מי האישה ביצירה של של אדוארד הופר, מהציירים הבולטים באמנות האמריקאית?

ווילארד ספיגלמן הוא מרצה לאנגלית באוניברסיטת Southern Methodist בדאלאס, טקסס. הוא כתב מאמרים וספרים בנושא שירה אנגלית ואמריקאית

 ציוריו של הצייר האמריקאי הריאליסטי אדוארד הופר (1967-1882), הם תיאורים של בדידות במאה ה־20. בציוריו האנשים לבד או בקבוצות קטנות.

הם מייצגים, כפי שתיאר הופר את הציור המפורסם שלו "ניצי הלילה" (Nighthawks משנת 1942) - "בדידות של עיר גדולה". מבחינת האמן הבדידות היתה קיימת בכל מקום, לא רק בערים. גם בעיירות קטנות, בכפר ובחוף הים.

חשבו על "מוטל במערב" מ־1957. הוא תלוי בגלריה לאמנות של אוניברסיטת ייל. בתמונה הזו אישה יושבת על מיטה, מזוודות לרגליה וחלק קדמי של מכונית חונה נראה מחוץ לחלון החדר. הציור תלוי על קיר בגלריה יחד עם שלושה ציורים חשובים לא פחות של הופר: "חדרים לתיירים" (Rooms for Tourists), "אור שמש בקפטריה" (Sunlights in Cafeteria) ו-"חדרים ליד הים" (Rooms By The Sea).

הסיפור המדומיין בציור של הופר

הרבה מהציורים של הופר, גם אלה שאין בהם דמויות, מזמינים אותנו לדמיין סיפור. איזו שעה זו ביום? מהו פריט הלבוש המונח על הכורסה? (אולי הז'קט של האישה, אבל אי אפשר להיות בטוחים). האם האישה עוזבת את המוטל או שרק עתה הגיעה? האם היא מצפה למישהו, אולי לבן הזוג שלה? המיטה מסודרת, וזה אולי רומז על כך שהרגע הגיעה. התיקים ארוזים, אז אולי היא עוזבת.

האם המבט של האישה קר או מתחנן? החדר נראה חסר אוויר. החלון בחדר לא פתוח, אם כי החלון השני, שמחובר כנראה לדלת, יכול להיפתח. מכונית הביואיק החונה בחוץ מחכה כמו סוס נאמן. האם חם בחוץ, במדבר?

הצבעים בציור של הופר

המשורר והמתרגם האמריקאי זוכה פרס פוליצר מארק סטרנד, שהיתה לו עין של צייר והוא גם ידע להתנסח כמו משורר, אמר שהניסיון לדמיין סיפור מאחורי ציור של הופר הוא חסר תועלת: "צל של קדרות תלוי מעל התמונות, והופך כל נרטיב שנבנה סביבן לסנטימנטלי ולא באמת חשוב". אולי, אבל אנחנו שואלים את השאלות האלה בכל מקרה, ויודעים שאין עליהן תשובה אחת. כמו בכל הציורים הגדולים.

סטרנד מתמקד בצורות של הופר - הריבועים, המשולשים ומשטחי הצבע - יותר מאשר בנושאים שלו. "מוטל במערב" מראה איך הופר מעולם לא התרחק מעברו כמאייר. הוא צייר בפאלטה בוהקת, כמעט צעקנית. צבע היין בציור בולט. במבט מקרוב, הגבעות הן בצבע כחול עמוק. הקירות בצבע טורקיז. הביואיק בצבע ירוק אמרלד. הווילונות בצבע סלמון. גוונים של ירוק נראים על הרצפה. שיער האישה בלונדיני כמו קש, הליפסטיק שלה אדום עדין.

התמונה נטולת עומק באופן מוזר. כל הפרטים בה שטוחים. כך הנוף, כפי שהוא משתקף מהחלון הקטן, המזכיר את הריבועים של רותקו, פנסי המכונית, האור שיורד מהתקרה, המנורה ליד המיטה והכתפיים של האישה. החלק התחתון של המיטה ארוך ממה שהוא אמור להיות ומעוות את הגיאומטריה בתמונה.

לא כך נראה הציור בתחילתו. באוספי האמנות של הגלריה באוניברסיטת ייל שני רישומי פחם, שאינם מוצגים, המדגימים איך הופר גיבש את מחשבותיו. באחד מהם הוא צייר לובי של מלון, עם שלוש דמויות שיושבות ליד חלון גדול. השלט של המוטל תלוי בחוץ על עמוד. בצד ימין יש פעמון ליד הדלת. ההרים דומים יותר להרים, לא נמוכים ומאיימים כפי שהם בציור הסופי. אין ברישום הזה מזוודות. ברישום הפחם השני מצוירת האישה. הופר ניסה לדייק את הגוף שלה. הוא עבד על הזווית של היד שלה המונחת על מסעד המיטה וההטייה של הקרסול. במלים אחרות: הוא עבר ממפגש רב משתתפים להבלטת הבדידות של האישה.

הדוגמנית בציור של הופר

הופר צייר את התמונה בתחילת אביב 1957 בקליפורניה, שם הוא ואשתו בילו את החורף. הוא זכה בפרס קרן הנטינגטון הרטפורד, שסיפק לו מגורים ודמי מחיה. חוקרי אמנות מאמינים שהמוטל מבוסס על מקום שהאמן ראה מחוץ לאל פאסו, טקסס, אבל הסצינה, כפי שהיא צוירה, קיימת רק באמריקה המיתולוגית המדומיינת של האמן.

ל"מוטל במערב" יש מאפיין אחד ייחודי. האמנית ג'וזפין ניוויזון, שנישאה להופר ב־1924, תמיד הייתה הדוגמנית בציורים שלו. זו היא שיושבת, ישרה, שקטה, וממתינה על המיטה למשהו או למישהו. אבל הציור הזה הוא היחיד מבין הציורים של הופר בו הדמות מסתכלת ישירות אל הצופה. ג'וזפין ובעלה אדוארד הופר מאתגרים אותנו. "תסתכלו מקרוב" נראה שהיא אומרת. "אולי אנחנו בדרכים, אבל כרגע, אנחנו טבע דומם".