בונים מחדש | ניתוח

בקניונים ובחנויות הרחוב מחפשים פתרונות יצירתיים כדי לשרוד

הגל השני של הקורונה והמסרים הכפולים מצד הממשלה החריפו את מצוקת הנדל”ן המסחרי • מה העיריות יכולות לעשות כדי לסייע לקניונים, איזה יתרון יש למרכזים הפתוחים ומה אפשר ללמוד מהדוגמא של רומא • בונים מחדש – האתגרים של ענף הנדל"ן, כתבה שלישית בסדרה

בונים מחדש האתגרים של ענף הנדלן / צילום: א.ס.א.פ קריאייטיב, שאטרסטוק
בונים מחדש האתגרים של ענף הנדלן / צילום: א.ס.א.פ קריאייטיב, שאטרסטוק

מגפת הקורונה מטלטלת את חיינו ויש לה גם השפעה משמעותית על תחום הנדל"ן. הממשלה עשתה מאמץ גדול כדי לאפשר לקבלנים להמשיך לעבוד גם בימי הסגר, מתוך ידיעה שמדובר בענף עתיר כוח אדם ומתוך הבנה שעצירת הבנייה בימים אלה תצמצם את היצע הדירות בטווח הבינוני. למרות זאת המגפה השפיעה ועוד תשפיע גם על הענף.

השבוע אנחנו מפרסמים ב"גלובס" סדרת כתבות שבודקת חמישה סגמנטים בתחום הנדל"ן. בכל יום נשוחח עם שלושה מומחים שינתחו את מצבו של הענף וינסו להעריך מה הממשלה צריכה לעשות בתקופה זו. היום נעסוק בתחום המסחר שמנסה לשרוד בימים לא פשוטים. בתחילת החודש פרסמנו ב"גלובס" נתונים של חברת ריס מהם עולה שהפדיונות בקניונים צנחו בחודש יולי ב־17% בהשוואה לשנה שעברה

עוד בסדרהלכל הכתבות

הצג עוד

"להקשיב ליזמים, ולנסות לזרום עם החלומות והרעיונות היצירתיים שלהם"

רוביק דנילוביץ', ראש עיריית באר שבע

ראש עיריית באר שבע רוביק דנילוביץ' / צילום: איל יצהר
 ראש עיריית באר שבע רוביק דנילוביץ' / צילום: איל יצהר

1. לשלב בקניונים מגורים

עוד טרם תקופת הקורונה, דובר על כך שבבאר שבע יש היצע רב מדי של קניונים ופאוור סנטרים. הקורונה גרמה לדברים נוראיים למגזר העסקי בכל החזיתות, ואני חושב שבנושא הזה נכון שנתאים את עצמנו למציאות החדשה. אם עד היום המדינה והממסד עבדו לפי תוכנית מתאר, תוכנית בניין עיר (תב"ע) וחוקי התכנון והבנייה שמגדירים מה מותר ומה אסור, עכשיו צריך להיפתח ליוזמות ורעיונות חדשים גם בקניונים ובמרכזי הקניות.

לדוגמה, אפשר לשלב בפאוור סנטר גם מלונאות, דיור מוגן או דיור לצעירים. ברגע שאתה מכניס מגורים לאזור שיש בו קניונים, אתה מעודד תחומים נוספים שייכנסו.

בתקופה הזאת אי אפשר להתמודד עם המשבר הלא קונבנציונלי בכלים שגרתיים. זה לא יעזור. הכוונה היא לאפשר כל מיני שימושים חורגים, לשבור מחיצות ולתת לרעיונות יצירתיים לזרום. שיבואו היזמים, ויגידו מה הם רוצים. התפקיד שלנו הוא לאפשר ולשחרר חסמים.

2. לשנות את החוקים העירוניים

הבנו שצריך לאפשר לבתי עסק דברים שחוקי התכנון והבנייה לא מאפשרים בשגרה. כך למשל, שימוש במרחב הציבורי לפעילות בתי עסק כדי שיעמדו בהוראות התו הסגול. כמו כן, רכשנו לבעלי בתי הקפה והמסעדות כיסאות ושולחנות. דוגמה נוספת היא מתן אורכה של תקנות לסוכך עונתי. הכוונה היא שלא יהיה צריך לפרק את סוכך החורף בקיץ.

טיבו של האדם הוא להסתובב, להיות בחברת אנשים, ואילו הקורונה הביאה איתה הסתגרות ועצבות גדולה. אני חושב שיהיה לזה תיקון, ואחר כך תהיה צמיחה מאוד גדולה. מצד שני, הקורונה זה סמל לדברים הבלתי צפויים העתידיים שיכולים לבוא. זה יכול להיות מחלה, מלחמה, מפגע אקלימי. אלה הרבה דברים שנצטרך לקחת בחשבון.

3. לא לחסום יזמים

מדינות צריכות להקשיב ליזמים, ולנסות לזרום עם החלומות והרעיונות היצירתיים שלהם. זה התפקיד של המדינה, לאפשר, ולא להפריע. אנחנו חיים במסלול ביורוקרטי דוגמטי, הכול נמצא בתבניות. אבל הקורונה מחייבת אותנו לשבור את כל הטאבואים. במקום להגיד ליזם מה צריך לעשות ומה אסור, צריך לשמוע מה הציבור אומר.

"הליקופטר שעובר מלמעלה, ומפזר כסף? ככה לא פותרים בעיה"

דורין פרנקפורט, מעצבת ובעלת רשת חנויות אופנה

דורין פרנקפורט / צילום: אביב חופי
 דורין פרנקפורט / צילום: אביב חופי

1. לגוון את הקניונים

צריך לייצר מצב שבו הקניונים חכמים, מגוונים ושונים. אחד ממרכזי הקניונים הכי מצליחים בארץ הוא דיזנגוף סנטר בתל אביב, שהוא מאוד מגוון. תמהיל החנויות בקניונים הקיימים בארץ מייצר סיטואציה שבה יש דומות מטורפת. מנהלי הקניונים צריכים לחשוב מעבר לאוכל ומוצרי צריכה.

הפעלות צעקניות לילדים ודוכנים של כלום הם לא הפטנט שהופך מרכז מסחרי להצלחה. אם רוצים להפוך את הקניון למקום חי, צריך שאוצרות החנויות יהיו מאוד מעניינות. בעלי החנויות יכולים לשוות למרכזי הקניות נופך משלהם.

צריך גם לבדל את מרכזי הקניות אחד מהשני. קח למשל את דן דיזיין סנטר שמכוון לנושא אחד, ומרכז בתוכו תמהיל של עסקים גדולים וקטנים באותו נושא. מעניין שם.

2. גמישות בנקודות היציאה לסוחרים בקניון

רוב הסוחרים היום לא יכולים לעמוד בגובה השעבוד לקניון. הכוונה היא שהסוחרים מתחייבים לשנים בלי תאריכי יציאה. המחוייבות היא עצומה. מי שנכשל כלכלית, לא יכול לצאת. זה ברור שמעצבים קטנים ואפילו בעלי מלאכה, ארטיזנל, לא יכולים להרשות לעצמם את המחירים והמחויבויות של הקניונים. בעיניי, היה צריך להחליף את שיטת הפעילות. צריך לשחרר את הרעיון הזה.

בחו"ל כבר הבינו שפורמט הפופ-אפ, כלומר, שכירויות קצרות לחצי שנה או שנה, עם סוחרים מעניינים, מייצר עניין וטוב לקניון. אם משהו לא כלכלי לשוכר, משהו לא עובד, למה להחזיק אותו כשבוי? מי יוצא נשכר מזה? קניון צריך לחשוב בצורה כלכלית.

3. סדנאות אומנים בחנויות

כשמסתובבים ברחוב בן יהודה בתל אביב, רואים שכל חנות שלישית סגורה. גם בדיזנגוף, שבו יש לי בו חנות, יש הרבה מאוד מקומות פנויים. אני לא מאמינה בהליקופטר שעובר מלמעלה, ומפזר כסף. ככה לא פותרים בעיה. אם היה גוף שמספק פתרון חלוקתי עם הארנונות ושכר הדירה, התמונה הייתה מאוד שונה.

אפשר ללמוד מהעולם, אנחנו לא חייבים להיות כל כך תקועים. אם חנויות גדולות באמצע הרחוב היו יכולות לקחת יצרנים קטנים, אומנים, שיעבדו בחלק האחורי של החנות - מעין סדנאות - היית רואה איך הנדל"ן פורח. אבל יש חוקים. אני הייתי מאכלסת ככה את כל רחוב בן יהודה. זה הרבה יותר קל ממה שאנשים חושבים. ברומא למשל, הקצתה העירייה רחוב שלם, ללא ארנונה, ל"מייקרים", מעצבים וממציאים יצירתיים. כאלה שאף פעם לא יכלו לעבוד ברומא, הפריחו רחוב. זה לא שיעור מדהים בכלכלה?

"צריך להקים בעירייה גוף שיסייע לסוחרים, בכל תחום"

רני צים, בעלי צים מרכזי קניות ורשת אופיס דיפו

רני צים  / צילום: אורן קאן
 רני צים / צילום: אורן קאן

1. לפתוח קניונים בסופ"ש

צריך לעשות הבחנה בין מרכזי קניות סגורים לבין המרכזים הפתוחים. אנשים היום פחות באים למרכזים סגורים, ומרגישים יותר בנוח לבוא למרכזים הפתוחים והממותגים.
לדעתי המדינה שוגה בהתייחסות שלה לקניונים בתקופה הזאת. סגירת הקניונים בסופי השבוע גורמת נזק לכלכלה ועוול לאנשים, וזה לא עוזר נגד הקורונה.

צריך לשחרר את הסגר של סופי השבוע, לתת הנחיות תו סגול לכל העסקים ושאנשים ייצמדו אליהן. בקניון סגור יש בקרה על האנשים, זה מקום בטוח.

2. להקים גוף עירוני שיסייע לסוחרים

בכל מה שנוגע לנדל"ן המסחרי ברחובות, לדעתי המדינה צריכה לקחת אחריות בצורה של מתן מענקים או הנחה בארנונה דרך משרד הפנים. הרשות המקומית צריכה לבוא לקראת הסוחרים, וגם למתג יותר את הרחובות. במרכזי הקניות הפתוחים, רוב השוכרים שלנו הם רשויות גדולות, אפילו בינלאומיות. ברחוב המסורתי זה אנשים שאין להם הרבה אוויר. אחרי שניים-שלושה חודשים של קורונה, הם ייפגעו. מעבר לזה, ברחוב אין תמהיל מגוון. צריך להקים בעירייה גוף שיסייע לסוחרים, בכל תחום, שינהל את הרחוב.

אני מאמין שהרחובות והקניונים לא ייעלמו, ושהכול יחזור לקדמותו. אנשים רצים לאינטרנט בלית ברירה, אבל גם אם הוא יגדל, הוא לא יגיע ליותר מ-15% מנתח השוק. המסחר שעובד הוא זה שיש לו גם חנויות פיזיות וגם אתר אינטרנט. מה שקורה עכשיו זה תהליך, והשוק מתחדש - כמו ילד שנשרט, והפצע מגליד אחרי שבוע.

3. להציע מחירי הארד סייל

לדעתי צריך לנקוט בשלושה צעדים דחופים: לקדם תחושת ביטחון של מקום סטרילי ובטוח מקורונה; ליצור פעילויות יחודיות שמתאימות לתקופת קורונה ולהציע מחירי הארד סייל בשיתוף עם הרשתות המקומיות.