הצוללת | פודקאסט

מיהן הקרנות שחותכות לנו את הפנסיה, ועד מתי נמשיך לשלם להן?

טיוטת דוח הוועדה לבחינת דמי הניהול בקרנות הפנסיה החזירה לכותרות את השאלה האם להגביל ל-0.25% את "ההוצאות הישירות" הנגבות נוסף על דמי הניהול • הממונה על שוק ההון משה ברקת עומד בפני שלל אינטרסים שעלולים להביא לתוצאה שונה ממה שכיוונה הוועדה • הצוללת

הממונה על שוק ההון משה ברקת / צילום: רפי קוץ
הממונה על שוק ההון משה ברקת / צילום: רפי קוץ

טיוטת דוח הוועדה לבחינת דמי הניהול שמשלמים החוסכים לפנסיה, עלתה לכותרות בחודש שעבר ועל הדרך הציגה כשלים נוספים במערכת הפנסיה הישראלית. ההמלצות נמצאות עתה על שולחנו של הממונה על שוק ההון משה ברקת, אך עולה השאלה האם הן ישימות או לא.

ברקת אמור לקבל שלל החלטות, הראשונה והבולטת היא האם להמשיך ולהגביל ל-0.25% את גלגול "ההוצאות הישירות" על החוסך או לבחור מודל אחר. המדובר בכסף שמשלמים גופי החיסכון לטווח ארוך עבור ניהול השקעות באמצעות גורמים חיצוניים. את העלויות הישירות הללו משלמים היום החוסכים נוסף לדמי הניהול. 

הוצאות על מה?

הוועדה מציינת כי "בעשור האחרון ניכרת מגמת עלייה בהשקעות הגופים המוסדיים בנכסים לא סחירים... ממספר סיבות ובהן ירידת התשואות על איגרות החוב בארץ ובעולם, הצטמצמות חלק משוקי המניות הציבוריים, ומה שנראה כהזדמנויות השקעה באפיקים לא סחירים שהתפתחו בעשורים האחרונים".

בין האפיקים הללו קרנות השקעה פרטיות למיניהן (גידור, הון סיכון, פרייבט אקוויטי, ועוד) והשקעה ישירה - בנדל"ן, בתשתיות או למשל הלוואות לחברות פרטיות. להשקעות הללו נלוות הוצאות, כמו תשלום לקרנות או למתווכים, שמאים ועורכי דין לדוגמה.

אבל לפי מחקר שצורף לדוח ותפס את הכותרות - בעשור האחרון ההשקעה בקרנות ההשקעה הפרטיות כלל לא הניבה תשואה עודפת לעמיתים - על אף שההוצאות בגינה היו גבוהות. בדיקה נוספת של הוועדה, רחבה יותר, העלתה בנוסף כי הערך המוסף לניהול השקעה אקטיבית של הכספים מול השקעתם במסלולים פסיביים הוא מינורי ואף הצטמצם לאורך העשור.

המלצות לדמי ניהול

על רקע זה מציעה הוועדה שלוש המלצות: הראשונה, ליצור מודל של פנסיה זולה עבור מי שמעוניין רק בהשקעות פסיביות - לדוגמה, כל ההשקעות יהיו אך ורק במדדים שונים לפי פיזור שיקבע מנהל התיק. השנייה, לפשט את מודל דמי הניהול בפנסיה. במקום לשלם שלוש פעמים דמי ניהול: דמי ניהול מהצבירה, דמי ניהול מההפקדה והוצאות ישירות (שכאמור כרגע מוגבלות ל-0.25%), להגיע למודל שבו יש תשלום אחד וידוע מראש - כולל את העלויות הישירות.

השלישית נוגעת לגופים שרוצים לגבות דמי ניהול מבוססי ביצועים, מודל שהיה נפוץ בביטוחי המנהלים של תחילת שנות ה-2000 עד שבוטל. ההמלצה כאן היא שהגוף יגבש מדד ייחוס (בנצ’מרק) שלפיו יהיה ניתן להבין מהי התשואה העודפת שהוא משיג. כלומר השוואה לפיה ניתן לראות כמה יותר הרוויחו לך ביחס לאלטרנטיבות, ומדוע מוצדק לשלם יותר דמי ניהול.

ספויילר, ההמלצות - ההגיוניות יש לציין - לא ייושמו. אבל כדי להבין למה צריך לחזור אחורה - לסיבה שלשמה בעצם הוקמה הוועדה.

להגביל? ולמה ל־0.25%?

בשנת 2014 הוגבלו ההוצאות הישירות, או בשמן העממי "דמי הניהול הכפולים" שניתן לגלגל על החוסכים ל-0.25%. הטענה מצד אחד היא שהחוסכים כבר משלמים דמי ניהול, למוסדיים עצמם, ולכן לא סביר לגלגל ללא הגבלה עלויות נוספות לניהול חיצוני של הכסף.

הטענה הנגדית הייתה שההגבלה, שהיא שרירותית ולא מוסברת, פוגעת בחוסכים. זאת מכיוון שהמוסדיים מוציאים את הכסף לניהול חיצוני במקומות בהם הם אינם מומחים וניהול חיצוני מעניק לחוסכים תשואה עודפת (מה שכאמור לפי המחקר לפחות מוטל בספק).

כעת, בבסיס הדיון עומדת שוב הגבלת ה-0.25% - האם היא הגיונית? ומה מנגד, האם יש להעלות את ההגבלה, לבטל אותה או בכלל לא להתיר גילגול הוצאות ישירות על החוסכים - גם במחיר ויתור על פעילות השקעה באפיקים לא סחירים?

החוסך הישראלי מבולבל

לכאורה, לאור המחקר שכאמור לפיו אין תשואות עודפות בהשקעה בקרנות פרטיות, ניתן היה לחשוב שההמלצה תהיה להגביל את גלגול ההוצאות בגינן. אך ההמלצות שונות. עם כל הרצון הטוב, הבעיה היא הסיכוי האפסי שברקת יהפוך את כל מערכת הפנסיה הישראלית ויעשה רוויזיה מוחלטת (בחלקה מוצדקת) בדמי הניהול.

אחת הבעיות היא שכבר היום קשה להבין מה כוללת קרן הפנסיה שלך ולמה כדאי להשוות אותה. אם נכפיל את מספר הקרנות הקיימות פי שלושה (בהתאם לשלושת המסלולים המוצעים) נגיע למצב שבו יהיה אפילו קשה הרבה יותר להבין.

ניתן לומר, שזו לא סיבה לא ליצור קרנות כאלו, והציבור כבר ייעזר במומחים פנסיוניים לגיבוש התיק המתאים. אבל בישראל, רוב הציבור עדיין מקבל עצות פנסיה מחברים, מפורומים, ומסוכנים פנסיוניים, שחלקם אנשי מקצוע מצוינים וחלקם מושפעים ממערכת תמריצים שיוצרת הטיה.

צורך בפשטות ובשקיפות

ברשות שוק ההון מודעים לבלבול, ולכן במשך כעשור ניסו לפשט את מוצרי החיסכון הפנסיוני - להפוך אותם דומים יותר אחד לשני, ליצור ברירות מחדל פשוטות ומתאימות לאוכלוסייה הרחבה, ולהגיע למצב בו ניתן כמה שיותר להשוות בין המוצרים בעת קבלת ההחלטה. אבל גם היום, אחרי שלל רפורמות, די בצמד המילים "איזון אקטוארי" כדי להפחיד חוסכים - ולשלוח אותם מקרנות הפנסיה לביטוחי המנהלים (שהם מוצר פנסיוני חליפי), במרבית המקרים שלא בצדק.

לכן, כל מה שהוועדה אומרת נכון: כדאי להגדיל את השקיפות בהתנהלות הפנסיונית, כדאי מאוד לאחד את דמי הניהול באופן שיקל את ההשוואה בין קרנות שונות וזו המלצה שראוי שתתקבל ללא קשר לשאלת גלגול ה-0.25%, ואם שוקלים להתיר תגמול מוטה ביצועים, כדאי לפתח מדדים שיראו באופן פשוט האם הוא משתלם לחוסך. (זהו מודל תגמול שאליו המוסדיים מאוד מעוניינים לחזור). אבל בסוף מה שברקת צריך להחליט הוא מה עושים עם מגבלת ה-0.25%?

טוב לנו או למדינה

ההערכות בשוק ובגופי ההשקעות כיום הן כי לא רק שהמגבלה לא תופחת, אלא שיהיו קרנות שלגביהן היא גם תעלה - ובהן יהיה מותר לגלגל על החוסך חלק גבוה אף יותר של ההוצאות הישירות. נכון, המחקר המאוד לא מחמיא שצירפה הוועדה לטיוטת הדוח יקשה על ברקת לעשות זאת בצורה גורפת ולגלגל את ההוצאות על החוסכים. אבל יש כמה סיבות למה כן לעשות זאת.

למשל, ציונות. בקרנות שבהן הכסף מושקע בישראל הוא מממן הייטק או תשתיות. זוהי לא הערכה בעלמא. רק בתחילת מרץ איפשר שר האוצר היוצא ישראל כ"ץ למוסדיים להגדיל את ההשקעות בתשתיות פיזיות מ-20% ל-49%. אלא שלמרות הרצון החזק שכספי הפנסיה יממנו תשתיות והייטק וסייבר יש בעיה: יחס הסיכון-תשואה בהשקעות הללו לא מספיק טוב.

וכאן אנו נכנסים למתח החזק בין הוועדה, הרגולטור, החוסכים והמדינה. הוועדה אומרת דבר פשוט: מטרת הגופים המוסדיים היא לייצר תשואה לחוסך: בהשקעות פסיביות, במניות, בקרנות - זה לא משנה. אין עדיפות למכשיר השקעה כזה או אחר - אם היא לא מתבטאת בתשואה. עם זאת, קובעי המדיניות בירושלים מנסים שוב ושוב להסיט את כספי הפנסיה כך שיממנו השקעות חיוניות במשק, גם אם התשואה עליהן לא משהו.

כדי לרבע את המעגל ברקת עשוי, למשל, לאפשר לקרנות בתחומים "ציוניים" לגלגל על החוסך הוצאות ישירות בשיעור גבוה יותר - ובמקביל לאסור זאת בתחומים אחרים, כמו למשל, פעילות גידור שהמוסדיים כבר מצופים לדעת לעשות בעצמם. ניתן להעריך שבסופו של דבר זה מה שיקרה - ברקת יגביל את גלגול ההוצאות הישירות בחלק מהקרנות אך יגדיל אותו באחרות - בהתאם לסוג הקרן.