"אימוץ המודל הצ'יליאני לא השיג את יעדיו", כך אומרים רו"ח ישראל גבירץ, שותף בפאהן קנה ניהול בקרה, ורו"ח ברק ציפרוט, מנהל מחלקת ביקורת בגופים מוסדיים בחברה, שבחנו את ביצועי החיסכון במסלולי החיסכון לטווח ארוך מוטי-גיל, שהוחלו בישראל ב-2016. השניים בחנו את ביצועי המסלולים מוטי-גיל מתחילת דרכם ועד לסוף מאי השנה, והתמקדו בשלוש נקודות זמן שונות: טרום משבר הקורונה, המצב בנקודת השפל, בשיא המשבר והמפולות בשוקי ההון, ובזמן התאוששות המהירה שחלה לאחר מכן.
רו"ח ישראל גבירץ, שותף פאהן קנה ניהול בקרה / צילום: אייל טואג
הנתונים שגילו הביאו את גבירץ ואת ציפרוט לומר, כי "התחילו פה מהלך יפה עם החלת המודל בישראל, כי יש צורך בהסתכלות על סיכון מול גיל ומשך חיסכון. אבל המצב הקיים עדיין אינו טוב דיו ויש להתאימו". על כך מוסיפים ציפרוט וגבירץ, כי "אנו מציעים לעשות כיוון פרונט. המוצר הזה הוא מוצר טוב וצריך לתת כיוונון כך שיהיה טוב יותר".
במה מדובר? "בינואר 2016 נכנס לתוקף חוזר גופים מוסדיים בנושא אימוץ המודל הצ'יליאני, שמשמעותו חלוקת מסלולי השקעה בהתאם לגיל החוסך", מסבירים השניים. המודל נקרא כך משום מדינת המקור שלו, כששמו הרשמי בישראל הוא המודל החכ"מ - חיסכון כספי מותאם. מדובר בחלוקה של החוסכים לקבוצות על פי גיל, כשהסיכון הגלום בתיק ההשקעות יופחת בהתאם לקבוצת הגיל שאליה משתייך החוסך, כאשר החלוקה המינימלית היא עד גיל 50, גילאי 50 עד 60, וגילאי 60 ומעלה, עד גיל הפרישה.
לדברי השניים, כפי שעלה מבדיקתם לביצועי קבוצות הגיל מאז תחילת 2016 ועד לפני, תוך כדי וגם אחרי ההתאוששות משיא משבר הקורונה, "כשלוקחים בן 60 ואומרים לו להיכנס לבונקר דרך בחירה בתיק עם סיכון נמוך זו בעיה ל-7 שנים. זו התקופה שבה החוסך מחזיק בצבירה הגבוהה ביותר, ואז מקפיאים לו את ההשקעות לזמן ארוך מדי", אומרים ציפרוט וגבירץ. הם מציינים כי "המשבר פגע בכולם במידה ניכרת, אבל ההתאוששות אצל המבוגרים היא איטית בהרבה, וזה חבל כי זה פוגע בצבירה של החוסכים ברגע בעייתי - לאחר שעברו את רוב שנות החיסכון". על כן הם ממליצים "לקצר את פרק הזמן של המעבר למגננה בתיק מ-7 שנים לשנתיים".
לדבריהם הנתונים שהתגלו על-ידיהם מלמדים ש"החוסכים מעל גיל 60 ולפני פרישה הם הנפגעים העיקריים מהמודל הצ'יליאני". עם זאת, הם מרגיעים במידת מה, תוך שהם שופכים אור על בעיה אחרת שנוגעת למודעות נמוכה יחסית של הציבור לשינויים בעולם הפיננסי: "רוב החוסכים לא עברו למסלולים לגילאי 60 ומעלה, כשרוב המעבר לחיסכון מוטה-הגיל נעשה על-ידי חוסכים צעירים". בהקשר זה הם קוראים לשיפור האוריינות הפיננסית של הציבור.
על כל פנים, גבירץ וציפרוט מסבירים כי מצאו ש"מי שהיה במסלול לגילאי 60 ומעלה נפגע ביחס לחלופות האחרות", משום ש"ההיסטוריה מלמדת שכאשר שוק ההון מתקן ירידות, הוא עושה את זה בפרק זמן מהיר יחסית".
לפיכך, לדבריהם, בבחינת התשואות מינואר 2016 ועד סוף מאי השנה עולה כי "מצבם של המשקיעים שעברו למסלול 60 ומעלה החל מראשון בינואר 2016 הינו הגרוע ביותר בכל נקודת זמן ובכל מכשיר השקעה. למעשה היה להם כדאי שלא לעבור למסלול תלוי גיל... בפברואר 2020, בטרם הירידות בשווקים, מצבם היה גרוע יותר משום שיתר המסלולים צברו תשואה טובה יותר. במרץ 2020 (מועד המפולת בשווקים, שבו השמרנות בתיק ההשקעה אמורה להניב פירות, ר' ש'), התשואות שלהם היו הכי טובות אולם לא מספיק על מנת לפצות על העדר התשואות עד לאותו מועד. בחודשים שלאחר מכן, יתר המסלולים תיקנו את התשואות טוב יותר מהמסלול שלהם", הם מפרטים.
אך לא רק זאת, גם "החוסכים במסלולים לגילאי 50-60 רשמו תשואה די דומה למה שעשו מסלולי החיסכון במסלולים הכלליים" כאשר "החוסכים בגילאי עד 50 רשמו תשואות טובות יותר מאשר התשואות שנרשמו במסלולים הכלליים, אבל פערי התשואה לא היו גבוהים דיים כדי להצדיק את המסלולים לצעירים. ההבדל בין סוגי המסלולים לא מובהק מספיק כדי להצדיק את הפער בין הגילאים ויצירת המודל הצ'יליאני", הדגישו.
לכן, לדבריהם, הפתרון הנכון הוא ש"המסלולים לצעירים צריכים להיות אגרסיביים יותר מכפי שהם, והמסלולים למבוגרים צריכים להיות יותר דפנסיביים אבל לקבוצות גיל יותר מצומצמות - כלומר, עם תקופות דפנסיביות יותר קצרות מכפי שהן כיום, כאמור".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
