הנה הוא בא, המילה האחרונה בתחום: "הפוטש המהותי"

בבסיס הרעיון להעביר את ראש הממשלה בנימין נתניהו מכהונתו באמצעות חוות דעת הקובעת "נבצרות מהותית", עומד הפוטש. לא פוטש פורמלי, חלילה. איש במשרד המשפטים אפילו לא היה מעלה בדעתו עניין כזה. הרי פוטש מהסוג המוכר לנו מספרי ההיסטוריה, בו קמים על המנהיג הנבחר ובחדרי חדרים מחסלים אותו בדקירות סכין, הוא מעשה ברברי שלחלוטין אינו מקובל בגרסת הדמוקרטיה המתקדמת בה אנו חיים. אצלנו מדובר על פוטש מסוג אחר.

ביסוד "הנבצרות המהותית", עליה מלחששים כעת משפטנים בצלאח א-דין, עומד "הפוטש המהותי". שהיא קטגוריה נפרדת לחלוטין מזו של הפוטש הפורמלי, ואין לבלבל בטעות בין השתיים. הפוטש המהותי הוא פוטש ללא מגע יד אדם. פוטש אנין ומעודן. הוא גרסה סטרילית ומתקדמת מאוד ביחס לכל פוטש שהאנושות הכירה עד כה. הוא המילה האחרונה בתחום הפוטשים. פוטש דה-לוקס.

להוציא את המראות מחוץ לחוק

רבים מדובריה של מערכת המשפט, המכונים לעתים גם "כתבי משפט", ביקשו להבהיר בעניין הפוטש המהותי כי הוא טרם אושר סופית. הפוטש המהותי בשלבי תכנון ושקילה בלבד, וייתכן שהוא נידון כרגע בדרגות הביניים בלבד של הפיקוד העליון בצלאח א-דין. בשיחות בלתי פורמליות. ביועמ"שייה שבתוך היועמ"שייה. אך החלטה סופית טרם התקבלה. והמסר הדוברותי כמובן מחלחל: עד שהפוטש המהותי יגיע להכרעתו הפורמלית של מנדלבליט, אולי יירגע ראש הממשלה ויצנן את ביקורתו כנגד הפרקליטות, מה שיאפשר ליועץ להמתיק את דינו של נתניהו ולאפשר לו כמה חודשי שלטון נוספים.

ביום רביעי לפנות ערב, אחרי שעות ארוכות של ביקורת ציבורית קשה על התנהלות רשויות אכיפת החוק, והתדהמה שאחזה בציבור מחלופת המיילים של מח"ש והפרקליטות, הסתבר שבמשרד המשפטים כלל לא הבינו את הבעיה. הם לא קלטו שהבעיה היא, ובכן - הם. במקום להשתנות, הם מבקשים כעת לשבור את המראה המשקפת להם את בת דמותם. את מי שבחסות "המלחמה למען שלטון החוק" הפכו להיות. ההשתקפות הזו כל כך לא מחמיאה להם, שהם שוקלים כעת ברצינות את הוצאת המראות מחוץ לחוק.

בדמוקרטיה המהותית בה אנו חיים בשנים האחרונות, זו שהמירה את עיקרון הכרעת הרוב בעיקרון הכרעת המשפטנים, הרעיון המטורף של "נבצרות מהותית", על בסיס השמעת ביקורת על משטרה מושחתת, עלול להישמע הגיוני. הוא הרי לא יותר מטורף מכל שאר הרעיונות שהתרגלנו אליהם: הדחת שר בהחלטה שיפוטית, בשל החלטת הפרקליטות להאשימו בפלילים, ועל אף שהוא נהנה מחזקת החפות; פיטורי ראשי ערים בסיטואציה דומה, וזאת על אף שנבחרו ישירות על ידי הציבור; דיון בבית המשפט בשאלת זהותו של ראש הממשלה, רגע אחד לאחר עריכת הבחירות, וקביעה כי לעת הזו הוא רשאי עדיין להמשיך ולכהן, וכי קביעות נוספות יימסרו בהמשך. אם המשפטנים קובעים מי ישמש בתפקידו, מדוע לא יוכלו לקבוע גם אילו רעיונות הוא יוכל לבטא במסגרת תפקידו?

הפוליטיקאים חלשים מלקדם טנקים ברחובות

הדמוקרטיה הישראלית גוססת מזה שנים. אם תמות, זה לא יקרה בהפיכה צבאית ולא ברעש גדול. איש לא ישלח חיילים לאכוף את הסדר החדש. היא מתפוררת לאיטה. שלב אחרי שלב. מעט בכל פעם. אף פעם לא בקריסה אחת גדולה. תמיד בשינוי, סירוס מתמשך ודעיכה. שנים הטיחו את הרעיון הזה בנבחרי ציבור מהצד הימני של המפה הפוליטית על זוטי דברים שביקשו לקדם באמצעות חקיקה ובאופן דמוקרטי. אלא שהשבוע התחוור לכולנו שהסכנה האמיתית לדעיכתה של הדמוקרטיה הישראלית כלל אינה מגיעה מכיוון הפוליטיקה. היא מגיעה ממקום אחר לחלוטין.

ולא שזה אמור להפתיע מישהו. הרי צריך להיות עיוור כדי לא להבחין בחולשת הפוליטיקאים. מאלה תצמח הסכנה לדמוקרטיה? הם הרי נטולי כל סמכות בהווה, וחסרי כל אומץ לשנות זאת בעתיד. בוא נראה אותם מקדמים עניין פעוט בתחום הרכש במשרדם ואז נשאל את עצמנו אם הם יודעים לקדם טורי טנקים ברחובות הערים. הם יכולים לצעוק הרבה, אך לא הרבה מעבר.

השבוע נסוגה הדמוקרטיה הישראלית שלב נוסף, כשבמשרד המשפטים החלו שוקלים ליטול מהפוליטיקאים גם את זכות הצעקה. מישהו במערך היועץ המשפטי לממשלה לא אהב את הצעקות בעניין תחקיריו של עמית סגל על השחיתות שהתגלתה במשטרה ובפרקליטות, וסבר שהוא יודע מה תהיה הדרך הנכונה לעצור אותה.

מהו האינטרס הציבורי?

פרופ' יואב דותן מהאוניברסיטה העברית קבע במאמר שפירסם בעת האחרונה כי הלכת דרעי-פנחסי (תקדים שקבע בג"ץ, לפיו הגשת כתב אישום עשויה לחייב את פיטוריהם של שר או סגן שר בידי ראש הממשלה) היא האקדח שמונח על שולחן הממשלה במערכה הראשונה ומונע מהשרים לחלום על עריכת רפורמה במערכת המשפט במערכה השלישית. השרים מפחדים להתמודד עם כתב אישום וגדיעת הכהונה שלהם ומקבלים החלטה שלא לאתגר את מערכת אכיפת החוק.

אלא שכעת מסתבר שהאילוף שמבקשים במשרד המשפטים להעביר את הפוליטיקאים אינו כולל רק הימנעות מעריכת רפורמות לגיטימיות במערכת המשפט. הוא כולל, החל מהשבוע, גם את ניסיון ההשתקה של נבחרי הציבור ומניעתה של עצם השמעת הביקורת על הנגעים והשחיתות שהם מזהים במערכת אכיפת החוק. הדמוקרטיה הישראלית דועכת, וזאת בשל מערכת משפט המסרסת את רעיון הבחירה הציבורית.

מיום ליום יש לה פחות ופחות משמעות. בשלב הראשון נטרלו את כוחם של נבחרי הציבור להתמנות, אחר כך את אפשרותם להיבחר, בהמשך את כוחם לפעול כחוק (אלא אם כן הפעולה אושרה על ידי המשפטנים כסבירה), וכעת נשקלות הגבלות גם על כוחם לדבר.

ואולי כדאי להבהיר, קביעת נבצרות מהותית לנתניהו בשל הביקורת שהוא משמיע על מערכת אכיפת החוק, לא קשורה באופן מהותי להיותו נאשם בפלילים. היותו נאשם בפלילים הוא אולי הטריגר והרקע להשמעת הביקורת שלו. אבל מבחינת התזה המשפטית שנבחנת כרגע, עצם הביקורת הפוליטית על הפרקליטות, וזאת על בסיס פרסום עיתונאי שעד לרגע זה נראה יציב מאוד, מספיקה כדי להביא לכך שהיועמ"ש עשוי לשקול להוציא את ראש הממשלה לנבצרות. המשמעות היא שכל ראש ממשלה, וממילא כל שר, עשוי למצוא את עצמו בסיטואציה דומה.

כשהחדשות נראות כמו פרק במנאייכ

התחקירים של סגל חשפו את המערכת במערומיה. הם הבהירו בצורה פשוטה את העובדה שבחסות דיבורי סרק על "שמירת סף" ודאגה ל"אינטרס הציבורי" - כיסו כאן רשויות החוק האחת על ישבנה של רעותה, וזאת במשך שנים. שמירת הסף שנטען כל השנים שהיא לטובת הציבור, התגלתה כהסתרת חומרים רגישים מהציבור, לבל ידע. לבל יבקר. לבל יערער. והאינטרס הציבורי בשמו דיברו? הוא התגלה השבוע כאינטרס פרטי לגמרי. הציבור מגלה זאת כעת ומשתומם.

הסתבר ששמירת הסף והאינטרס הציבורי הם לעתים לא יותר מאשר גחמתו האישית של המפכ"ל לשעבר, רוני אלשיך. לפעמים הם מילים יפות בשירות הפוליטיקה הקטנה של שי ניצן. כשמהדורת החדשות נראית יותר מדי דומה לפרק בסדרה מנאייכ, הדמוקרטיה הישראלית נמוגה. התהליך הזה כלל אינו מתרחש בכנסת או בממשלה. הוא מתרחש בשירות הציבורי. והוא הליך מסוכן. כזה שמרסק את האמון הכי בסיסי של הציבור במערכות השלטון. הוא פוגע פגיעה אנושה ביכולת של הציבור לקדם את תפיסת עולמו. לבחור באנשים בהם הוא מאמין, ולבקש להשפיע באופן דמוקרטי על עיצוב גורלו.

בין אם היה הדבר כדי לרתום את המשטרה לתיקי נתניהו, כפי שטוען סגל, ובין אם היה זה רק על מנת לשמן את היחסים הרגילים שבין המשטרה והפרקליטות, רמות הטיוח שפרקליט המדינה לשעבר לכאורה איפשר, הן בלתי נתפסות. כשהפרקליטות מתגלה כמי שאינה קוראת את המפכ"ל לסדר ומאפשרת לסיפורי הבדים שהמציא, בדבר פיגוע שמעולם לא התרחש, להתפתח - האזרח מן השורה מקבל יסוד מאוד סביר להניח שהטיוח לא עוצר כאן. הרי כל אחד שואל את עצמו בשבוע האחרון בכמה מקרים נוספים "זורמת" הפרקליטות עם המשטרה? אבל ביועמ"שייה סבורים שלא זו הבעיה שהתגלתה השבוע. הבעיה מבחינתם היא שנבחרי הציבור דורשים הסברים בנושא. 

הכותב לומד לתואר שלישי במשפטים באוניברסיטה העברית, מעניק ייעוץ לגופים שונים, לרבות בתחום הבנקאות, ושימש בעברו כיועץ לענייני חקיקה של שרת המשפטים לשעבר איילת שקד

***חזקת החפות: ההליכים המשפטיים בעניינו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בעיצומם. נתניהו מכחיש את המיוחס לו, ועומדת לזכותו חזקת החפות.