תחקיר "אובר": הזעזוע צריך להיות בכיוון ההפוך

הכותב הוא חוקר ומרצה ומחבר הספר "כסף של אחרים" 

זעזוע קולקטיבי נרשם בכמה כלי תקשורת כשנחשפו מגעים של חברת אובר עם נבחרי ציבור ורגולטורים ישראליים במטרה לאפשר את כניסתה לשוק בישראל. לתחקיר בינלאומי שהתבסס על הדלפת 124 אלף מסמכים פנימיים של החברה אל ה"גארדיאן" הבריטי הייתה גם שלוחה ישראלית, שעליה הופקד העיתונאי אורי בלאו מ"שומרים". התחקיר בישראל חשף ש...אובר התנהגה כמו כל חברה מצויה שמנסה לפעול אל מול הגבלות רגולטוריות המונעות ממנה לפעול בשוק. מה ששמעתם.

הסיפור כולו מדהים. בישראל קיים איסור רב-שנים על תחרות שתזיז את הגבינה של נהגי המוניות ובעלי ה"מספרים הירוקים" הגוזרים קופונים מעסק ההסעות הפרטיות הנתון לרגולציה כבדה. בפועל מדובר בהגבלה ברורה של חופש העיסוק, אך קשה לשמוע פעילי חופש וזכויות אדם בשמאל ובימין היוצאים נגדה. מה שחשף התחקיר הוא ניסיון לפעול לטובת חופש רב יותר של הציבור, בדרך ההגיונית ביותר: מגע עם האחראים על ההגבלות וניסיון לשנות אותן. ועדיין העיתונות הישראלית הצליחה למסגר את הסיפור כאילו הוא חושף שחיתות הון-שלטון כלשהי, וזאת בעוד שחיתות ההון-שלטון האמיתית נמצאת גלויה לעין כול, בעצם קיומה של הרגולציה המונעת תחרות.

לובי נהגי המוניות

כך למשל נפגש נתניהו עם ראשי החברה והביע את תמיכתו בתחרות חופשית, ואף התעמת בעניין עם שר התחבורה ישראל כץ. מהתכתובות שדלפו התברר שלדעת אנשי החברה הסיבה שכץ פעל נגד כניסת אובר לשוק הייתה הלובי החזק של נהגי המוניות שהתפקדו לליכוד ויכלו לחרוץ את גורלו לשבט או לחסד, ומיחסים אישיים שלו עם גורמים בתחום. על עצם העובדה הזאת, שמספר קטן של בעלי אינטרס מונע תחרות בשוק על ידי ניצול לרעה של השיטה הפוליטית נגד הציבור הרחב, כלי התקשורת שלנו לא התעכבו. מה שכן הגיע לכותרות היה "יחסי נתניהו-אובר" (כותרת של דה-מרקר), "לחץ פוליטי, ניסיונות לשינוי רגולציה וקשרים עם לשכת נתניהו" (כך באתר "דבר"), ואפילו "נתניהו שימש כבובת חוטים, ונבלם על ידי כץ" (אתר "אייס").

היכולת של התקשורת הישראלית להציג את מי שפועל למען הציבור כנבל ואת מי שמשרת קבוצה קטנה כגיבור, התעלתה כאן לרמות חדשות. מבין שתי קבוצות עם כוונות רווח, האחת נמצאת בשוק וחוסמת תחרות, והשנייה רוצה להיכנס לשוק ומבקשת תחרות, היינו מצפים שהתמיכה תהיה בצד המבקש לפתוח את השוק לתחרות. אך בפועל, כאן כבמקרים רבים אחרים, התקשורת משמשת כבובת חוטים של בעלי האינטרס המבקשים להשאיר את הסטטוס קוו כדי שימשיכו לפעול בחוסר יעילות על חשבון הציבור הרחב.

מי שהשתמש בחו"ל בשירותי אובר יודע עד כמה השירותים שלהם משפרים את יכולת התנועה של הציבור, עם תעריפים גמישים המאפשרים למצוא תחבורה גם בשעות ביקוש, בעוד שבתל אביב תוכלו לחכות לפעמים זמן רב למונית כאשר התעריפים אינם יכולים להתעדכן בצורה כזאת שתזמין מוניות למקומות שיש בהם צורך. גם היכולת של אנשים לנצל את הרכב שלהם באופן אפקטיבי יותר ולהתפרנס כרצונם נפגעת כאשר לא מאפשרים להם להסיע נוסעים כרצונם.

בעלי האינטרס מחליטים

ייתכן שדעתכם על אובר היא שלילית, אתם חוששים ממנה וחושבים שיותר מדי תחרות תגרום לנזק לציבור, שהיא תגרום לעומס על הכבישים ותדחוף נהגים לקבל על עצמם עבודות שהם לא יודעים שהן מזיקות להם. טוב ויפה, אך דבר כזה צריך להיקבע לכל הפחות רק על ידי אנשים שאין להם שום אינטרס בתחום, ולא כמו במקרה שלנו על ידי רגולטורים השקועים עד צוואר בקשרים עם אלה שייפגעו מחופש גדול יותר לציבור.

זוהי שערוריית ההון-שלטון האמיתית, והיא נמצאת לפנינו גלויה וברורה. התחקיר האמיתי היה צריך להיות אפוא בכיוון ההפוך: כיצד קבוצה קטנה של בעלי אינטרס מצליחה במשך עשרות שנים להתערב בכסף של אחרים ולמנוע כל שינוי ופתיחה של שוק התחבורה לתחרות חופשית. נראה שחלק מהסיבה להצלחתה המתמשכת היא העיתונות הישראלית, שהאיבה של חלקים נרחבים בה לתחרות חופשית מתחרה רק בחוסר ההבנה שלהם בפעולתם של מנגנוני השוק החופשי ובהפצת אותה בורות גם לכלל הציבור.