המחקר המפתיע שבדק: מה עובד טוב יותר - סיעור מוחות בזום או בטלפון

אינטליגציה קולקטיבית גבוהה יותר ושיתוף שווה של המשתתפים • מחקר חדש מצא ששיחות עבודה בטלפון יעילות יותר מבזום, שבאופן מפתיע, רק מפריע לנו להיות במיטבנו

מה עובד טוב יותר, סיעור מוחות בזום או בטלפון / צילום: Shutterstock
מה עובד טוב יותר, סיעור מוחות בזום או בטלפון / צילום: Shutterstock

אחד התסכולים שחוו עובדים ומנהלים רבים במהלך העבודה מרחוק היה חוסר האפקטיביות שבסיעור מוחות וירטואלי. על אף הנוכחות הווירטואלית של המשתתפים בזום, הייתה תחושה שזה לא עובד מספיק טוב ושלא נוצרת אותה אווירה מיוחדת שנוצרת ב"ביחדנס" וחווים את האנרגיה שמציתה את האינטליגנציה הקולקטיבית, מושג שתיכף נחזור אליו, ומביאה רעיונות טובים ופתרון בעיות.

אז עכשיו יש לזה גם הוכחה מדעית. חוקרים מצאו לאחרונה כי בניגוד למפגש הפיזי, בסיטואציות של סיעור מוחות וחשיבה משותפת הזום אינו אפקטיבי. ומה אם אי אפשר להיפגש? מתברר שיש אופציה, גם אם היא נראית מיושנת משהו. עדיף להשתמש דווקא בשיחה קולית, ללא וידיאו. ההסבר המדעי קשור ביכולת הסנכרון של תקשורת לא מילולית, שפת גוף והבעות פנים.

כבר בעבר נמצא כי סנכרון של תקשורת לא־מילולית בין משתתפים הנמצאים יחד באותו חלל הוא קריטי ליכולת הקבוצה לפתור בעיות. לאור השינויים בסביבת העבודה בשנה האחרונה בדקו החוקרים אם הסנכרון הזה עדיין קריטי כאשר עובדים וירטואלית, ואילו אלמנטים בתקשורת הלא-מילולית משפיעים על ההצלחה בפתרון בעיות. לצורך כך הם מדדו את האינטליגנציה הקולקטיבית של קבוצה.

מה הופך קבוצה לחכמה יותר?

המושג אינטליגנציה קולקטיבית התפתח בשנים האחרונות, והוא מודד את היכולת של קבוצה לעבוד ביחד ולפתור בעיות. מה הופך קבוצה אחת לחכמה יותר מאחרות? מדוע יש קבוצות שמצליחות יותר מקבוצות אחרות לפתור ביחד פאזל מורכב, לעשות סיעור מוחות אפקטיבי ולנצח במשחקי וידאו?

מתברר שאינטליגנציה קולקטיבית אינה סך כל ה-IQ של חברי הקבוצה. אין אפילו קורלציה בין ממוצע האינטליגנציה של כל אחד מחברי הקבוצה לאינטליגנציה הקולקטיבית, זאת אומרת ששילוב של אנשים חכמים מאוד בקבוצה אחת לא יבטיח קבוצה חכמה מאוד. אולי במפתיע, מה שקובע הם דווקא שני אלמנטים אחרים: רמת הרגישות החברתית של חברי הקבוצה והשוויון בחלוקת זמן הדיבור בין המשתתפים.

רגישות חברתית היא היכולת לגלות קשב לתקשורת הבלתי מילולית, כלומר מעבר למה שנאמר במילים. האלמנטים הלא־מילוליים הללו יכולים להיות הבעות פנים, טון דיבור, מבט בעיניים וכדומה. גם השיוויוניות בחלוקת הדיבור של כל המשתתפים מאפשר לכולם לבוא לידי ביטוי באופן שווה ולתרום לאינטליגנציה הקולקטיבית.

עומס קוגניטיבי מיותר

198 נסיינים חולקו רנדומאלית ל-99 זוגות, ואלה חולקו לשתי קבוצות. בקבוצה אחת הזוגות השתמשו בפגישתם באודיו בלבד, ואילו הקבוצה השנייה השתמשה גם בווידאו וגם באודיו. בסוף השיחה מדדו החוקרים את סנכרון הבעות הפנים, אלמנטים של קול ודיבור, משך זמן הדיבור, חלוקת זמן הדיבור, רגישות חברתית ועוד. בנוסף נלקחו בחשבון גם האלמנטים הדמוגרפיים המשתתפים.

מדידת הרמה של האינטליגנציה הקולקטיבית נעשתה באמצעות סוללה של שישה שאלונים שמילאו חברי הקבוצה באופן מקוון. כל שאלון מודד משימה אחת בתהליכי פתרון הבעיות הקבוצתי (הגדרת הבעיה, תהליך קבלת ההחלטה, הוצאה לפועל וכו') והתוצאות משוקללות לכדי מדד אחד.

החוקרים בחנו את רמת האינטליגנציה הקולקטיבית הנוצרת בשיחות וידאו ואודיו לעומת אודיו בלבד, ומצאו כי בניגוד למפגש הפיזי, בשיחות וידאו אין לתקשורת הלא־מילולית אפקט חיובי על היכולת של המשתתפים בתהליך החשיבה המשותף להגדיל את האינטליגנציה הקולקטיבית.

במקרה של שיחות וידאו אפילו ההיפך הוא הנכון: זוגות של משתתפים במחקר שקיימו סיעור מוחות בשיחה טלפונית בלבד (אודיו ללא וידאו) הצליחו יותר להתבטא ולהקשיב זה לזה, מה שהביא ליותר אינטליגנציה קולקטיבית. החוקרים טוענים שהווידאו מפריע ומכניס עומס קוגניטיבי מיותר, שמפריע למשתתפים להיות במיטבם ולמקסם את התרומה שלהם לשיחה.

המחקר אף מצא כי התקשורת הבלתי מילולית בשיחות וידאו עשויה לגרום לכמה משתתפים להיות דומיננטיים יותר בשיחה, על חשבון האחרים שבאופיים שקטים או מופנמים יותר. נמצא כי בשיחות אודיו בלבד יש שיתוף יותר שווה בין המשתתפים באופן שמאפשר גם לאלו השקטים יותר לבטא את רעיונותיהם, ובכך לתרום יותר לחוכמה הקולקטיבית.

אמ;לק: המחקר בארבעה משפטים

השערת המחקר: בעבודה מרחוק, משתתפים יגיעו לרמות גבוהות יותר של אינטליגנציה קולקטיבית באמצעות אודיו בלבד, לעומת שימוש בווידיאו ואודיו בו זמנית.

הניסוי: זוגות נסיינים חולקו לשתי קבוצות. האחת השתמשה באודיו, והשנייה גם בווידיאו. החוקרים בדקו משתני תקשורת מילולית ולא־מילולית.

ממצאים: הזוגות שקיימו סיעור מוחות טלפוני הצליחו יותר להתבטא ולהקשיב זה לזה, מה שהביא ליותר אינטליגנציה קולקטיבית.

מסקנות: דווקא סביבת האודיו אפשרה גם למשתתפים שקטים יותר לבטא יותר את רעיונותיהם, ובכך להגדיל את האינטליגנציה הקולקטיבית.

פרופ’ גרינשטיין מרצה וחוקר שיווק ויזמות באוניברסיטת Northeastern בבוסטון ו-VU באמסטרדם. כותב בטוויטר על מחקר התנהגותי @AmirGrinstein. יאנה שכטרמן היא יועצת ארגונית ומאמנת מנהלים ומלמדת באוניברסיטת Northeastern בבוסטון yanashechterman.com

צרו איתנו קשר *5988