"אנשים אומרים שהם אופטימיים ויודעים שנפתח מחדש. אנחנו עדיין לא יודעים"

סיפורם של אירית וסנדרו פלגריני, כמו גם זה של יקב לה טרה פרומסה שבבעלותם, התחיל באהבה גדולה. בשבוע שעבר פרסם הזוג הודעה בפייסבוק, לפיה אחרי 22 שנה, הם סוגרים את היקב, ומציעים את יתרת הבקבוקים למכירה בחצר ביתם שבמושב יד נתן.

אירית וסנדרו הכירו בתחילת שנות ה-90 במסעדה בירושלים בה אירית מלצרה וסנדרו בישל. השניים התאהבו וחלקו את האהבה ליין - אצל אירית הייתה זו התאהבות בתחום, וסנדרו נולד לתוכה, כבן למשפחת ייננים באיטליה שעלה לישראל.

בשנת 1995 השניים התחתנו ועברו להתגורר במושב שחר. "במושב הייתה לנו אפשרות להתחיל לייצר יין, כי היו שם מקררים של המשפחה שלי", מספרת אירית. "התחלנו בכלל בייצור לצריכה עצמית, אבל כשהבנו שיש ביקוש ושאפשר גם למכור, הענקנו ליקב הקטן שם. קראנו לו לה טרה פרומסה - 'הארץ המובטחת' באיטלקית. זה מה שסנדרו ראה אז בישראל".

בכל אותה העת הזוג פלגריני לא השקיע הרבה בפרסום. גם כשהחליטו לפתוח מסעדה במקום לטובת מטיילים חולפים בסופי שבוע, הפרסום היה בעיקר בפסטיבל האוכל של הרי יהודה. המסעדה הייחודית שמוקמה בקיבוץ גת, התמחתה באוכל קוצ'יני-איטלקי, בהתאם למוצאם של השניים. פעילות בוטיקית זו אפשרה לזוג להתפרנס ממה שהם הכי אוהבים. "אנשים שבאו לקנות יין היו מתארחים במסעדה, ולהיפך - מי שהגיע במיוחד למסעדה, כבר רכש יין". כך לפחות עד שנת הקורונה, אף שהצרות נחתו זמן קצר לפני פרוץ המגפה בישראל.

סנדרו: "הצרות התחילו בנובמבר 2019. שעה אחרי סגירת המסעדה במוצאי שבת, קיבלתי התראה על שריפה. הגענו ברכב יחד עם מכבי האש וראינו שהאש התפשטה לחלל המסעדה ולמטבח.

"לצערנו, הקיבוץ לא רצה לשקם את הנזק למבנה שחלקו הוקם בהשקעה שלנו, נאלצנו למצוא מקום חלופי, ואכן מצאנו. במהלך סגירת החוזה הגיע הסגר הראשון. ראיתי מה קורה באיטליה, הבנתי שהכיוון לא טוב, והחלטנו שלא לחתום. אמרתי - אתפרנס ממשהו אחר עד שנוכל לפתוח מחדש.

"חבר ותיק שעובד במסגרות שאל אם אני יכול לעזור לו, ונעניתי בשמחה. כך עד לפני חמישה חודשים. במהלך עבודה באחד האתרים, נפגעתי ממלגזה שנפלה לי על הרגל וריסקה אותה". התאונה הקשה השביתה את עבודתו של סנדרו ביקב המשפחתי.

אירית: "אני הקדשתי את הזמן לטיפול בסנדרו שלא יכול היה לזוז. זה היה בשיאה של המגפה, ואם במהלכה ערכנו מעט משלוחים וטייק אווי, עכשיו לא יכולנו להמשיך גם במתכונת זו שלא התקרבה למה שהרווחנו קודם. מאז אנחנו אוכלים את מעט החסכונות שיש לנו".

קיבלתם כסף בפעימות?
אירית: "לא. אחרי השריפה עברנו להיות עסק מורשה ולא חברה. מבחינת התקנות זה לא אפשר לנו לקבל את הפעימות, כך שנפלנו בין הכיסאות".

איך התקבלה ההחלטה לסגור את היקב?
"זה התבשל על אש קטנה, עד שהבנו שאין ברירה. היין מאופסן מאז בחדרי קירור של חבר טוב שלי שעושה לנו טובה גדולה ומאפשר לנו לשמור את הבקבוקים ללא תשלום. חשבנו לפתוח מקום אחר, אבל כשהבנתי שהשיקום שלי ייקח הרבה זמן. החלטנו לסגור, ולערוך מכירה אחרונה בחצר ביד נתן".

קיבלתם תגובות אחרי הפוסט?
אירית: "הרבה טלפונים. מתקשרים ואומרים 'ידענו שקשה לכם, אבל לא ידענו שעד כדי כך', ואחרים אומרים שהם אופטימיים ויודעים שנפתח מחדש. אנחנו עדיין לא יודעים".

סנדרו: "אבא שלי, שנפטר במאי האחרון באיטליה היה אומר לי - 'אם היה לך יום טוב, בסופו תחייך. אם היה לך יום נורא, גם תחייך בסופו, כי הוא נגמר'. זאת הגישה שלי. לצערי לא יכולתי לבקר את המשפחה לפני ומאז מותו".

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il