התמחרות בנוגע לדירת המגורים בהליך גירושים - לא בכל מחיר ולא בכל תנאי

דירת המגורים המשותפת מהווה עבור מרבית בני זוג נכס העיקרי של התא המשפחתי. כאשר בני זוג עומדים בפני גירושים, מתעוררות הרבה שאלות סביב דירת המגורים המשותפת. כאשר הצדדים אינם מגיעים להסכמה אודות הדירה ואחד הצדדים רוצה לכפות פירוק וגירושים הוא עותר לבית המשפט ומגיש תביעה לפירוק שיתוף על-פי סעיף 37 לחוק המקרקעין.

בהנחה שניתן צו לפירוק שיתוף ושני הצדדים מעוניינים לרכוש את חלקו של בן הזוג האחר בדירת המגורים, בדרך כלל ימונה שמאי מקרקעין מוסכם, ומי שיציע את מחיר השמאות יוכל לרכוש את חלקו של האחר. במקרה ששני בני הזוג רוצים ויכולים לרכוש את חלקו של האחר על בסיס השמאות תיערך בין הצדדים התמחרות (בשיטת המכרז לכל המרבה במחיר) שמי שיציע את המחיר הגבוה ביותר, בסופו של תהליך יוכל לרכוש את זכויות האחר בדירה.

הליכי מכירת דירה המגורים המשותפת יכולים להתנהל הן בבית משפט למשפחה והן בבית הדין הרבני. חשוב לציין כי מכירת דירת המגורים המשותפת בהליכי גירושים במסגרת התמחרות אינה מנוגדת להלכה. כך למשל, בפסק דין שניתן לפני חודשים אחדים על-ידי בית הדין הרבני הגדול, שם עלתה שאלת ההתמחרות, נקבע בדעת הרוב כי אין בדרישה לפירוק שיתוף בדרך של התמחרות ניגוד להלכה, ואף יש ראיות שיש בסיס הלכתי לכך במקרה ששני השותפים מעוניינים במידה שווה לרכוש את חלקו של משנהו.

דבר מעניין נוסף שנקבע בפסק הדין הוא שאם הגבר לא יהיה מסוגל להתמודד עם התשלום על-פי קביעת בית הדין קמא, למערערת תעמוד הזכות לרכוש את חלקו בדירה בהתאם להערכת השמאי. אם המערערת לא תעמוד בתשלום חלקו של המשיב בדירה בהתאם למחיר השמאי, הרי שהערעור יידחה, ופסק הדין ייוותר על כנו. אם שני הצדדים יהיו שווים ביכולות הכספיות, בית הדין יבחן את מידת ההשפעה של העתקת הילדים למקום אחר במקרה זה ויכריע בהתחשב בתוצאות בדיקה זו של הילדים, שתשמש כפרמטר הקובע ומכריע לכאן או לכאן.

כלומר בצד השיקולים העניינים של חוק, סדר ושוויוניות, בית הדין סבור כי יש להביא בחשבון גם שיקולים של צדק, יכולות כלכליות, טובת הצדדים והילדים, וההכרעה אינה קשורה רק לזכות הקניין.

אמירה זו של בית הדין אינה עומדת בקנה אחד עם הפסיקה המקובלת בבית המשפט למשפחה, הנותנת עדיפות לרכישת הדירה לכל אחד מבני הזוג ובלבד שהוא מרבה במחיר. בית הרבני אומר שצריך לקחת גם שיקולים שאינם דווקא שיקולים של התמחרות ושוויון, אלא גם שיקולים של העתקת מקום המגורים.

לסיכום, בנסיבות מסוימות יכולה להיות הכרעה שונה בין הערכאה הדתית לאזרחית כמו בסוגיות אחרות שנוגעות לפירוק הקשר המשפחתי. אם הולכים לפירוק שיתוף בבית הדין או בבית המשפט - יכול להיות הבדל בתוצאה. יש לכך משמעות כשחושבים על מרוץ הסמכויות בין בתי הדין לבין בתי המשפט לענייני משפחה.

תיק 1134950/2, בית הדין הרבני הגדול ירושלים

הכותב מומחה לדיני משפחה