פרשנות: האם האיש שמייצג את האתמול ינהיג את המהפכה?

האבחנה החדה ביותר של תופעת ברני סנדרס באה השבוע מפי אנדי סטרן, מוותיקי המנהיגים של תנועת האיגודים המקצועיים בארה"ב: "החדשות הטובות בשביל ברני סנדרס הן שהוא כמו שעון שעמד מלכת. הוא מראה אותו הדבר זה 35 או 40 שנה במובן של עמדותיו הפוליטיות - עד שהזמן הנכון מצא אותו".

סטרן מספק הסבר מועיל. איך ייתכן שאיש המייצג את האתמול, אם לא את השלשום, נעשה הדובר הפופולרי ביותר של דור האלפיים, הלוא הם המילניאלים? הסטטיסטיקות מראות שהוא מכה את כל יריביו שוק על ירך בין בני 30 ומטה. הם לא רק מצביעים לטובתו, אלא גם מתגייסים ומגייסים, חוזרים על פתחים ומסיעים מצביעים, תורמים ומתרימים.

פשוט קשה לחשוב על דבר אחד בהופעתו ובאישיותו שאינו שייך לאמצע המאה ה-20: הרטוריקה שלו, רעיונותיו, סגנונו, הופעתו, לשון הגוף שלו, שלא לדבר על גילו. אם כל בן 40 ומעלה ראוי לפנייה המלגלגת "OK boomer", מה אומרים לאיש העומד לחוג את יום הולדתו ה-80?

אומרים לו, בוא סבא, או סבא-רבא, אנא הנהג את המהפכה.

משוואת טראמפ-סנדרס

ההיה משהו המנוגד יותר לציפיות הטבעיות מעליית ברני סנדרס? כן, אולי דווקא היה, והוא יושב זו השנה הרביעית בבית הלבן. במובן הזה, שניהם, סנדרס ודונלד טראמפ, מייצגים משוואה חדשה, שבמרכזה עומדת הסבלנות הפוקעת.

פרגמטיות, זהירות וחתירה אל הסכמה רחבה חדלו זה כבר להיות מטבעות עוברים לבוחר באמריקה. אבל פוליטיקאים נהגו להעלות מס שפתיים. ג'ורג' בוש הבן, שממשלו ייצג סטייה רדיקלית ממדיניות חוץ פרגמטית, הבטיח במערכת הבחירות הראשונה שלו, ב-2000, שהוא "מאחד, לא מפלג". ברק אובמה הכריז ב-2004, בנאום שבו נודע בפעם הראשונה לאמריקה, "אנחנו איננו ארץ של מדינות אדומות ומדינות כחולות, אנחנו ארצות הברית" (נשמע תפל בעברית, באנגלית המילה החוזרת היא states; אדום וכחול הם הצבעים המקובלים לסמן נטייה מפלגתית).

כל זה פסק ב-2016 בצד הרפובליקני. טראמפ ניצח בזכות קיטוב ופילוג. ג'ו ביידן הנחלש והולך תובע מפעם לפעם אשראי על יכולתו רבת השנים לשתף פעולה עם יריבים פוליטיים. הוא נבחר לסנאט בפעם הראשונה ב-1972. המצביעים של מפלגתו אינם מתעניינים. הם מעדיפים איש בן גילו, הנמצא בקונגרס זה 30 שנה, מתקשה לשתף פעולה עם יריבים פוליטיים, ומבטיח "מהפכה".

אני הייתי אחד מרבים שלא הבינו את תופעת טראמפ, כפי שקוראים מואילים להזכיר לי מפעם לפעם. אני אחד מרבים המנסים עכשיו להפיק את הלקח, ולא להתייחס בביטול אל תופעת סנדרס, אף כי כל אינסטינקט מלומד או מלומד-פחות מחייב לבטל.

מוטב להודות, שיש סיכוי סביר שברני סנדרס יהיה מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות. הוא צבר תנופה ניכרת, הוא הצליח לכונן "קואליציה בין-דורית, בין-גזעית", כפי שהוא אוהב להגיד. חמישה מועמדים מתונים ממנו מפצלים את קולות המרכז והשמאל המתון. אפשר להגיד שגרמי השמיים הסתדרו באופן המיטיב מאוד עם סיכוייו. כמו טראמפ ב-2016 הוא עשוי לנצח מעמדת מיעוט.

החמיא לקסטרו, חירף את איפא"ק

קיבלנו השבוע תזכורת חשובה על מגמת פניו של סנדרס. בתוך 24 שעות או פחות הוא הצליח להרעיד את אמות הספים של שתי קבוצות מיעוט קטנות אך חשובות: היהודים והקובנים.

בעניין הקובנים, הוא הרגיש צורך עמוק להחמיא לרודן המת פידל קסטרו על יוזמתו "העצומה" לבער את הבערות בקובה לאחר שתפס את השלטון בכוח, ב-1959. "לא הכול היה רע", הוא אמר. פשוט לא ברור מה הוא ניסה להשיג, אם כי ברור שזה מה שהוא: ידידם של מרקסיסטים-לניניסטים, הבז לדמוקרטיה הליברלית, ורוחש חיבה למהפכנים אלימים.

המחמאות לקסטרו עוררו רוגז עצום גם בתוך המפלגה הדמוקרטית, בוודאי בפלורידה, שבה נמצאת הפזורה הקובנית הגדולה בעולם. אפשר פחות או יותר למחוק את המדינה הגדולה ועתירת-האלקטורים הזו מטור סנדרס.

התקפתו המרה על איפא"ק לא יכלה להיות בלתי מתוכננת. קודם כול, היא באה בכתב, דרך טוויטר. שנית, היא באה ערב הוועידה השנתית של איפא"ק בוושינגטון, מקום עלייה לרגל לפוליטיקאים אמריקאים מימין ומשמאל. "איפא"ק מעניקה במה לקנאות חשוכה (bigotry)", הוא הכריז, ולכן יסרב להופיע בה.

הוא העמיד על רגליהם את כל הארגונים היהודיים בארה"ב, כולל כאלה המתבטאים בזכות עניינים ליברליים, מתנגדים לטראמפ, מבקרים את ישראל מפעם לפעם, ונאבקים לטובת זכויות אדם. כמובן, את ממשלת ישראל הוא תיאר זה לא כבר כ"ממשלת ימין גזענית".

ההכללה הגסה של איפא"ק ושל מניעיה לא יכלה לשרת שום אינטרס אלקטורלי, אלא אם כן סנדרס מאמין שדור חדש לחלוטין עומד להגיח ממחבואיו בהשראת פנייתו החדה שמאלה. הוא חוזר ומטעים, כי הדרך היחידה להביס את טראמפ היא באמצעות הגדלה מסיבית של מספר המצביעים, והוא חושב שרק הוא יהיה מסוגל להגדיל.

האם פרו-קסטרו ואנטי-ישראל יתקעו מקלות בגלגלי המרכבה הדוהרת של סנדרס? אני קצת מסופק. נדמה לי שהרוב הגדול של מצביעי המפלגה אינם מקדישים תשומת לב לענייני חוץ. סנדרס מניף את הדגל של ביטוח בריאות כללי, של שכר לימוד חינם במוסדות להשכלה גבוהה, ושל מחיקת חובות סטודנטים. מה אכפת מקסטרו המת, או מאיפא"ק.

ישראל צריכה להתחיל להביא בחשבון את האפשרות שסוציאליסט רדיקלי ועוין יישב בבית הלבן בסוף ינואר הבא. מותר לקוות שבחדרי חדרים במשרד ראש הממשלה ובמשרד החוץ נשלמת והולכת הטיוטה השלישית, או ה-16, ל"תוכנית סנדרס 2021". רמז: נא לא לשלוח בולדוזרים.