גל המחאה החברתית בישראל, שפרץ בקיץ 2011 בעוצמה שהפתיעה את המערכת הפוליטית ואת הציבור עצמו, עורר גם גל של פרסומים אקדמיים. חוקרים בתחומי הכלכלה, החברה, התקשורת ואפילו השפה התמקדו בעשור שחלף מאז באספקטים שונים של המחאה החברתית, בניסיון למקם אותה על המנעד המחקרי הקיים במדעי החברה והרוח, להשוות אותה למחאות עבר או לנעשה במדינות אחרות וגם לבחון את השלכותיה.
לבקשת גלובס, שלחו חלק מאוניברסיטאות המחקר בישראל והמרכז הבינתחומי בהרצליה כמה מחקרים בולטים שנעשו בתחומם הנוגעים למחאה החברתית. בחרנו להציג כאן תשעה מהם. המחאה החברתית של קיץ 2011, כפי שהיא משתקפת במחקר האקדמי הישראלי.
לתגמל רגולטורים בתקופת צינון
כותרת המחקר: "דלתות מסתובבות ומידת האפקטיביות של תקופות צינון" ● מחבר: ד"ר רועי שרון ● שנה: 2019 ● המוסד שבו נעשה המחקר: המרכז הבינתחומי הרצליה
כפי שהמחקר מציין, המחאה של קיץ 2011 "הפנתה זרקור כללי לכשלי הרגולציה", וזה התחום שהוא מתמקד בו. באופן ספציפי יותר, הוא מתמקד באפקטיביות של "תקופת הצינון" של רגולטורים לאחר שהם עוזבים את תפקידם במגזר הציבורי. ד"ר רועי שרון מתעד פער ניכר בין תקופת הצינון החקוקה לבין תקופת הצינון בפועל, ומסביר כיצד נוצר הפער הזה - מהן הקונסטרוקציות המשפטיות המכשירות אותו ומהם ההסברים ההתנהגותיים שבבסיסו. המחקר בוחן בין השאר אם תקופת הצינון נאכפת בפועל על רגולטורים, ובאילו שיעורי הצלחה.
ועדת טרכטנברג, שקמה בעקבות המחאה החברתית, עסקה בסוגיית הרגולציה והתערבות המחוקק, וקראה ל"אסדרה ברורה ואפקטיבית יותר של מעבר רגולטורים לגופים המפוקחים". שרון הגיע למסקנה במחקר שלו ש"המצב בישראל בכל הנוגע לאכיפת תקופות הצינון נראה בנקודת הזמן הנוכחית טוב מהמתקיים בארצות מפותחות אחרות". למרות זאת, במחקר הוא מציע להגביר את ההיענות. "בעוד הצעות חוק המועלות תדיר להאריך את תקופת הצינון החקוקה נדונו לכישלון, תוכנית המופעלת כעת להענקת גמול לרגולטורית ה'מצוננת' יכולה, בעזרת כוונון עדין, להצליח".
אחרי המחאה, רפורמות נוטות להישאר על הנייר
כותרת המחקר: "דינמיקה של שבי רגולטורי - חקר המקרה הישראלי" ● מחברים: ד"ר רועי שרון וד"ר גיא רולניק ● שנה: 2018 ● המוסד שבו נעשה המחקר: מוסד שמואל נאמן
סוגיית ה"שבי הרגולטורי" חוזרת גם במחקר רחב-היקף יותר, של ד"ר רועי שרון וד"ר גיא רולניק (לשעבר עורך "דה-מרקר" ואחד הקולות הבולטים במחאה החברתית ואחריה), שפורסם בהוצאת מוסד שמואל נאמן. "כאשר אזרחים מן השורה משתתפים פתאום במחאה חברתית, הם מקבלים טעימה נדירה מהכוח שבפעולה משותפת, ורוצים עוד", נכתב במחקר, ועם זאת, בשוך המחאה, "הרפורמות החדשות נוטות להישאר על הנייר ולהיות מיושמות בצורה חלקית בלבד. הספונטניות מאבדת מומנטום, קבוצות האינטרסים הצרות מצליחות לשבות מחדש את שלב היישום של הרפורמה".
המחקר קובע בין השאר כי בעוד שהכנסת הגיבה למחאה החברתית של 2011 על ידי הרחבה משמעותית של הכלים הניתנים לרשות להגבלים עסקיים, "בתי המשפט מיתנו והצרו מחדש את פעילותו של הממונה על ההגבלים העסקיים".
הציבור לא ידע את מי להאשים ביוקר המחיה
כותרת המחקר: "תיאוריות הייחוס בהקשר פוליטי-כלכלי: למי הציבור הישראלי מייחס את יוקר המחיה ויוקר הדיור בישראל?" ● מחברים: ד"ר זאב שטודינר, ד"ר גלית קליין ופרופ' ג'פרי קנטור ● שנה: 2016 ● המוסד שבו נעשה המחקר: אוניברסיטת אריאל
למי הציבור הישראלי מייחס את יוקר המחיה ויוקר הדיור בישראל? זאת השאלה שעומדת בבסיס המחקר הזה. החוקרים חיפשו הסבר לכך שהבחירות הכלליות שהתקיימו בשנים 2013 ו-2015 "לא רק שלא פגעו במפלגת השלטון אלא אף חיזקו את כוחה". זאת, אף שלפי תיאוריית "ההצבעה הכלכלית", "כאשר חלה הרעה במצב הכלכלי השורר במדינה מצביעים יבחרו במפלגות האופוזיציה", כפי שציינו החוקרים.
בחירות 2013. מפלגת השלטון התחזקה / צילום: רוני שיצר
ההסבר שמציעים החוקרים לפרדוקס הזה הוא קיומן של מגוון הטיות. המחקר מצביע על השפעת "הטיית הייחוס הבסיסית" ו"הטיה בשירות העצמי" על דפוסי ההצבעה. "על פי 'הטיית הייחוס הבסיסית' משיבים שזיהו עצמם כבעלי נטייה פוליטית לשמאל נטו לתלות את האשמה בראש הממשלה יותר מהמשיבים שזיהו עצמם כבעלי נטייה פוליטית לימין. לעומתם, משיבים שזיהו עצמם כבעלי נטייה פוליטית לימין לא יכלו לייחס את הכשל לגורמים פנימיים, כלומר לממשלה, ועל כן תלו את האשמה בצרכנים המוכנים לשלם מחירים גבוהים עבור מוצרים ודירות, בהתאם ל'הטיה בשירות העצמי'", נכתב.
החוקרים סיכמו כי "הציבור הישראלי מבולבל ואינו יודע למי לייחס את הבעיות הכלכליות ומי יכול לגאול אותו ממצב זה. בשל חוסר האונים מעדיפים הישראלים להפעיל הטיות תפיסתיות שיקלו את הדיסוננס בין המציאות לעמדה".
המחאה כערך חינוכי לבני הנוער
כותרת המחקר: Sense of Coherence, Values, Youth Involvement, Civic Efficacy and Hope: Adolescents During Social Protest ● המחברת: ד"ר אורנה בראון-לבינסון ● שנה: 2015 ● המוסד שבו נעשה המחקר: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
המחקר בדק את ההשפעות של המחאה החברתית על שורה של מדדים חברתיים-פוליטיים בקרב בני נוער בגילאי 16-18, וביניהם ערכים, תחושת משמעות ועקיבות (Sense of Coherence) מעורבות אזרחית, יעילות פעולה אזרחית ותקווה. במחקר השתתפו 400 בני נוער והוא נעשה בזמן המחאה החברתית.
"כאשר לפרטים יש היכולת להיות מעורבים בפעילות התורמת לסביבה שלהם, הם מחזקים את היעילות האזרחית שלהם", ציינה החוקרת, ד"ר אורנה בראון-לבינסון, את אחת ההשפעות החיוביות של המחאה. היא מצאה שערכים ותחושת משמעות הסבירו מעורבות ואחריות חברתית בקרב שכבת גיל זו. לדבריה, "מתבגרים עם תחושת משמעות גדולה יותר בחייהם, כפי שהיא משתקפת בתחושת ה-SOC והערכים, הם בעלי תקווה גדולה יותר".
סיסמאות המחאה הפכו לסיסמאות בחירות
כותרת המחקר: מחאת העם בססמאות תעמולה ● מחברת: ד"ר פנינה שוקרון-נגר ● שנה: 2014 ● המוסד שבו נעשה המחקר: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
המחקר בדק את הקשר בין סיסמאות הבחירות שהתקיימו ב-2013 לסיסמאות שהושמעו במחאה של 2011, ובראשן "העם דורש צדק חברתי!". החוקרת, ד"ר פנינה שוקרון-נגר, מצאה כי "את התעמולה ב-2013 ייחדה השכיחות הגבוהה של ציטוטים מתוך המחאה החברתית שהתקיימה ב-2011 וב-2012 להעברת ביקורת על מדיניות הממשלה, בייחוד של מפלגת הליכוד".
במאמר שפרסמה היא טוענת שהדבר נעשה בכמה דרכים: קישור חזותי לצילומים מהמחאה, חזרות על סיסמאות וגם שימוש מוגבר במושגים כמו "העם" ובמשלב לשוני המזכיר סיסמאות שנשמעו במהלך המחאה. היתרון הטמון במהלך זה, לדבריה, הוא ש"המפלגה המצטטת את סיסמת המחאה הופכת לבעליה החדשים וכך מציגה עצמה כנציגת המוחים ואף כמי שעשויה להביא פתרון למצוקתם. זאת ועוד, היא משקפת למוחים את מורת רוחם מהמצב הקיים, במילותיהם שלהם, וכך תובעת מהם למעשה מחויבות לעמדות שהשמיעו".
בסופו של דבר, תוצאות הבחירות הראו הצלחה חלקית בלבד למפלגות אלה.
הולכים עם החבר'ה: כך נוצרת דינמיקה של מחאה
כותרת המחקר: Climate of opinion as a driver of collective action: Evidence from the 2011 Israeli social protest movement ● המחברים: ד"ר יוסי דוד, אלברטו סימפסר ופרופ' יעקב שמיר ● שנה: 2018 ● המוסד שבו נעשה המחקר: האוניברסיטה העברית בירושלים
כיצד נוצרה נהירה חסרת תקדים לרחובות בימי המחאה החברתית? זאת השאלה שהמחקר הזה מנסה לענות עליה. החוקרים ניצלו את קיומה של המחאה החברתית בישראל כדי לבדוק את ההנחה שהתבססה במדעי החברה ולפיה הנכונות של התושבים "לצאת לרחובות" נובעת בעיקר מכך שאחרים עושים זאת.
לפי החוקרים, המחאה בישראל מאמתת את ההשערה שהתפיסה של אדם את מידת התמיכה שיש בציבור בפעילות היא גורם מנבא של השתתפותו בה. הם מוסיפים וקובעים שכלי התקשורת יכולים גם הם להשפיע באופן משמעותי על הנכונות לצאת לרחובות.
הפנתרים השחורים השפיעו יותר על המדיניות
כותרת המחקר: Grass fire: outbreak of the social protest, its operation style and the results observed in the short term ● מחברים: ד"ר יאיר עמרם ● שנה: 2013 ● המוסד שבו נעשה המחקר: האוניברסיטה העברית בירושלים
ד"ר יאיר עמרם בחן את המחאה החברתית של שנת 2011 בראי מחאת הפנתרים השחורים של שנות ה-70. במחקר היסטורי השוואתי, עמרם בדק היבטים שונים של שתי המחאות שסבבו סביב נושאים חברתיים וכלכליים, ואת השפעתם על המדיניות הרשמית בשנים שאחרי. לפי עמרם, שני גלי המחאה הצליחו להעלות את המודעות הציבורית לנושאים שבהם עסקו ולקדם סדר של שינוי.
עם זאת, הוא טוען, מחאת הפנתרים השחורים נחשבת אחראית לשינוי מדיניות חברתית במשך כ-20 שנה אחרי שהתרחשה, בעוד "ההפגנות ב-2011 בעד צדק חברתי לא השיגו תוצאות משמעותיות בתחום מדיניות הרווחה בטווח הזמן הקצר".
הפגנות הפנתרים השחורים השפיעו על המדיניות בטווח הארוך / צילום: משה מילנר - לע"מ
המחאה הייתה של מעמד הביניים
כותרת המחקר: The political economy of Israel’s ‘social justice’ protests: a class and generational analysis ● מחבר: פרופ' זאב רוזנהאק ופרופ' מיכאל שלו ● שנה: 2013 ● המוסד שבו נעשה המחקר: האוניברסיטה העברית בירושלים
החוקרים ניסו להתחקות אחרי הדינמיקה שיצרה את ההתפוצצות המפתיעה של המחאה בקיץ 2011, "למרות העובדה שסוגיות של מדיניות רווחה הן שוליות בפוליטיקה הישראלית", כפי שכתבו. המחקר מונה שורה של סיבות, ובהן השינויים בבעלות על דירות, ההכנסה היחסית, הערך של חינוך גבוה ונכסים אחרים הקשורים למעמד הביניים, שהושפעו משמעותית מ"מדיניות נאו-ליברלית כלכלית". החוקרים גם מצאו שערב המחאה, צעירים עם השכלה גבוהה היו הכי פחות אופטימיים לגבי התוחלת הכלכלית שלהם, לעומת כל קבוצה אחרת. "תומכי הליבה של המחאה והאקטיביסטים היו קשורים באופן הדוק למעמד הביניים", נכתב.
הסיקור התקשורתי התחיל בהזדהות עם המוחים
כותרת המחקר: Producing Protest News: An Inquiry into Journalists’ Narratives ● מחברים: ד"ר קרן טננבוים-וינבלט ● שנה: 2014 ● המוסד שבו נעשה המחקר: האוניברסיטה העברית בירושלים
דיונים רבים התקיימו במהלך חודשי המחאה החברתית ובשנים שעברו מאז על תפקידה של התקשורת בליבוי ובעידוד המחאה - או בדיכוייה. קשרים בין הון לשלטון, שהטיפול בהם היה אחד היעדים של המוחים, הוזכרו כהסברים אפשריים לשינוי באופן הסיקור ולשינויים ארוכי טווח בתקשורת הישראלית.
ד"ר קרן טננבוים-וינבלט חקרה את הדינמיקה של הסיקור התקשורתי בשני גלי המחאה (בקיץ 2011 ובקיץ 2012), ומצאה ש"ההזדהות האישית של העיתונאים עם המחאה בשלב הראשון שלה פינתה את הדרך לערכים מקצועיים וכן ללחץ מצד בעלי כלי התקשורת בשלב השני, בעוד שההשפעה של שיקולים אם ידיעה ראויה לפרסום או לא והאוריינטציה האידיאולוגית של כלי התקשורת נשארו יציבים במהלך הסיקור כולו". סוג כזה של תגובה, מסבירה ד"ר טננבוים-וינבלט, אופייני לסיקור מצבי חירום. אבל בניגוד למצב חירום כמו מלחמה, שבו העיתונאים מאמצים לרוב עמדות פטריוטיות והזדהות לאומית עם פעולות הממשלה, "המחאה החברתית בישראל יצרה זיהוי מעמדי/סוציו-אקונומי, בניגוד למדיניות הממשלה".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
