המשקיע שרוצה לייבא מודל השקעות חדש מסין: "השקעה בטאלנטים, לא בחברות"

אמיר גל-אור
בן 58, שירת בצבא כטייס בחיל האוויר, אב לשתי בנות ושני בנים ● אחרי השחרור הקים סטארט-אפ עם אמו, מדענית בתחום החומרים. כשהיה בן 27 עשו אקזיט במאות אלפי דולרים ● משקיע עם ניסיון של כ-25 שנה בזירת ההון סיכון בישראל, ארה"ב, הונג קונג, וסין, שבה הקים 23 קרנות הון סיכון ושלושה מרכזי חדשנות ● לאחרונה חתם על הסכם שיתוף-פעולה עם בית החולים איכילוב

אמיר גל-אור הוא מיזמי ההייטק הישראלים הוותיקים בסין. הוא פעיל שם כבר קרוב לשני עשורים, אבל גם הוא מופתע שם לפעמים ממה שהוא רואה. "יום אחד", הוא מספר בראיון ל"גלובס", "עובד שלנו, בוגר של האוניברסיטה הטכנולוגית של בייג'ינג, סיפר סיפור מוזר על שני חברים לספסל הלימודים. השניים, שהיו התלמידים הכי מצטיינים באוניברסיטה, יושבים כבר שנה וחצי לבדם בבית, לא מקבלים משכורת, בקושי אוכלים, ורק מנסים לפתח איזה שבב.

"אמרתי שאני חייב לראות את זה בעצמי, להבין מי האנשים האלה שמסוגלים להיות נעולים על המטרה, לעבוד רצוף 12 שעות ביום, ובלי סופי שבוע. הגענו לבניין ישן, מהבניינים הסינים פשוטים. נכנסנו לחדר שעד היום מבחינתי לא היה באמת 'חדר'. חדר שירותים, אולי. מצאנו את שניהם יושבים אחד ליד השני, רכונים על מחשבים שנראו משנות ה-70, מתכננים שבב שיתחרה בשבב אמריקאי מקביל.

"ישר אמרתי להם: 'ארזו הכל, ועברו אלינו למשרדים'. ככה התגלגלנו, בלי הסכם. נתנו להם סכום השקעה ראשוני כדי שיוכלו לגייס עוד כמה אנשים, ולרשום חברה. ההשקעה הראשונה הגיעה כעבור שבעה חודשים, וכיום החברה הזו מוכרת לכל חברות האינטרנט הגדולות. סיכויי ההנפקה של החברה, ששוויה מוערך ב-150 מיליון דולר, גבוהים מתמיד".

גל-אור, 58, הוא המייסד והמנהל של אינפיניטי אינוניישן, קרן השקעות ישראלית פרטית שפועלת בסין. לפני שעבר להתגורר בה באופן קבוע ב-2011, התגורר גל-אור כמה שנים בהונג קונג, לאחר שמשנת 2002 ועד 2007 חי על הקו שבין ישראל לסין. קבוצת אינפיניטי, שבראשה הוא עומד, מעסיקה כיום כמאה עובדים בשמונה סניפים - שבעה במחוזות סין ואחד בישראל. מי שהתחילה כקרן הון-סיכון מפעילה כיום ארבעה מרכזי יזמות בשטח של כ-2,500 מ"ר, שאותם היא מכנה "innonation powerhouse". מרכז נוסף בסין נמצא כעת בבנייה, ואילו בישראל פתחה מרכז דומה ברמת החייל, בשטח של כ-2,000 מ"ר.

 אמיר גל-אור עם הבנים, עמית ורז / צילום: איל יצהר, גלובס

על הסיפור אודות שני מפתחי השבבים, ועל סיפור נוסף שעוסק בסנדק מאוניברסיטת בייג'ינג שאליו נגיע בהמשך, מבסס גל-אור מודל חדש לעולם השקעות ההון, שישלב חשיבה כלכלית, תרבותית וחברתית סינית עם זו המערבית, וימזג את מה שהוא רואה כיעיל שבשני העולמות. את המודל הזה, שמציע השקעה ישירות באדם, ולא בחברה בע"מ, הוא כבר החל ליישם בכמה פיילוטים בישראל ובארה"ב.

במקביל, הוא חבר לאחרונה לאשת העסקים עינב אדיב ברר, בעלת המרכז הרפואי TLV Medical Center, להקמת שותפות בשם "מדיניישן". השותפות, שכוללת גם את ליאון רקנאטי ודן זיסקינד, תחל בקרוב ברוד שואו לקראת הנפקה ראשונית בבורסה בתל אביב. לאחר מכן היא תבצע השקעות בחברות מו"פ בתחום הרפואה הדיגיטלית, עם דגש על חברות הנמצאות בשלב הפריצה. 

אקזיט עושים עם אמא

הקריירה של גל-אור החלה בחיל האוויר. הוא היה טייס פאנטום ולאחר מכן F16 בסדיר ובמילואים. לאחר השירות הצבאי הגיע מה שהוא מכנה "שלב הסטארט-אפים". הצעד הראשון בשלב זה התחיל בחממה של הטכניון. גל-אור הקים סטארט-אפ עם אמו, מדענית בתחום החומרים, ויחד הם ייצרו חומרי גלם לתעשיית המיקרואלקטרוניקה. לאחר מכן פיתחו השניים נוזל קירור לרכב שמונע קיפאון שכבת חיידקים וקורוזיה. שני המוצרים היו הבסיס לאקזיטים הראשונים של גל-אור, האחד לחברת האנרגיה פז והשני לחברה קפריסאית-רוסית.

הרומן עם סין החל, כך מספר גל-אור, בעקבות אינדיקציות שהגיעו מאחיו, שגר במדינה מאז 1997. "הוא נתן לי איתותים על חדשנות שמתחילה להרים ראש בסין. התחלנו לעבוד מולם ב-2003, ושנה לאחר מכן כבר אישרו לנו לפתוח את הקרן הראשונה שהוקמה שם אי-פעם. ממשלת ישראל עזרה בזה, כי תמיד היו משלחות ודיאלוגים בין המדינות. היה לנו מזל גדול מאוד בהשקעה הראשונה והצלחה בינונית בהשקעות ההמשך, אבל זה הספיק לנו כדי להקים רשת של 23 קרנות בסין, קרן אחת לכל עיר".

גל-אור מתעכב על התפקיד ששיחקה הממשלה בחיבור בין עולם העסקים הישראלי לסיני. "הגישה של 'רק אנחנו לבד, קהילת ההייטק, יצרנו את זה והמדינה מפריעה', היא מתנשאת כמה פעמים. פעם אחת על היהדות, פעם שנייה על מה שהמדינה כן עושה ופעם שלישית על העולם. לא היה פה כלום אם המדינה לא הייתה מעורבת, ובוודאי מול סין. הסינים חושבים עסקים בראייה של ממשלה מול ממשלה (G2G), רק שבסין הממשלה והמגזר העסקי עובדים יחד כיחידה אחת. זה הדבר שכל כך מפחיד את ארה"ב, המערב וישראל, שבהן יש נתק יחסי בין העסקים לממשלה".

לטענת גל-אור, הוא ביצע כ-150 השקעות במעורבות סינית או סינית-ישראלית. "תרומתנו ליחסי ישראל-סין יותר גדולה מזו של הממשלה. אנחנו משפיעים על כל מקבלי ההחלטות שם באופן קבוע. החברה של הבן שלי מייצרת סרטים שמגיעים לכל מקום בסין. הקמנו רשת לתחום הרפואי שתומכת בגשר בין ישראל לסין. אני נשיא לשכת המסחר ישראל-סין, ואפילו קיבלתי את אות הכבוד הגבוה ביותר שמעניק הממשל המרכזי, לזרים שהעמידו את התרומה המשמעותית ביותר למודרניזציה של סין".

מפגש הציוויליזציות

כשגל-אור מתבקש לנתח את המתחים בין סין לארה"ב, ואת המקום שתופסת ישראל ביניהן, הוא מסביר ש"הסינים אומרים שהיהודים והסינים הם ציוויליזציות. ארה"ב, מבחינתם היא לא ציוויליזציה, אלא 'פריש מיש' שאנשים בנו ב-300 שנה. מסגרת נטולת עומק.

"הסינים רוצים להתעסק עם ציוויליזציות. זו גם הסיבה שהם יותר קרובים לאיראנים מאשר לסעודים. עבורם, מדינות כמו איחוד האמירויות הן משהו פיקטיבי שהאנגלים והצרפתים יצרו בשביל לשלוט. לכן גם לא מעניין את הסינים אם השלטון מתחלף, כי השלטון הוא לא המהות".

ההתנגשויות האחרונות בין ארה"ב לסין מתנהלות במידה רבה בחזית הטכנולוגיה - נגד חברות כמו ZTE, וואווי, בייטדאנס (הבעלים של טיקטוק) וענקית השבבים הסינית SMIC. הפרשנות של גל-אור לכיפופי הידיים הבין-מעצמתיים האלה היא שהסינים פשוט הבינו מוקדם שהם חייבים להשיג שליטה על הדאטה, "אחרת הם יהיו חשופים להשפעות חיצוניות כבדות.

"המערב, שהבין את זה באיחור של עשר שנים, מבצע היום מהלכים שהם תמונת ראי למהלכים של הסינים. לא רק כלפי הסינים, אלא גם פנימה - נגד פייסבוק וטוויטר. ממשלות לא רוצות לאבד שליטה על האזרחים מהרבה סיבות, ואפשר להבין את זה. רק שבעוד שהמערכת הסינית נלחמת בהתחזקות החברות באמצעות הכנסת אנשים של הממשל אל תוך החברות, האמריקאים עושים את זה באמצעות הגבלים עסקיים, ופירוק חברות לחברות קטנות יותר".

איך הסינים יגיבו? אף אחד לא מצפה שהם יישבו בשקט.
"כשאתה מטיל אמברגו, אתה גם מייצר עליו לחץ להתאמץ כדי לייצר יכולות עצמאיות. התעשייה הביטחונית שלנו חבה הרבה לאמברגו הצרפתי. טסתי על הכפיר ועל המיראז'. מה ההבדל ביניהם?".

ואיפה ישראל נמצאת בין הפטיש לסדן? האם הפלרטוט עם הסינים מתחת לאף של הפטרון האמריקאי הוא משחק מסוכן?
"זו לא בעיה של ישראל, זו בעיה עולמית. אבל מפה ועד לדבר על זה שישראל צריכה לבחור צד, זה חוסר אחריות. אין בחירת צד אלא התאמות. מי שירצה לפעול בשוק הסיני יצטרך להפריד את שרשראות האספקה, המו"פ והמיתוג. יהיו מוצרים שונים, וסטנדרטים שונים. אני מעריך ש-80% מהחברות הישראליות יילכו לצד האמריקאי ו-20% יבחרו בצד הסיני, תלוי בשווקים".

איך תעשיות שונות ינהגו אחרת?
"בנושאים של ביטחון הרגישות ברורה. אפילו אני מבין את נושא הסייבר. בעולם השבבים, צריך לפצל את ההתייחסות: בכל מה שקשור למזון, אנרגיה, רפואה, וחקלאות - אסור לקבל הגבלות. בפיתוח משותף בנושאים אזרחיים - מצוין. גם אם זה ערים חכמות, זה בסדר גמור. לגיטימי לבוא ולהגיד שיש בעיה עם תשתית כמו נמלים".

חושבים אינפיניטי

בנקודה הזו גל-אור עוצר, ומנסה לשנות את זווית ההתייחסות. "צריך להבין, הסינים מנהלים עם העולם יחסי אהבה-שנאה, ומסתכלים עליו בחשש מהול בהתנשאות. מצד אחד הערכה לפיתוח הכלכלי המהיר והצבעוניות המערבית, ומצד שני שנאה לגישה האימפריאליסטית-קפיטליסטית. לפי הסינים, הם היו מרכז העולם עד המאה ה-18 ואז באו מאה שנות השפלה, ולשם הם צריכים לחזור. אתה יכול להוציא מכל אדם את שני הצדדים האלה - מצד אחד תפיסת קונפוציוס רכה, ומצד שני תפיסה נוקשה מבוססת דנ"א קומוניסטי. יש גם צד שלישי, אבל אני לא רוצה לסבך את זה".

מה הצד השלישי?
"בעוד שהגישה המערבית זה דוח רבעוני, השקעה, תוצאה, הרווחתי, הפסדתי, סין מסתכלת על זה אחורה לתרבות, לרוח ולבודהיזם, והיא מסתכלת קדימה ואומרת - אנחנו צריכים להוביל את העולם ב-200 שנה הקרובות. רוב התוכניות האסטרטגיות של סין הן לשנים 2050-2060. פה בישראל אנחנו לא מסוגלים לעשות תוכנית שנתיים קדימה.

"לכן גם המפגש בין סינים לישראלים כל כך מעניין. צד אחד חושב 'אינפיניטי' - אין סוף, והצד השני חושב במושגים של מנצחים ומפסידים - מחר. הגישה הישראלית היא הישרדותית באופייה - העולם נגדנו, וחשוב לנצח את הקרב. את ה'מלחמה' היותר רחבה הישראלים פשוט הוציאו למיקור חוץ - לארה"ב".

ובכל זאת החיבור עם הסינים עובד.
"צוותים של ישראלים וסינים הם נבחרת שאי אפשר לנצח אותה. השאלה היא לא אם הם מסוגלים לעבוד יחד, אלא אם יש מישהו ששומר על איזון מתמשך".

איך עושים את זה?
"נותנים את התמריצים הנכונים. נתחיל מהנחת הבסיס - סין זה זול. אבל בסוף הם בני אדם, ואם אתה נותן להם שכר נמוך ורוצה לקבל את ההחלטות בישראל, ואת כל מניות השליטה, אז איזה סינים אתה בדיוק חושב שתקבל? תמריץ זה לא רק כסף, אלא גם כבוד, הערכה ואמון. הסינים עצמם אמרו לי 'אתה מטורף', אתה זר, לא מדבר את השפה שלנו, לא בתרבות שלנו, איך בדיוק אתה רוצה לנהל 23 ערים?".

מה ענית להם?
"שאם נתתי למנהל סיני שליש מהמניות ואמרתי לו 'דבר איתי רק על הנושאים האלה, אבל בכל השאר תעשה מה שאתה רוצה', אז מה הוא יעשה? יגנוב? הרי הוא קודם כל יגנוב מעצמו, דבר שני, זה המוניטין שלו, שלישית - בסדר, יש לי 23 ערים, אז ייקחו לי ארבע או חמש".

בוא נדבר על הקורונה.
"זו טרגדיה לכל העולם ולסין. הסינים סובלים מזה מאוד, בוא לא נטעה. גם כלכלית, בריאותית ופסיכולוגית זה אירוע טראומטי, זה לא שסין עשתה את זה לעולם. היא עשתה את זה לעצמה. אין שום קונספירציה גדולה, אבל היה חוסר יעילות בהעברת האינפורמציה, שזה דבר שמאפיין את הסינים היסטורית בגלל תרבות, לא בגלל שום דבר אחר".

על היחס של סין לזרימת מידע ופייק ניוז, מדבר בנו של גל-אור, עמית, המשמש כמנהל באינפיניטי ומנכ"ל פעילות הפודטק בסין. לדבריו, "בסין אתה לא צריך לדעת מה אמיתי או לא, אלא לייצר ודאות. אם לכולנו יש אותן ציפיות, אז הכלכלה יכולה להתנהג נכון מבלי שתהיה תנודתיות כל כך גדולה.

"כלכלית, הסינים חוזרים לפעולה כמעט מלאה, וזה לא משנה אם יש שם הרבה קורונה. האינפורמציה שסין שולחת למערכת היא ש'אין הרבה קורונה', אז כולם מאמינים לזה. ואנחנו באמת רואים את זה - יש העברות כספיות, יש עסקאות".

הסנדק מבייג'ינג

את מה שהוא תופס כטוב בשוני הזה, מנסה להציג עתה גל-אור לאקוסיסטם של ההייטק הישראלי. והנה אנחנו מגיעים לסיפור על הסנדק מאוניברסיטת בייג'ינג.

בסין, מספר גל-אור, "מערבבים הרבה מאוד בין הפרטי לעסקי. אנשים שם למשל נותנים ערבויות אישיות חופשי. אם השקעה משותפת עם גורמים כלשהם לא מצליחה, יש להם לפעמים נטייה להכניס אותך במניות לדבר הבא שהם יעשו, אפילו מבלי שהדבר בכלל הוסכם".

הוא מספר גם על מוסד תרבותי-עסקי שכמוהו לא מוכר כמעט במערב. "יש לבוגרי האוניברסיטאות מעין 'חצרות', שאליהן הבוגרים של האוניברסיטה יכולים לבוא ולהמשיך לחיות את חיי המעונות. בראש חצר כזו באוניברסיטת בייג'ינג עומד מי שמכונה 'סנדק'. לחצר, שיש בה גם בר ומסעדה קטנה, באים כל מיני יזמים ומקבלים ייעוץ מכל הסוגים והמינים, אחד מהשני. הרעיון הוא שכל מי שמגיע לשם בסוף יקים חברה או יצטרף לגוף גדול, אבל לא ישכח את הקהילה. אם אתה רוצה להיות קיצוני - זו כת.

"בתהליך הזה, האופי של הבוגרים נבחן בפרמטרים כמו איך הם עוזרים אחד לשני. לקהילה יש רק ציפייה אחת - שהבוגרים יכירו להם טאלנטים נוספים. משם גם ההשקעה בחברה של הבן שלי, שלמד גם הוא באוניברסיטת בייג'ינג.

"גם תהליך ההשקעה יוצא דופן - אין משא ומתן. אחרי שהסנדק אמר 'או.קיי, אני מעוניין לבצע השקעה', שלחנו לו מסמך, שאומר 'זה מה שאנו רוצים', הוא ענה 'אני לא מנהל משא ומתן. מה שרציתם - אני חותם. והוא חתם. זו ההשקעה הכי מדהימה שהייתה לי בחיים".

הוא דמות מפורסמת בסין?
"הוא לא מפורסם עד כדי כך, אבל הוא היה לא מעט בתקשורת, כי הוא עמד מאחורי מיזם האופניים השיתופיים הצהובים 'Ofo', שעלה מיליארדים, נסק לשמיים בכל העולם והסתבך קשות אחר כך, בשל יהירות בעיקר".

מתוך הסיפורים מגיע גל-אור למודל ההשקעות החדש שהוא מציע, ולא רק לאקוסיסטם של ההייטק הישראלי. "גדלנו תחת שיטה שבה ההון האנושי תמיד כפוף לתוך חברה, והטענה שלי היא שצריך להשקיע באנשים, ולא רק בחברות. את העולם שאחרי מלחמת העולם השנייה הובילה ארה"ב, והעולם הזה חינך אותנו לעליונות בעלי המניות. אני טוען שצריך לבחון מודלים שבהם לא הכול זה בעלי המניות והשליטה, אלא בסיס אישי יותר - של הטאלנט. ההנחה שלי היא שלכל אדם יש מרחב גאונות, רק שלחלק גדול מהאנשים אי אפשר לעשות מוניטיזציה או אי אפשר להשתמש בזה לטובת החברה.

"מהשנייה שבה בוצעה השקעה, מתחיל ניגוד עניינים עם ההון האנושי. למשקיע יש אג'נדה פיננסית מסוימת, בעוד שהאג'נדה של ההון האנושי היא בדרך כלל אימפקט מקסימלי לידע שלו. התוצאה הבלתי נמנעת היא משחקים של משיכות בחבל, שבהם אמנם תגבר גישת בעלי המניות, אבל בטווח הארוך הם יפסידו הרבה פעמים את ההון האנושי שקם והולך.

"עכשיו באים דור ה-Y ותיכף גם דור ה-Z, והם לא מוכנים לקבל את זה יותר. הם אומרים - 'למה שאסכים לזה? אני רוצה להיות ביותר ממקום אחד, אני רוצה גמישות, פילוסופיה אחרת'. לכן צריך לבחון מודלים אחרים, שבהם אתה משקיע ישירות בבנאדם ולא בחברה. זה אומר שאתה לא בהכרח קשור לא לחברה הראשונה, השנייה או השלישית שלו, ולא קשור לשאלה אם הוא יועץ, חבר הנהלה, סמנכ"ל טכנולוגיות או מייסד".

איזו מחויבות זה ידרוש מהם?
"חייב להיווצר משהו שאני מכיר מסין - איזושהי לויאליות. הדנ"א הוא של 'תמיד אנחנו איתך. באש ובמים אנחנו מאחוריך, באים לעזור לך. אתה האיש שלנו ונמצא את הדרך'".

באוגוסט השקתם שיתוף-פעולה עם בית החולים איכילוב, שנועד לחזק את הקשרים שלו בשוק הבינלאומי, בדגש על השוק הסיני. מה התגובה שלכם לביקורת על הסכנות של חשיפת מידע רגיש לסינים?
"אנחנו מאוד זהירים לגבי מה שהוא אתי, ומה שנמצא מחוץ לקונצנזוס. ככלל, אנו עובדים תחת התפיסה ששמירת קשר עם סין היא קריטית לעתיד של ישראל לאור מעורבותה בכלכלה העולמית וכניסתה הגוברת למזרח התיכון, תוך שמירה על גבולות גזרה ברורים, גיאופוליטיים ואתיים".

כבר די הרבה זמן אתה בארץ. איך מנהלים את העסקים ממרחק שכזה?
"מתחילת השנה אנחנו פה, בגלל הקורונה. נחזור לסין כשיתאפשר. בינתיים אנחנו מנהלים את העסקים בשיחות זום, אבל בעיקר על ידי האצלת סמכויות בסין - דבר שאני מאמין בו ללא קשר לקורונה. אתה חייב ללמוד לסמוך על הסינים". 

קרנות של יותר ממיליארד דולר

בעשור הראשון לפעולתה התמקדה אינפיניטי אינוניישן בעסקים בין ישראל לארה"ב. החל מ-2004 עבר הפוקוס לסין. לאורך השנים היא ניהלה 23 קרנות בהיקף של יותר ממיליארד דולר (12 מהן עדיין פעילות). בין האקזיטים הבולטים אפשר למצוא את shoping.com, סייפן וסאיטקס ויז'ן.

אינפיניטי ממשיכה לפעול כיום כקרן הון-סיכון המבצעת השקעות קלאסיות בסטארט-אפים, אבל לקבוצה יש עוד כמה זרועות. במסגרת אחת הפעילויות המרכזיות שלה, הקבוצה משמשת "וואן סטופ שופ" שמלווה חברות ישראליות כמו טאבולה והתעשייה האווירית, שרוצות להקים נוכחות בסין מקצה לקצה, ומסייעת לגופים סינים, כמו ענקית הסחר המקוון עליבאבא, להקים פעילות בישראל. נוסף על אלה פיתחה הקבוצה פלטפורמה דיגיטלית מבוססת ביג דאטה ליצירת שותפויות וגיוס טאלנטים. 

בניו של גל-אור התחנכו בהונג קונג ובסין, ופועלים עמו עסקית. בנו הצעיר רז מנהל את חברת המדיה yplatform שפועלת בסין, ומפרסמת עשרות כוכבני רשת זרים דוברי סינית. בנו השני עמית מנהל את פעילות הפודטק של אינפיניטי בסין.