אחרים.

שוק תלפיות בחיפה עוד לא הפך למתחם. הוא מלא בקונים קשי יום, רוכלים מסוקסים ובסטות מדליקות במיוחד. החלק המקורה שלו הוא משהו ששווה לנסוע לחיפה בשבילו. שוק תת-קרקעי עם מחירים נהדרים ואווירה יוצאת דופן. אלא שהרחוב הצמוד למבנה הנטוש ברובו שמעל השוק התת-קרקעי, מבנה מדהים ביופיו אגב, אותו רחוב סירקין מאיים לאחרונה להפוך לאתם כבר יודעים, מתחם.

מה שבדרך כלל הופך שוק למתחם הוא יזם אחד פעלתן, לעיתים פעלתן מדי, שפותח מסעדה אופנתית, בדרך כלל אופנתית מדי, מביא אחריו את המוני הפודיז (רובם מגיעים בכלל מתל אביב, אלא אם כן זה קורה בתל אביב עצמה) ואחריהם מגיעים כבר גדודי התיירים. על המסעדן הספציפי של שוק תלפיות ומסעדת תלפיות שלו, כבר סיפרתי כאן. עכשיו מגיעה ההוכחה שאילן פרון הופך כנראה את השוק למתחם.

בדלת הצמודה לתלפיות נפתחה לפני כמה חודשים פיצריית תלפיות, מקום קטן הרבה יותר וזרוק הרבה יותר ממסעדת תלפיות, שגם היא משחקת אותה זרוקה, אבל הפכה כבר מזמן למעין סניף חיפאי של מסעדת הבסטה שבשוק הכרמל בתל אביב, כלומר מקום שנראה זרוק, אבל כזה שרק פודיז עם ארנק שמן ובעיקר פוזה מתאימה, מרשים לעצמם.

פיצריית תלפיות היא עדיין מקום זרוק באמת, מקושט בבקבוקי יין עצומי ממדים, האחד שמן מאוד והשני בעל צוואר באורך מטר, פוסטרים מצחיקים במיוחד, כולל זה הקלאסי של הקומיקאי האיטלקי האגדי טוטו אוכל ספגטי (סימן היכר קלאסי למסעדה איטלקית מבחינתי).

פיצריית תלפיות סובלת אומנם משירות איטי במיוחד (היינו לבד, ועדיין לקח המון זמן להגיש לנו אוכל, שלא לומר למזוג לנו בירה אחת שהגיעה בסוף האוכל), אך היא מחפה על כך עד תום בעזרת העובדה שהמלצר הוא גם אחד הטבחים, והוא כל-כך נחמד עד שלא אכפת לך לחכות.

השם "פיצרייה" קצת מטעה, כי יש כאן הרבה יותר. בעצם לא הרבה, אלא בדיוק מה שצריך. לא רק פיצות אלא גם פסטה תוצרת בית המתייבשת לאיטה על מוט מתכת מעל הבר - והיא צריכה להתייבש קצת כי היא הכי דקה שראיתי בחיים שלי. ויש גם כמה סלטים, ושימוש מצומצם אבל מדויק בדגי ים טריים. עוד כמה קינוחים, בירה איטלקית מהחבית, יין איטלקי. מה עוד צריך הבן אדם? רק שיהיה טעים.

 הפסטה הדקה שתלויה לייבוש מעל הבר/ צילום: חיליק גורפינקל

הזמנו אם כן פיצה עם פפרוני ובייקון לטובת הנוער, ופיצה מהתפריט, גם היא עם בייקון, אבל בתוספת בצל אפוי ו... רכז רימונים. שתיהן היו מצוינות. דקות מאוד, אבל לא מדי, עסיסיות, בעלות שוליים מוגבהים ביתיים ובעיקר טעימות לאללה.

הורי הנוער המתבגר במהירות הלכו על סלט פנצנלה, סלט הלחם האיטלקי המפורסם, שכלל במקרה שלפנינו גם גבינת ריקוטה טרייה מאוד. הלחם היה קרוטוני ענק ביתיים מפוקצ'ה, העגבניות היו שרי תמר, החצילים שאינם נכללים במקור כמדומני נקלו קלות, שפע של בזיליקום, קצת פרמזן מגורד מעל ובקיצור, שפע של כל טוב בצלחת. כיף.

מנת הפסטה שהזמנו הוכנה מאותה פסטה דקיקה ומופלאה ממש, מהטובות שטעמתי זה שנים, שעליה הונחו עגבניות שרי, כולל כמה צלויות, ריחן ופרמזן ופרוסה נאה של דג מוסר ים צלוי בזריזות בתנור הפיצות. זו הייתה מנה מפוארת ממש, טעימה להפליא ובעיקר מקורית מאוד. שאפו. קינחנו בעוגת גבינה שכוסתה בשערות קדאיף, מקורי ומוצלח, ובגנאש שוקולד מריר שתובל ביין מרסלה מתוק ועוגיות חמאה ושקדים. קינוח עשיר, מושחת ונהדר.

 עוגת גבינה עם שערות קדאיף/ צילום: חיליק גורפינקל

פיצריית תלפיות היא לא רק יופי של מקום, אלא כזה ששווה לנסוע לחיפה במיוחד בשבילו. עכשיו רק נותר לקוות שלא יהיה עוד מסמר בארון הקבורה של שוק תלפיות והפיכתו למתחם. סתם, רק שיצליחו ויהיו בריאים. אני כבר אסתדר.

פרטים: סירקין 30, חיפה. 04-9071727. פתוח ב'-ה' 12:00-23:00, ו' 09:15-17:00
מחירים: פיצה בייקון, בצל ורכז רימונים - 69 שקל, פיצה בייקון ופפרוני - 70, סלט פנצנלה - 42 (גרסה הכוללת גם דג חי עולה 58), פסטה עם דג - 75, עוגת גבינה - 28, גנאש שוקולד - 28 שקל.