המשוואה בישראל ברורה ולא הוגנת: כתובת המגורים של הילד תקבע את עתידו

מגפת הקורונה חידדה לא מעט אתגרים ובעיות שהיו קיימות עוד הרבה לפני שפרצה לחיינו - מהחוסרים במערכת הבריאות, החולשה הטכנולוגית של מערכת החינוך ועד חשיבותה של הבריאות הנפשית שנדחקה בימי שגרה לשוליים. אך ישנה תופעה נוספת שהועצמה והתחדדה בשנתיים האחרונות, היא אינה חדשה והכישלון בטיפול בה מאיים על כולנו כחברה - תופעת הפערים החברתיים בישראל.

זה לא סוד שהקורונה לא פגעה בכולנו באופן שווה. היא לא פגעה בכולנו באותו אופן בריאותית, כלכלית ומנטלית. קבוצות ומגזרים שנכנסו למשבר איתנים כלכלית, אזרחים שמתגוררים ברשויות מקומיות חזקות, הורים שיכולים לספק השלמות לילדיהם שקורסים תחת הנטל הלימודי והנפשי - כל אלו במצב שונה בתכלית מקבוצות בחברה שהיו מוחלשות עוד לפני שהקורונה הגיעה. הם אלו שהמגפה פגעה בהם באופן ניכר, אזרחים שמתגוררים ברשויות חלשות יותר שאינן מסוגלות לספק להם את מה שהמדינה לא נותנת, הורים שידם אינה משגת בהשגת תמיכה נפשית מקצועית לילדים שחוו שבר גדול בשנתיים האחרונות.

שורה ארוכה של מחקרים שפורסמו בשנים האחרונות מצביעים על מגמה מדאיגה וכואבת שמתרחשת בישראל. המוביליות בישראל, קרי היכולת של אנשים לנוע בין מעמדות חברתיים ובין רמות שונות של השכלה והכנסה, הוא קודם כל סיפור גיאוגרפי. או במילים אחרות, מתקיימת בישראל משוואה לא הוגנת לפיה כתובת המגורים של הילד או הילדה, הרקע ממנו באים וההכנסה של הוריהם הם שקובעים, במידה רבה, את עתידם.

מפת הידע לקידום המובליות החברתית - בידינו 

משרד האוצר פרסם רק בשבועות האחרונים מחקר אודות הקשר בין מקום המגורים לבין מוביליות חברתית. הממצא המרכזי של המחקר הוא שהסיכוי של ילדים שהגיעו מהחמישון התחתון של חלוקת ההכנסות להגיע בבגרותם לחמישון העליון עומד באזור המרכז על מעל 17%, והוא הולך ופוחת ככל שמתרחקים מהמרכז ונמוך במיוחד בצפון הארץ. עבור מי שגדל בראשון לציון ההסתברות היא 22.5%, כמעט 1 ל-4, בעוד למי שגדל בטבריה ההסתברות היא 9.6%, קרוב 1 ל-10.

זאת מציאות שאסור לנו להשלים איתה. אנחנו יוצרים במעשינו "תקרות זכוכית" למאות אלפי ילדים ומונעים מהמשק הישראלי לממש את היכולות והכישורים שלהם. בעיה מערכתית כמו מוביליות חברתית שמורכבת בין השאר מתחומי החינוך, הבריאות והתעסוקה מחייבת מענה מערכתי.

לצד המחקרים שפורסמו על היקף הבעיה, בשנים האחרונות מספר גופים חברתיים החלו לפתח מגוון כלים לדיוק ולטיוב העשייה החברתית לשם קידום מוביליות חברתית. כיום, יש בידינו מפת ידע שממפה את הגורמים שזוהו במחקר כמקדמי מוביליות על ציר הזמן מלידה עד תעסוקה, אנחנו יודעים למפות את החוזקות והחולשות של ישובים בתחום וקיים ארגז כלים של בניית יכולת ותוכניות התערבות שיכולים לסייע לרשויות מקומיות, לבתי ספר ולגורמים קהילתיים להיות מדויקים ואפקטיביים יותר בעשייה שלהם.

עם זאת, מימוש מגוון אמצעים אלו מחייב, יותר מהכול, התגייסות ושיתוף פעולה רב מגזרי ורב תחומי. אין ארגון אחד שיכול לקדם מוביליות חברתית - המדינה חייבת לתכלל את הנושא ולשים אותו בראש סדר עדיפויותיה. רק באמצעות תהליכים משותפים שמבוססים על ניצול יתרונות יחסיים, על איגום משאבים ותהליכי הערכה מדויקים נוכל לאפשר לכל ילד וילדה את ההזדמנות לממש את החלומות, היכולות והכישורים שלהם. הרווח יהיה של כולנו, ברמת המיקרו וגם ברמה המאקרו-כלכלית.

הכותב הוא סמנכ"ל מחקר ופיתוח בקרן רש"י לצמצום פערים חברתיים