סיפור על שני מנהלים שהתחילו באותו מקום. איפה הם היום?

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה

לאחרונה פגשתי שני בכירים, עובדי הייטק הנושקים לגיל 50. שניהם החלו את דרכם המקצועית בחברות ייעוץ ואחרי מספר שנים עברו לצד הלקוח, לתפקיד ניהולי בתחום מומחיותם.

סטארט-אפ או חברה גדולה?

הראשון - נקרא לו דוד - עבר לסטארט-אפ המונה כמה עשרות עובדים, בכפיפות למנכ"ל. לאחר קדנציה של מספר שנים הוא זז לתפקיד מקביל בסטארט-אפ אחר, גם שם ניהל דיווח למנכ"ל, כשבשני התפקידים הוא מנהל לבדו את הפעילות ללא עובדים הכפופים לו.

השני - נקרא לו עמוס - עבר לחברה בת מאות עובדים, כמנהל תחום פעילות חדש שהחברה החלה לפתח, ולאחר שנתיים וחצי קודם לנהל תחום גדול יותר שכלל ניהול צוות של שלושה עובדים. משם הוא עבר לתפקיד מקביל בחברה דומה שהציעה לו שכר גבוה יותר, וגם שם התקדם די מהר לתפקיד בכיר יותר.

בנקודת הזמן הזאת דוד עובד בסטארט-אפ קטן בכפיפות למנכ"ל ומנהל את כל פעילות החברה בתחום עליו הוא ממונה, אך ללא עובדים שמדווחים לו - בעוד עמוס הוא דירקטור שמנהל תחום פעילות בחברה בינונית, ומתחתיו חמישה עובדים.

ארבע שנים קדימה - שניהם מחליטים שהגיע הזמן לצעד הבא בקריירה.

דוד מבין שבסטארט-אפים אין לו לאן להתקדם, ובצעד יוצא דופן הוא מחליט לעבור לחברת הייטק בת עשרות אלפי עובדים, לתפקיד מקצועי בכפיפות לראש מחלקה. זאת בניגוד לדעתם של כל הסובבים אותו, שלא מבינים מדוע הוא מוותר על מעמדו כראש תחום שמדווח למנכ"ל חברה, ויורד לתפקיד זוטר יחסית, אחד מעוד שמונה עובדים בתפקידים דומים.

לא מתקדמים במעבר בין ארגונים

עמוס, לעומתו, מגיע למסקנה שהוא כבר צבר מספיק ניסיון כדירקטור, ושהגיע זמנו להתקדם לסמנכ"לות, אך בחברה בה הוא עובד לא צפוי קידום בטווח הנראה לעין. הוא מתחיל לחפש הזדמנויות מחוץ לחברה ומקבל כמה הצעות, כולן מחברות קטנות, שהרי לא מתקדמים במעבר בין חברות. בסוף הוא מהמר על תפקיד סמנכ"ל בחברה שלהערכתו היא היותר המבטיחה מבניהן - סטארט-אפ בן פחות מ-20 עובדים.

קפיצה של 10 שנים נוספות קדימה אל תמונת הקריירה של שניהם היום:

דוד התקדם שלושה דרגים, וכעת הוא מנהל אגף גדול בחברת ענק גלובלית. בסיבוב הקידום הבא הוא מסומן להחליף את הבוס שלו, כשבמקביל הוא מוצף כל העת בהצעות מחברות הייטק גדולות ובינוניות לתפקיד כפוף מנכ"ל.

עמוס עדיין סמנכ"ל בחברות קטנות, מנהל צוות של 3-5 עובדים, תלוי במצבה של החברה, כאשר כל ניסיונותיו להתברג לתפקידי סמנכ"לות בחברות גדולות יותר לא צולחים. להבדיל מדוד שעדיין לא הגיע לשיא הקריירה, זו של עמוס נמצאת כבר שנים במצב של קיפאון, עם סיכוי נמוך לצאת ממנו.

בהיבטים של שכר תמונת המצב דומה - דוד מרוויח פי שניים, ושכרו עתיד לעלות; ואילו עמוס כנראה כבר הגיע לשיא השכר.

לסגת על-מנת להתקדם

עמוס שוקל לנקוט את האסטרטגיה של דוד וללכת אחורה על-מנת להתקדם, אבל זה כבר לא מעשי. ראשית, כי חברות גדולות לא מתלהבות לגייס אדם בן כ-50 לתפקיד שמתאים לבני 35-40. שנית, גם אם תימצא החברה שתסכים לכך, כבר אין לו מספיק שנים לטפס חזרה, מה גם שיש סיכוי קלוש שבשלב זה בקריירה הוא בכלל בנוי רגשית לסגת לאחור.

האם המסקנה מסיפור הקריירות של השניים היא שלא נכון לעבוד בחברה קטנה? תלוי.

כשמדובר באנשים מאד מוכשרים כמו דוד ועמוס, שמעוניינים ויכולים להתקדם לתפקידי ניהול בכירים בחברות בינוניות-גדולות, התשובה היא חד-משמעית כן. הסיכוי שלהם להגיע לפוזיציות הללו דרך עבודה בחברות קטנות היא קלושה, כפי שעולה מסיפור הקריירה של עמוס.

לעומת זאת, מי שלא מעוניין ו/או לא מתאים לניהול בכיר בחברות גדולות (שזה הרוב המכריע של המנהלים) - טוב יעשה עם יעדיף חברות קטנות יותר, אלא אם הוא מוכן לוותר על ניהול בכיר.

בחברות גדולות מרוויחים פעמיים

איך יודעים? כנראה שהדרך הטובה ביותר היא להתחיל את הקריירה בחברות בינוניות-גדולות, או לשאוף להגיע לשם כשעוד אפשר, כפי שבחר דוד - מהלך שלמעשה הציל את הקריירה שלו. מכאן והלאה חשוב לבחון את קצב ההתקדמות בהשוואה לקולגות. מי שיצליח להתקדם מהר יותר מהמקבילים לו, כנראה שסיכוייו להתקדם בחברות גדולות טובים יותר, ולכן טוב יעשה אם ימשיך לנהל את הקריירה בפלח השוק הזה.

ומי שלא - לא נורא. העבודה בחברה גדולה משביחה אותו מקצועית/ניהולית ומעלה את האטרקטיביות שלו ואת ערכו בשוק העבודה. המשמעות היא הזדמנויות טובות יותר בהשוואה למקבילים לו שהחלו את הקריירה בחברות קטנות.

זכרו - קריירה זה הפוך ממה שחשבתם. בהצלחה.