"כבר הרבה מאוד זמן לא עומד בראש התאחדות התעשיינים מישהו שקשוב לצרכים בשטח"

התעשיין והבעלים של רב-בריח שמואל דונרשטיין מדמה את מצב התעשייה בארץ למגדל דירות שעולה בלהבות. את עצמו, כמתמודד על תפקיד נשיא התאחדות התעשיינים בבחירות שיערכו בסוף ינואר הוא מדמה לאיש שנחלץ למען בני ביתו ורץ הישר אל תוך הלהבות, בניסיון להציל את מה ואת מי שרק אפשר.

דרמטי משהו. עד כדי כך?

"כן. אם אתה נקלע לבניין שחלילה כל יקיריך נמצאים בו והוא עולה באש, לא תרוץ לתוכו? לא תיכנס לתוך הלהבות כדי להציל אותם? ברור שתרוץ. וכן, המצב קשה, אבל למרבה השמחה הוא גם פתיר".

אז אני מניח שאתה מסכים עם יריבך במירוץ הזה, מנכ"ל אוניפארם ד"ר רון תומר, שאמר כי הופתע ממידת היאוש הגדולה של התעשיינים שפגש.

"זה נכון. אני רואה אנשים מיואשים, והם מסכנים, ממש. אני רואה אנשים שלא יודעים לאן לפנות ולאן ללכת ורע להם".

כיצד ניתן לפתור את המצב?

"כשאבחר לנשיא התאחדות התעשיינים המהלך הראשון שאעשה הוא להראות לתעשיינים את הדרך. אם אצטרך להיות במשך חמישה ימים בשבוע בדרכים וביום שישי אצטרך לעבוד כדי שהמטרות שלנו יושגו - כך יהיה. אני תעשיין ותיק, יש לי ניסיון של 43 שנה והמניע היחיד שלי במירוץ הזה הוא להביא את היכולות שלי כדי שהמפעלים בארץ יהיו במקום המשגשג שהם ראויים להיות. מבחינתי זה צו השעה".

תומר אמר שיש לך אפס ניסיון ציבורי. זה הכעיס אותך?

"לא. האמירה הזאת מעליבה יותר את מי שאמר אותה ולא את מי שהיא כוונה אליו. אני יכול להיפגע רק מאמירות שיש בהן אמת".

מה אתה חושב עליו?

"רון הוא איש ראוי אבל התפקיד הזה מחייב ניסיון מוכח, שיבוא אליו מישהו שעשה הרבה יותר מרק לקבל את העסק מההורים שלו. אם תלך להתראיין לתפקיד של כימאי בחברה שמחפשת תרופה לסרטן העור ותגיד בראיון שכל הניסיון שלך בתחום סרטן העור הוא שבילית הרבה בים - לא תתקבל".

"אין לנו מספיק עובדים מקצועיים"

קולו של דונרשטיין (67) בולט בעשור האחרון בשיח הכלכלי, בין השאר על רקע המציאות הביטחונית בדרום: מפעל רב-בריח שבבעלותו נמצא באזור התעשייה הדרומי של אשקלון, שמרוחק קילומטרים אחדים מרצועת עזה.

עם הרקטות מעזה והאזעקות התכופות הוא למד להסתדר, אך מדבריו ניכר שההתמודדות הקשה שלו באמת היא דווקא עם השגרה שלו כתעשיין בישראל. כבר עשור שהוא מחכה שהמדינה תאשר לו הקצאת קרקע להרחבת המפעל באשקלון, באופן שיאפשר לו לקלוט בנוסף ל-800 עובדיו כיום עוד מאות נוספים. הביורוקרטיה, הרגולציה, הסחבת ועוד קצת חלמאות הובילו אותו עד הלום, כלומר לזה שהוא עדיין מחכה.

רב-בריח היא הפעילות המרכזית שלו, ובבעלותו עוד חמישה מפעלים באשקלון שעוסקים בתחומי המסגרות הכבדה, מוצרי נעילה וגגות פלדה. מפעל נוסף, לייצור דלתות פנים, נמצא בכרמיאל.

גם המחסור החריף והמתמשך של כוח אדם מקצועי בתעשייה, מהווה עבורו חזית שהולכת ומתרחבת. "אם זה היה תלוי בי הייתי קולט מחר בבוקר עשרות עובדי יצור אך אין אותם. לפני 25 שנה באו העולים מרוסיה, וזאת הייתה עליה מצוינת שהתברכה בהרבה מאוד בעלי מיומנויות שהשתלבו בקווי היצור במפעלים. במקביל, כאן בארץ החליטו לדחוק את החינוך המקצועי הצדה לטובת 'עגל הזהב' - השגת תעודות בגרות.

בדור שלי, התלמידים הלכו לבתי הספר בוסמת בחיפה ולאורט סינגלובסקי ולמדו מקצוע. אחרי שבאו העולים מרוסיה המדינה שינתה כיוון וקידשה את תעודות הבגרות. היום אנחנו מתמודדים עם מצב שאין לנו עובדים מקצועיים ובו בזמן העולים מרוסיה שאיישו את קווי היצור פורשים לגמלאות".

המדינה הייתה צריכה להמשיך וללמד מכניקה, חשמלאות רכב וחקלאות?

"כן, אבל עם ההתאמות הנדרשות למשק וגם ללמד ילדים עבודת צוות כי זה נחוץ. בגרמניה 67% מהנוער עוברים דרך החינוך המקצועי והטכנולוגי, וכאן זה פחות מ-10% מבני הנוער. בכלל, כל נושא החינוך המקצועי עבר לאחריות של משרד העבודה והרווחה. תגיד לי אתה, איזו אמא בחברה הערבית, היהודית או הדרוזית תהיה מוכנה שהבן שלה ילמד, ילמד וילמד ובסיום הלימודים יביא לה תעודה של משרד הרווחה? אבל לפני 25 שנה מקבלי ההחלטות חשבו שאם המדינה קיבלה את העלייה מרוסיה, עכשיו הם יכולים להיות אדוני הארץ, שכולם צריכים לעשות בגרות ואחר כך לרוץ ללמוד באוניברסיטה ואחר כך לרוץ עוד יותר מהר כדי לעשות מיליארדים. כולם שוכחים שמכל 100 חברות סטארט-אפ רק 3-4 חברות מצליחות ועושות כסף".

כיהנת בשנים האחרונות בתפקיד יו"ר ועדת החינוך של התאחדות התעשיינים שבין השאר תפקידה לפעול לקידום החינוך המקצועי. כיצד השפעת על המצב הזה?

"הייתי בוועדה הזאת בין השנים 2013 ל-2015 אבל לא הצלחתי בהתאחדות כי היא התנהלה בצורה כזאת שלתעשיינים לא ניתנו ההזדמנויות להביא את הערך המוסף שלהם".

באת למישהו עם תוכנית עבודה והוא אמר לך לא?

"ההתאחדות התנהלה כך שכמעט כל ההחלטות התקבלו על ידי אדם אחד. אתה תראה את ההבדל בין מה שאני אעשה כנשיא לדברים שנעשו עד כה, אבל אני מעדיף לדבר על המחר".

"התעשיינים יקבלו תמורה על כספם"

במענה על השאלה אודות כוחה של התאחדות התעשיינים הוא אומר כי בשנים האחרונות היא מאבדת כוח, לא בלי קשר לירידה בכוחה ובחלקה של התעשייה במשק.

הוא סבור כי המהלכים שיטיבו עם התעשיינים ויעלו את קרנה של ההתאחדות צריכים לכלול את הרחבת השורות, ולאגד תחת צל קורתה את התעשיות המסורתיות ואת תעשיות התכנה וההייטק גם יחד. לדבריו, "אצרף להתאחדות את כל חברות ההייטק לצד התעשיות המסורתיות, מה שיאפשר למתג מחדש את תחום התעשייה שנתפס כיום כתחום שמתאפיין במכונות, סרבלים ועבודת כפיים. כשאבוא בשם ההתאחדות לשר בממשלה כדי לפתור בעיה, אני לא אהיה הנציג של 13% מהתל"ג אלא של 40% מהתל"ג, כי גם חברות ההייטק והתכנה יהיו איתי.

"כשאדפוק על השולחן ואגיד לשר שאני לא יוצא לו מהחדר עד שנפתור את הבעיות, השר ישב איתי כל הלילה ולא יגיד לי לבוא ביום ראשון. הוא ידע שאני מייצג מגזר ענק שמעסיק 1.5 מיליון עובדים. יהיה לנו כוח. אם התעשיינים שמשלמים להתאחדות יקבלו את התמורה על הכסף שהם משלמים לה - אני את שלי עשיתי".

היום אין להם תמורה בעד האגרה?

"לדעתי 60%-70% מהתעשיינים בארץ חושבים שההתאחדות לא רלוונטית - לא מייצגת אותם ולא פותרת להם את הבעיות. הייתי במפעל הזכוכיות פניציה שבאזור התעשייה ציפורית שנקלע למשבר גדול בעקבות יבוא מתחרה מטורקיה. המפעל עמד להיסגר, המנכ"ל חיפש את ההתאחדות והיא לא הגיבה כפי שהתאחדות תעשיינים צריכה להגיב לאירוע כזה. גם בנגב קרמיקה בירוחם, יו"ר ההסתדרות דאז אבי ניסנקורן נלחם יותר ממה שהתאחדות התעשיינים נלחמה כדי להציל את המפעל הזה מסגירה. הכל מתחיל במנהיגות ואני חושב שכבר הרבה מאוד זמן לא עומד בראש ההתאחדות מישהו שקשוב לצרכים בשטח".

לברוש יש שני מפעלים והוא איש עסקים די פעיל ונמרץ, נכון לפעם האחרונה שבדקתי.

"צא ולמד ותראה איפה הוא נמצא - בהתאחדות או במפעלים שלו. אני חושב שההתאחדות צריכה שיעמוד בראשה תעשיין מנוסה מאוד, כי ניסיון תמיד טוב יותר לפתרון משברים מאשר חוסר ידע שמוביל למשברים. אני רוצה שנשיא ההתאחדות לא ייראה בעיני הפקידות והשרים כפוליטיקאי, אלא כתעשיין. נשיא התאחדות לא צריך לדבר הרבה, לא צריך לחשוף את עצמו כל הזמן ולדבר עם עיתונאים. לדעתי הוא אפילו לא חייב לדעת לדבר יפה - אלא להיות תעשיין אותנטי. אני חווה יום יום את הבעיות של התעשייה, מכיר אותה מרצפת היצור יותר מ-40 שנה. אצלי במפעל, אני מכיר כל עובד בשמו המלא, במצבו המשפחתי, יודע מה קורה לו ומה עובר עליו, יודע מה מיוצר למי ולמתי, מכיר כל מכונה ברמת הבורג".

איך הברגים במערכת היחסים שלך עם ברוש התרופפו? מתי ואיפה אירעה ה"תאונה"?

"בעבר תמכתי בצביקה אורן לתפקיד נשיא ההתאחדות (אורן נבחר לנשיא ההתאחדות ב-2012 והחליף את ברוש ובינואר 2015 ברוש נבחר שוב לתפקיד - י.א). לדעתי שרגא הוא תמונת ראי של הפוליטיקה הישראלית בימים שיש לנו מנהיג שאם חס וחלילה תגיד משהו על אשתו - לא תוכל להתקרב אליו. שרגא לא המציא כלום בפוליטיקה שהוא מקיים בהתאחדות".

הוא פורש בנסיבות מצערות מאוד מבחינתו, כתב אישום על עבירות מס.

"אני מקווה שהוא ייצא זכאי מכל האישומים נגדו אבל אני שמח שהוא עוזב. אין בהיסטוריה של התאחדות התעשיינים מצב של נשיא שכיהן כל כך הרבה שנים. נשיאים קודמים באו, עשו והלכו הביתה אחרי שש שנים. נראה לי שברוש ובנימין נתניהו שברו את השיאים במשך זמן הכהונה שלהם".

אם תיבחר, תגביל את תקופת הכהונה שלך?

"לדעתי התפקיד הזה מיועד לקדנציה אחת. אחרי שאחזיר את ההוד וההדר, את הערכיות ואת הכבוד להתאחדות - אני בטוח שימצאו תעשיינים בעלי שיעור קומה שיבואו וייקחו אותה אחרי".

מי עוד ראוי לתפקיד הזה?

"לדעתי אלי כהן, מנכ"ל תרמוקיר; נורית הראל, יו"רית משותפת בד"ר פישר; אור יהודאי, מפרוטרום; או רוני קוברובסקי, לשעבר נשיא קוקה קולה ישראל. כולם טובים וראויים, תעשיינים בנשמתם".

בהמשך, דונרשטיין טוען שהנשיא היוצא ברוש תומך במסגרת המירוץ הנוכחי ביריבו תומר, מה שמהווה סיבה לכשעצמה לתמוך בו. לדבריו, "רון הוא ממשיך דרכו של תומר והוא נבחר על ידו להתמודד, זה ברור. רון לא יוכל לבצע כל שינוי בגלל מחויבותו לכל המנגנון שהריץ ודחף אותו".

יותר עובדים מהגדה, פחות פיגועים

תוכנית העבודה של דונרשטיין כוללת מהלכים לחיזוק מפעלים קטנים תוך הפחתת הרגולציה והביורוקרטיה שמעיקות עליהם; שיפור כושר התחרות ועידוד היצוא תוך קביעת שער דולר נפרד ליצואנים; קידום חדשנות, מחקר ופיתוח והשקעות הון לשיפור הפריון; קביעת תעריפים דיפרנציאליים למים, חשמל וארנונה לתעשייה; ותיקון החוק לעידוד השקעות הון כך שגם חברות קטנות שאינן עומדות ברף יצוא של 25% מהתוצרת יקבלו מהמדינה הטבות בדומה למפעלים מייצאים.

"גם בבעיית כוח האדם במפעלים אני אדע לטפל", הוא מבשר. לדבריו, "תעשיינים רוכשים מכונות במיליוני שקלים אבל אין מי שיפעיל אותן. אפעל לפתיחת מרכזי גיוס של עובדים מומחים ב-4-5 מדינות בעולם. הם יבואו לכאן ולצד פעילותם במפעלים הם יכשירו את העובדים המקומיים כך שידעו להפעיל מיכון חדש שיעלה את הפריון.

יש גם 60-70 אלף עובדים פלסטינים שיכולים לבוא לעבודה בתעשייה בישראל מחר בבוקר מהגדה המערבית ולאייש את קווי היצור. הצבא והשב"כ רוצים את זה כי יהיו פחות פיגועים, כל עובד יקבל משכורת של 7,500 שקל במקום הכלום שיש לו היום. אנשים שחוזרים לבתיהם בגדה עם משכורת כזאת קונים אחר כך דלת של של רב-בריח, לילד הם קונים את הבמבה של אסם או מקנחים בערב עם גלידה של שטראוס. אנחנו יכולים לצרף אותם בקלות למערכת הכלכלית של ישראל. לצד המהלכים האלה, נפתח כאן בתי ספר מקצועיים כך שלפחות בטווח הארוך יהיה לנו מענה לבעיה הזאת".

למה זה לא קורה?

"במקרה של הפלסטינים אין הקצאה של עובדים כי הממשלה לא מאשרת. אנחנו מחכים כבר שנה וחצי להקצאה הזאת והיא נסחבת בגלל ביורוקרטיה. היו ישיבות על גבי ישיבות ולא קרה כלום. אם היו מאפשרים לי, הייתי קולט מידית 50 מהם ולא על חשבון עובדים יהודים. אני לא מפעיל משמרת שלישית כי אין לי עובדים. לפעמים אני סוגר קווי יצור כי עובדים חולים בשפעת ואין מי שיאייש את הקו.

"כשאהיה נשיא ההתאחדות לא אבוא לשרים עם טענות של אכלו לי ושתו לי. אבוא בגישה אחרת, אגיד שאני מביא למדינה צמיחה, שאם אפעיל שלוש משמרות במפעל והיצוא שלי יגדל, אשלם יותר שכר לעובדים והמדינה תגדיל את הכנסותיה ממסים. מקבלי ההחלטות הם לא אנשים חסרי אחריות. הם פשוט לא מבינים מה אנחנו עושים כי אנחנו תעשיינים והם פוליטיקאים. נתחבר מתוך האינטרס המשותף, אנחנו חייבים. לא יתכן שבכל שנה נסגרים כאן עשרות מפעלים, שהמדינה לא מאפשרת לנו להיות יעילים, כשמחיר התשומות מתייקר כל הזמן ובמקביל - היבוא הזול של סחורות מטורקיה מתרחב".

העולם משתנה, הוא נהיה קטן וחופשי יותר, ויש גם את בעיית יוקר המחיה שהובילה למדיניות הממשלה להסרת מכסי יבוא

"וזה לא נורמלי. שהמדינה תשחרר אותנו מרגולציות מכבידות ותאפשר לנו לעבוד, לפתח, להרוויח, להעסיק יותר עובדים - וגם לשלם יותר מס הכנסה. תעשייה היא הדבר היחיד שמאפשר לפריפריה להתקיים". 

"ההתאחדות בראשותי נלחמה ללא ליאות בכל מקום אפשרי"

בתגובה על דבריו של דונרשטיין אודות אופן התנהלותה של התאחדות התעשיינים במשברים בפניציה ובנגב קרמיקה אמר נשיא התאחדות התעשיינים ברוש כי "מוזר שתעשיין שמעולם לא היה פעיל בהתאחדות מוציא את הנושאים האלה מן האוב וחושב שבזכות זאת הוא יגרוף קולות. ההתאחדות בראשותי נלחמה ללא ליאות בכל מקום אפשרי, גרמה לוועדת הכספים להגן על פניציה ולהטיל מס מגן למרות התנגדותם של המשרדים הכלכליים. בעניין נגב קרמיקה, הנהלת החברה הוכיחה שיצור הקרמיקה בארץ אינו כדאי על פני התוצרת המיובאת. דונרשטיין ניסה להציג את עצמו כ'מושיע' שמוכן לרכוש אותו אך זה נגמר בלא כלום, לאחר שהבין שאין כדאיות כלכלית לכך".

בעניין פעילותו של דונרשטיין בוועדת החינוך של ההתאחדות אמר ברוש כי "למחרת הבחירות שבהן ניצחתי את את צביקה אורן ברוב של 74% דאגתי מיד לשבץ כל התומכים המרכזיים של אורן בתפקידי מפתח בהתאחדות ואת דונרשטיין עצמו מיניתי ליו"ר ועדת החינוך, שהיא מהוועדות החשובות ביותר שלנו. לצערי הוא לא השקיע שעה אחת בתפקידו ואחרי שנה הוא ביקש ממני להשתחרר ממנו. שחררתי אותו בשמחה. בתקופתו הוא לא כינס את הוועדה אפילו פעם אחת. היום ההתאחדות עושה בנושא החינוך המקצועי דברים גדולים".

מנכ"ל אוניפארם ד"ר רון תומר מסר בתגובה לדבריו של דונרשטיין כי "אני לא מופתע שזה סוג השיח הירוד שמנהל המתמודד שמולי. לצערי שמוליק (דונרשטיין י"א) לא מסוגל להתמודד עם הסוגיות האמיתיות הניצבות בפני התעשיינים ואינו מסוגל לנהל דיון אמיתי ורציני. לכן הוא בוחר לרדת לפסים אישיים וילדותיים. אוי לנו התעשיינים אם כך מתנהג ומדבר אדם שיש לו אפס ניסיון בפעילות ציבורית, אפס יכולת רטורית ועדיין רואה עצמו ראוי לעמוד בראש התאחדות התעשיינים".