מינוס בחשבון נפש: בתי הכנסת התרוקנו בתקופת הקורונה. ויש לזה גם השלכות כלכליות

מאות אנשים גודשים בכל שנה את בית הכנסת הספרדי המרשים "היכל מרדכי" שבהרצליה פיתוח, במהלך התפילות המרכזיות של "הימים הנוראים". גם מי שבמהלך השנה לא מגיעים מדי שבת לתפילה, יעשו כל מאמץ לפקוד את בית הכנסת במהלך הימים הללו, כדי להודות על מה שיש להם ולבקש את מה שחסר.

"בערב יום כיפור יש לנו כאן קרוב ל-600 מתפללים", מספר גבאי בית הכנסת, ציון שאמס. "אנחנו פותחים את הדלתות, כי חלק מהאנשים מתיישבים על כיסאות בחוץ. מגיעים אנשים מכל צבעי הקשת: כאלה שבאים כל יום, כאלה שבאים פעם בשבוע וכאלה שמגיעים פעם בשנה. זה משהו מדהים לראות את זה, זו אווירה מאוד מיוחדת".

המועדים הללו הם ללא ספק - וללא ציניות - אחד השיאים השנתיים של כל בית כנסת מבחינה רוחנית. אבל יש להם גם היבט נוסף, כזה שפחות נוטים לעסוק בו. "הימים הנוראים זה מה שנותן לנו את החמצן הכלכלי לכל השנה בבית הכנסת", מודה שאמס, ונותן דוגמה קטנה: "קח את ערב ראש השנה, בליל הראשון, אחרי תפילת ערבית והפיוט ‘אחות קטנה’, אני עולה, ויש מכירה אחת: ‘פתיחת ההיכל של הפרנסה’. כלומר, פתיחה של ארון ספרי התורה לפני שמתפללים על הפרנסה.

"אני נעמד על הבמה ואומר: ‘פתיחת היכל הפרנסה’, ואז מתחילה ההתמחרות. אנחנו מתחילים ב-1,000 שקל ולאט לאט זה עולה: 1,500 שקל, 5,000, 30 אלף, 40 אלף - זה בדרך כלל מטפס עד סביבות 120-100 אלף שקל, והיו שנים שבהן גם הגענו ליותר. כשמגיעים למספרים האלה אני מתחיל לספור לאט ובקול: ‘אחת, שתיים, שלוש’ - ואם אף אחד לא מעלה את המחיר אני מכריז ‘זכה’, ואז זה גמור. גם אם מישהו יוסיף עוד מאה אלף שקל, זה כבר לא משנה".

וזאת לא המכירה היחידה שנערכת במקום. "ביום כיפור, למשל, בלילה לפני תפילת כל נדרי, יש מכירה של הוצאת ספרי התורה, בדגש על הספר תורה הראשון, שהוא הכי מהודר ואותו מחזיקים כשאומרים את התפילה עצמה. היו שנים שהזכות להחזיק אותו נמכרה גם ב-300 אלף שקל, אבל בשנים האחרונות זה נסגר ב-60 עד 80 אלף שקל", מספר שאמס. ויש גם מכירות נוספות של עליות לתורה, פתיחת ההיכל, הולכת ספרי התורה, הגבהה ועוד. "גם שם מתחילים בסביבות האלף שקלים ומשם הלאה", הוא מספר.

בסך הכול מעריך שאמס כי בימים אלה אוסף בית הכנסת מדי שנה הכנסות בסכומים של בין 300 ל-400 אלף שקל. "צריך להבין שכשמדובר בבית כנסת בגודל כזה ההוצאה החודשית שלנו היא בסביבות ה-50 אלף שקל. זה כולל חזנים, אב בית, חשמל, תחזוקה ועוד הוצאות נלוות. התקציב השנתי שלנו בנוי בחלקו הגדול על אותן תרומות משמעותיות של קניית המצוות בראש השנה וביום כיפור".

ומה יהיה השנה?
"אנחנו יהודים מאמינים ומקווים לטוב, אבל קשה לדעת. האפשרויות שמדברים עליהן נעות בין סגר מלא ועד למתווה בו אולי תהיה אפשרות להכניס מאה מתפללים בכל מיני חלוקות. ככל שיהיו יותר אנשים ההכנסות של בית הכנסת יעלו, אבל גם במקרה הטוב הצפי הוא לירידה של 50% אם לא יותר".

 ציון שאמס / צילום: איל יצהר

ההערכות של שאמס לגבי הפגיעה בהכנסות אינן בגדר השערות מעורפלות, הוא מבסס אותן על המציאות שעמה מתמודד בית הכנסת כבר כיום. "אני לא אחראי על מאזן הכספים (נשיא הקהילה הוא יוסף שאוליין ויו"ר בית הכנסת הוא גרשון לוי, ג’ ד’), אבל כמי שעורך את המכירות אני יכול לומר לך שהמחירים של עלייה לתורה בשבתות רגילות שעמדו בדרך כלל על בין 500 ל-1000 שקל - כשהממוצע היה 800 שקלים - ירדו עכשיו ל-180 עד 200 שקל. אם בשבת ממוצעת לפני הקורונה מכירות המצוות הסתכמו ב-7,000 עד 10,000 שקל, עכשיו זה מגיע ל-2000 שקל".

איך מצליחים לשלם את ההוצאות עם כזו ירידה בהכנסות?
"לשמחתנו ההנהלה הקודמת של הקהילה נהגה בחוכמה, שמרה רזרבות לימים קשים, ובינתיים אנחנו משתמשים בהן ומקווים שהן לא ייגמרו לפני שהקורונה תיגמר".

חשבתם לפנות לציבור המתפללים לבקש תרומות?
"אם נפנה לציבור אני מאמין שתהיה היענות, אבל כרגע אנחנו מעדיפים שלא. לא ממהרים לגייס את התמיכה. רוצים לסחוב את העגלה עם הסכומים הקיימים, בתקווה שנצליח לצלוח את התקופה הזו, עד שנחזור לנורמליות".

"מעולם לא נתקלתי בבעיה כזאת"

הבעיות של בית כנסת בהרצליה פיתוח נשמעות אולי כמו צרות של עשירים, אבל שיחות עם רבנים וגבאים ממקומות שונים בארץ מעלות תמונת מצב זהה של ירידה דרסטית בהכנסות כבר כעת, כשלכך מצטרף גם החשש העצום מפגיעה קשה בהכנסה הקריטית של הימים הנוראים. ברוב בתי הכנסת אחראים המועדים הללו על לפחות 40% מההכנסה השנתית, ובחלקם מדובר אף ב-60% ויותר.

"אצלנו בבית הכנסת היו לפני הקורונה 20 אלף כניסות של מתפללים בכל יום, ועכשיו זה נפל ב-95%", מספר יצחק שיינין, גבאי בית הכנסת איצקוביץ’ המיתולוגי בבני ברק. בית כנסת הזה הוא מה שמכונה "שטיבּל" - קומפלקס של כמה בתי כנסת, 16 במקרה הזה, שבימי שגרה בכל כמה דקות באחד מהם מתחיל מניין. בימים כתיקונם יכולתם למצוא שם מניין מתפללים כמעט 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. כיום המצב אחר לגמרי, כמעט בלתי נתפס עבור מי שמכיר את המקום שנחשב לאחד מבתי הכנסת הכי פעילים בעולם.

"בשבתות יש כיום באיצקוביץ’ רק שני מניינים", אומר שיינין. "בימי חול יש בבקרים שניים-שלושה מניינים קבועים. בשני וחמישי - כשיש קריאה בתורה - יש קצת יותר מתפללים. אבל זה ממש קצה הציפורן לעומת מה שהיה כאן".

כמה מתפללים יהיו להערכתך בימים הנוראים?
"אני צופה שכמות המתפללים תהיה קטנה מאוד. בשנה רגילה יש במניין שלמעלה קרוב ל-300 גברים ועוד עזרת נשים, ולמטה יש כ-100 גברים ועזרת נשים. השנה אלו בוודאי לא יהיו המספרים, ואני לא יודע אם אפילו נגיע ל-20% מזה".

ומה מצב התרומות לבית הכנסת?
"התרומות נגמרו. גם ככה לא היה לנו פשוט להחזיק את בית הכנסת באופן שוטף, אבל עכשיו לגמרי אין הכנסות. אומנם קיצצנו בהוצאות, אבל עדיין יש הוצאות שוטפות על חשמל, ניקיון ועובד שמתפעל את המקום. בימים הנוראים היינו מוכרים כיסאות בסכומים של 250 עד 350 שקלים לכיסא, והשנה אני לא יודע מה יהיה. אנשים מתקשרים להתעניין, אבל אני כפוף להוראות של משרד הבריאות ומחכה שיפרסמו את התוכניות. אם אני אוכל להגיע להכנסה של 20% מזו של שנה רגילה, זה יהיה טוב. סיפור לא פשוט ועצוב מאוד", הוא מסכם.

 יצחק שיינין / צילום: איל יצהר

דברים דומים אפשר לשמוע גם מאברהם כהן, הגבאי הוותיק של בית כנסת "מוסיוף" בשכונת הבוכרים - אם תרצו, המקבילה הספרדית-ירושלמית של השטיבל הבני-ברקי. "אני מנהל את בית הכנסת כבר 31 שנים, ומעולם לא נתקלתי בכזו בעיה", הוא אומר. "בית כנסת מוסיוף הוא מוסד בעל שם שקיים כבר 126 שנים. כל גדולי ישראל התפללו כאן, למדו ולימדו. הרב עובדיה יוסף כל חייו היה כאן בעל הבית, הרב מרדכי אליהו היה הגבאי של בית הכנסת, הרב כדורי התפלל כאן שנים ארוכות, ועוד גדולים - גם של אחינו האשכנזים.

"במוסיוף יש עשרה בתי כנסת שהגדול שבהם מכיל 500 מקומות, ובשאר יש ביחד עוד כאלף מקומות. ביום רגיל עוברים כאן4,000-3,000 מתפללים מכל הגוונים והעדות. מיקס של כל עמך ישראל. ב-126 שנות קיומו בית כנסת מוסיוף מעולם לא נסגר לתפילות, כולל בתקופת העוצר של הבריטים. השנה סגרנו אותו בפעם הראשונה בתולדותיו בגלל פיקוח נפש בזמן הסגר, ועכשיו כשהוא פתוח כמות המתפללים ירדה בערך בחצי".

וכמו ביתר המקומות גם כאן הירידה בכמות המתפללים באה ביחד עם צניחה בהכנסה מתרומות. "המצב הכלכלי של בית הכנסת לא פשוט גם בימים רגילים", מודה כהן. "האוכלוסייה בשכונת הבוכרים בכללותה זו לא אוכלוסייה עשירה, אז לצד ההכנסות מהעליות אני נוסע פעמיים-שלוש בשנה לחו"ל ומשדל כל מיני נגידים לתרום לנו כסף. השנה זה היה כמובן בלתי אפשרי".

את הפתרון למצב מצא כהן דווקא באינטרנט. "השידורים שלנו באינטרנט הם שם דבר בארץ ובעולם בקרב קהלים שלא צופים בשידורי הטלוויזיה הרגילים", הוא אומר. "זאת הייתה הפעם הראשונה שאני התיישבתי על הכיסא של הרבנים שמעבירים את השיעורים, ופניתי ישירות דרך המצלמות לצופים בבקשה שיתרמו. ברחבי העולם לא הגיבו, אבל יהודים ישראלים הגיבו והצלחנו לגייס תרומות של 80-70 אלף שקל. מאז אני פעמיים בשבוע מתיישב מול המצלמות ומבקש מהציבור סיוע, ואני שמח לראות שהציבור מגיב".

גם בעלונים נפלה שלהבת

את הירידה המשמעותית בתרומות שמגייסים בתי הכנסת, קל להבין על רקע הנחיות הקורונה, שלפיהן בכל בית כנסת יכולים להתפלל עד 20 איש. תוסיפו לכך את העובדה שבדרך כלל מדובר באותם 20 איש - ומי שקנה עלייה לתורה בשבת שעברה לא ייקנה שוב בשבת הנוכחית - ותקבלו כלכלה שבה היצע הכיבודים שניתן לקנות נותר זהה, בעוד הביקוש צנח ללא היכר.

אבל הפגיעה הכלכלית לא מתחילה ונגמרת בבתי הכנסת, גם כאן יש שרשרת כלכלית שגובה מחירים מגורמים נוספים שבית הכנסת היה חלק ממבנה ההכנסות שלהם. דוגמה אחת כזאת הם החזנים.

"בשש השנים האחרונות הייתי טס מדי שנה לשמש כחזן בבית הכנסת ‘סינגרס היל’ (Singers Hill) בברמינגהאם שבאנגליה", מספר עדו שטינמץ, חזן בסוף שנות השלושים לחייו. "קהילה כזו משלמת סדר גודל של5,000-4,000 ליש"ט עבור חזנות בראש השנה ויום הכיפורים, וגם חלק מהוצאות האירוח".

ומה קרה השנה?
"גם השנה הם הציעו לי להגיע, אבל הצורך בבידוד 14 יום לפני ו-14 יום אחרי, הפכו את זה לבלתי משתלם וגם לא ממש אפשרי. ואני עוד במצב טוב. הרבה חברים שלי ש’מתחזנים’ (משמשים כחזנים) בקהילות ברחבי העולם, אפילו לא קיבלו הצעה להגיע בגלל החששות מהקורונה ובעיות תקציביות".

שטינמץ מספר כי הוא הצליח למצוא השנה קהילה חלופית בישראל, אבל סכומי התשלום כאן אחרים לגמרי. "בשנה רגילה חזנים טובים יכולים לקבל בארץ 15 עד 25 אלף שקל עבור ‘חבילה’ של התפילות המרכזיות בראש השנה ויום הכיפורים. חזנים מתחילים הולכים למקומות יותר פשוטים, בדרך כלל של ציבור חילוני או דיור מוגן, ואז החזן אחראי על כל התפילות ומשלמים כ-7,000 שקל ל’חבילה’ שכוללת הרבה יותר עבודה.

"לפני כמה ימים קיבלתי הצעה כזו מדיור מוגן ומכיוון שאני בעזרת השם מצאתי קהילה אחרת, פרסמתי את ההצעה בקבוצת ווטסאפ שיש בה 150 חזנים מכל העולם. תוך כמה דקות הגיעו אלי עשרה פונים, חלקם חזנים בעלי שם שהדהים אותי לגלות שפחות מחודש לפני ראש השנה הם עדיין פנויים. זה נותן אינדיקציה לכך שאין מספיק משרות עבור כל החזנים".

"קהילות שיחפשו השנה חזן, יוכלו למצוא חזנים בעלי שם ולשלם עליהם חצי ממה שהם היו משלמים בשנה רגילה", טוען יוחאי כפיר, שעוסק בהפקת אירועי חזנות וייצוג אמנים בתחום המוזיקה היהודית כבר 15 שנה. "תבין, חזנים שהיו נוסעים בשנה רגילה לקהילות בחו"ל - נשארים בארץ. בנוסף, בשנה רגילה חברות תיירות לציבור הדתי משווקות מלונות לחגים עם תפילות בהובלת חזנים ידועים, והשנה גם זה לא קיים. בשנה רגילה קהילה שיש בה 200-300 מתפללים יכולה להרשות לעצמה להשקיע 100 שקל לאדם ולהציע לחזן סכום יפה, והשנה אין לה מושג כמה מתפללים יוכלו להיות ביחד".

לדבריו, "התוצאה היא שמספר המשרות המוצעות נחתך דרסטית, והמחירים יורדים בהתאם. מה שעצוב הוא שהמצב הכלכלי הקשה של בתי הכנסת גורם לכך שאפילו במחירים הנמוכים לא כל החזנים ימצאו לעצמם מקום".

 בית הכנסת איצקוביץ' / צילום: איל יצהר

נפגעים נוספים מסגירת בתי הכנסת, הם עלוני השבת המחולקים בהם, בעיקר בבתי הכנסת של הציונות הדתית. אלי עציון נמנה עם הבעלים של חברת ‘אשדיר פרסום והפצה’, המחזיקה בשניים מחמשת העלונים הגדולים במגזר: "מצב הרוח" ו"שבתון". "בשגרה ‘שבתון’ היה מכיל מדי שבת מינימום 64 עמודים, ו’מצב הרוח’ היה מגיע ל-32 עמודים", הוא אומר, "ובחגים זה היה קופץ והיינו מגיעים בשניהם ביחד ל-184 עמודים בקלות".

בכמה אתה מעריך את היקף הפגיעה הכלכלית שלכם?
"אני מעדיף שלא לחשוף את הירידה בסכומי המכירות, אבל קל לראות שמספר העמודים שלנו נחתך בחצי, אז אתה יכול לעשות לבד את המתמטיקה".

כל גופי התקשורת חווים כמובן ירידה בהיקפי הפרסום, אבל בעלוני השבת הפגיעה היא חמורה במיוחד, מכיוון שכפי שמסביר עציון הפרסום בהם היה מבוסס לא מעט על אירועים לציבור הדתי, שכמובן לא מתקיימים כיום. "אין הופעות של חזנים בבתי הכנסת, בבית המלון לא מתארח החזן הידוע, ותגיד תודה שבכלל יש מלונות. שיעורים אין - אז אין מה לפרסם. ב’שבתון’ חלק גדול מהפרסום התבסס על תיירות בחו"ל, שגם לא צפויה לחזור בקרוב, כך שאנחנו מנסים להיכנס עכשיו לעוד תחומים".

אתגר נוסף שעומד כעת בפני בעלי העלונים הוא ההפצה. לפני הקורונה, כמעט כל העלונים חולקו בבתי הכנסת, שם הם נקראו לפני, אחרי, ולעיתים גם תוך כדי התפילה. "אבל בבתי הכנסת יש היום מעט מאוד קהל", מזכיר עציון, "אז הרמנו אצלנו בסטודיו קמפיין שקראנו לו ‘חצר לכם משהו?’, בו הצענו למנייני חצרות (ראו מסגרת) להירשם ולקבל את העלונים אליהם לחצר. עלונים נוספים הצטרפו אלינו, ובעקבות הקמפיין פתחנו 700 נקודות הפצה ברחבי הארץ, וכל יום מגיעות אלינו פניות מעוד חצרות שרוצות עלונים. יש לנו גם מאות נקודות הפצה בכל מיני חנויות, כך שאנחנו עובדים קשה, ומוציאים הרבה יותר על ההפצה בזמן שההכנסות יורדות".

עלייה בביקוש לשופרות

ויש גם את הצד השני של הסיפור, מוצרים שקשורים לכלכלת בתי הכנסת שבעקבות הקורונה הביקוש אליהם דווקא עולה. "אני יכול לומר חד משמעית שיש השנה עלייה בקנייה של שופרות איכותיים", אומר שלמה ליפש מחנות היודאיקה של כפר חב"ד. "בשנים עברו אנשים היו קונים שופר זול בשביל הילד, או כדי שיהיה בבית למקרה חירום. השנה הם באים ומבקשים שופרות טובים, או כי הם מבינים שהם יצטרכו לתקוע בשביל האישה והילדים שלא ילכו לבית הכנסת, או מפני שהם פתאום מצאו את עצמם בעמדת בעל התוקע של מניין החצר, והם לא רוצים שיהיו להם פאשלות מול כל השכנים".

מבחינת טווח המחירים, שופרות פשוטים יכולים להימכר ב-100 עד 120 שקלים, בעוד מחירו של שופר איכותי בהכשר טוב מתחיל ב-180 שקלים ומגיע עד ל-650 שקלים.

אז יש מגוון רחב יותר של אנשים שבאים לקנות שופרות השנה?
"בהחלט. מגיעים אנשים שבשנה רגילה אין שום סיכוי שהיו קונים שופר, בטח לא שופר איכותי. אני חייב לומר בכנות שביחס לרבים מהקונים אני בספק אם הם בכלל יודעים לתקוע. אנחנו כמובן לא נותנים לנסות שופרות בחנות בגלל הקורונה, אז אני מקווה שהם יתאמנו או ילמדו מסרטונים ביוטיוב, כי לא מדובר בדבר פשוט".

לצד העלייה במכירת השופרות, ליפש מספר על ירידה במכירה של שאר המוצרים בחנות. "אדם קונה לעצמו שופר כי זו המצווה, אבל מחזור חדש ומהודר עם כריכת עור מכובדת הוא לא קונה, כי הוא לא ילך לבית כנסת והוא לא ישים את המחזור החדש על השולחן המלוכלך בחוץ. הוא גם לא קונה לעצמו טלית חדשה לחג, כי הוא לא ישקיע סכום גדול כדי לשבת עם טלית מהודרת בכיסא פלסטיק בחצר. אנחנו עוד מחכים לראות אם יהיה סגר בחג, כי אם משפחות לא יארחו ויתארחו, לא יגיעו אלינו כדי לקנות מתנות למשפחות המארחות, וגם יהיה פחות צורך להשקיע בקישוטים כדי ליפות את שולחן החג".

כמה עולה מצווה?
מודל ההכנסות של בתי הכנסת

רובם המוחלט של בתי הכנסת בישראל לא מתוקצבים על-ידי גורמים ממשלתיים, אלא רשומים כעמותות ונסמכים על כספי המתפללים. אלה מעבירים לבית הכנסת את כספם בשתי דרכים מרכזיות. התשלום הראשון והנפוץ יותר הוא "מכירת עליות/כיבודים/מצוות" - כל בית כנסת והכינוי שבו משתמשים. מדובר על מעין "מכירה פומבית" שבה הזכות להיות "בעל המצווה" נמכרת לכל המרבה במחיר.

ה"מוצר" המרכזי שנמכר במסלול הזה הוא עליות לתורה, כשבכל שבת יש לפחות שמונה כאלה: שבע עליות רגילות ועוד אחת להפטרה. אחריו יש את פתיחת ההיכל/ארון הקודש (שוב, הכינוי בהתאם לעדה) שבחלק מהמקומות יכולה לעלות אפילו יותר. וחוץ משני אלה, ישנם גם מנהגים אחרים שנמכרים כמו הגבהת ספר התורה ועוד.

תמחורי העליות מאוד שונים ממקום למקום, ויכולים לנוע מח"י שקלים לכיבוד ועד לסכומים של אלפי שקלים (ובמקרים נדירים יותר גם עשרות אלפי שקלים), כמובן כתלות באופי הקהילה והרמה הסוציו-אקונומית של המתפללים. המכירה נעשית בתפילה עצמה, הכסף עצמו משולם כמובן רק בימי החול.

כאמור, בין המכירות הללו בולטים במיוחד האירועים בראש השנה וביום הכיפורים. בימים אלה סכומי המכירות קופצים, במיוחד בקהילות של בני עדות המזרח. ידועה במיוחד מתוכם היא "פתיחת הפרנסה" - הזכות לפתוח את ארון הקודש (ההיכל) לפני התפילה הציבורית על הפרנסה, שנמצאת בנוסח עדות המזרח.

סוג התשלום השני הוא דמי חבר שנתיים ומכירת מקומות לימים הנוראים. גם כאן יש מעט שוני בין המקומות, כאשר בחלקם תשלום דמי החבר מעניק גם זכות למקומות, ובאחרים מדובר בשני מוצרים שונים. הסכומים שונים מאוד ויכולים לנוע בין 200 שקלים לכיסא למבוגר ללא דמי חבר, ועד לדמי חבר שנתיים של 3000-2,000 שקל. במקומות בהם יש דמי חבר, על פי רוב לא תהיה מכירת עליות, אך לאחר העלייה תינתן ברכה לעולה ובני משפחתו שתסתיים במילים "בעבור שייתן מתנה לבית הכנסת" - שבעקבותיה בדרך כלל ייתרם סכום כלשהו (בין ח"י שקלים לכמה מאות), בהתאם לנוהג המקומי והיכולת האישית.

בחלוקה גסה ולא מחייבת, אפשר לומר ששיטת התשלום הראשונה - המכירות הפומביות - נהוגה יותר בקרב הספרדים, בעוד שבקהילות האשכנזיות דמי החבר ומכירת הכיסאות הם המקובלים יותר. יוצאי דופן בהקשר זה הם מה שמכונה "השטיבלים" - קומפלקסים שמכילים במבנה אחד מספר רב יחסית של בתי כנסת, כשבכל פעם שמתאסף מניין של אנשים מתחילה תפילה. במקומות כאלו מטבע הדברים אין חברות קבועה, אלא מכירת עליות, כולל בימי שני וחמישי שבהם עולים לתורה גם באמצע השבוע.

אמצעי הכנסה מסוג שלישי שמשמש חלק מבתי הכנסת הוא החזקת אולם שמחות - בנוסף להיכל התפילה - שאותו הם משכירים לאירועים כמו בריתות, בר/בת מצוות וכדומה.

 כלכלת בתי הכנסת *לפי הדוגמה של בית הכנסת "היכל מרדכי" בהרצליה

קיבוץ חצרות
בתי הכנסת נסגרו, והשכנים מתאמים מניינים בחצר דרך קבוצות בווטסאפ

האיסור על התקהלויות של יותר מ-20 איש בימי הקורונה, הוביל לכך שרוב המתפללים בישראל כיום עושים זאת במה שמכונה "מנייני חצרות". מדובר במניינים קטנים של 15 עד 30 איש, שמורכבים מאנשים שגרים בשכנות זה לזה ומתקבצים בחצר של בניין או בגינה ציבורית לצורך תפילה משותפת. יש מניינים לשבת בלבד, אבל גם רבים שבהם מתקיימות שלוש תפילות ביום במהלך כל ימות השבוע.

בריכוזים של אוכלוסייה דתית היצע המניינים די גדול. למשל, בשכונת כפר גנים בפתח תקווה, שבה מתגורר כותב שורות אלה, מתקיימים לפחות שלושה מניינים על פני רחוב של פחות מ-200 מטר (ולמען הסר ספק, ברחובות סמוכים מתקיימים מניינים נוספים).
באופן די מתבקש בישראל של 2020 כל מניין כזה מחזיק גם קבוצת ווטסאפ לצורך עדכונים על שעות התפילה, הודעות על אירועים מיוחדים, והתראות על מחסור במתפללים. ייאמר לזכותן של קבוצות הווטסאפ שבהן אני חבר, שהן משמשות לצורכי המניין בלבד, ללא חפירות ודיונים מיותרים.

אחת ההשלכות המעניינות של מנייני החצרות הללו, היא הגיוון החברתי והעדתי שהן יוצרות. אם בימים שלפני הקורונה כל שכן הלך לבית הכנסת של המגזר והעדה שלו, כעת כולם מתפללים יחד.

"לא קל לראות את בתי הכנסת בדלותם, אבל אני חייב לומר שאני אוהב את מניין החצרות שלי", אומר הרב הראשי של ירוחם, הרב יצחק שלו. "במניין החצרות שלנו יש נציגים מכל העדות והחוגים. בשבת האחרונה התפללו יחד איתי אנשים שהם לא שומרי שבת במובן המלא של המילה, לצד ציבור ציוני-דתי, לצד חברים מהקהילה החרדית כאן בירוחם. התופעה הזו קיימת בעוד כמה מקומות בירוחם, לומדי תורה שמתפללים לצד אנשי עבודה בשילוב שהוא מאוד יפה בעיניי".

אתה רואה אפשרות שהשילובים האלה יימשכו גם כשיחזרו לבתי הכנסת?
"בירוחם אני לא רואה שבעקבות מנייני החצרות יקום בעתיד ‘מניין-על’ שיאחד את כולם, וצריך לומר שיש יופי וחשיבות גם בשמירה על המסורות השונות של כל עדה ומנהגיה. מה שכן, אני חושב שזה ייצור מצב שכשאנשים יצטרכו מכל מיני סיבות ללכת למניין אחר מזה הקבוע שלהם, הם לא יסתכלו עליו בצורה משונה, וגם זה חשוב".

למרות הצד החיובי והלא צפוי של הקורונה, הרב שלו מודאג: "מה שחשוב להבין הוא שמנייני החצרות זה פתרון נחמד וטוב לתקופה מסוימת, אבל לא לטווח ארוך. אם בתי הכנסת לא יקבלו הכנסה למשך תקופה ארוכה, ובוודאי אם הם ייפגעו בימים הנוראים, זה משהו שיכול להשליך על היכולת שלהם להתקיים גם בהמשך השנה".