הכותב הוא איש עסקים, שותף־מנהל בקרן הון הסיכון אלף

"וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא..." 

כִּי תָבוֹא, הפרשה השביעית בספר דברים, פותחת במצוות 'ביכורים'. במסגרת זו החקלאי מצווה להביא לבית המקדש את הפירות הראשונים שהבשילו בנחלתו: "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא, וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם" (דברים כ"ו, א־ב).

למרות שאנשים הביאו למקדש נדרים, נדבות והקדשות מהחי, מהצומח, כסף ושווה־כסף, המשנה במסכת ביכורים הפכה מצווה זו לחגיגית: "כיצד מעלין את הביכורים? כל העיירות שבמעמד מתכנסות… ולמשכים היה הממונה אומר קומו ונעלה ציון אל ה' אלקינו… והשור הולך לפניהם, וקרניו מצופות זהב, ועטרה של זית בראשו. החליל מכה לפניהם… הגיעו קרוב לירושלים… הפחות [השרים], הסגנים והגזברים יוצאים לקראתם… וכל בעלי אומניות שבירושלים עומדים לפניהם ושואלין בשלומם: אחינו אנשי המקום פלוני, באתם לשלום… הגיעו להר הבית, אפילו אגריפס המלך נוטל הסל על כתפו ונכנס…".

התהלוכה, מגיעה לשיא כשמביאי הביכורים נכנסים למקדש עם הסלים על כתפיהם ומספרים את ההיסטוריה: "וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹקֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ. וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים. וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה'" (דברים כ"ו, ה־י)

ההצהרה על הבטחת ה' לאבותינו שנקים פה מדינה ונפעיל כלכלה משגשגת, מסבירה שהפירות לא צמחו מעצמם. היבול, איננו "התחלה חדשה" התלושה מהקשר. התהלוכה והחגיגה נערכות ברוב עם ופאר לכבוד הכלכלה הטובה שעובדת כסדרה.

להתחבר אל האאוטסיידרים

בשונה מרוח זו, המשקיע והסופר האמריקאי־לבנוני נאסים ניקולאס טאלב כתב שהצלחות רבות הן רנדומליות. וורן באפט הרחיק לכת וטען שזכה "בלוטו של השחלות" כשנולד בארה"ב ולא בבנגלדש, לדוגמה, שם הסיכויים להצליח נמוכים. תהלוכת הביכורים, המאגדת מצליחנים, מתמודדת עם המחשבה שאנו תלויים במזל ושעלולה למנוע השקעות והצלחה כלכלית.

עם זאת, התורה הכירה בכך שהסדר לא תמיד עובד, ושאלמנטים של מיקום ותזמון עלולים להשפיע: בני שבט לוי לא קיבלו נחלה, והגרים אינם שותפים להיסטוריה. אלא שבניגוד לעמדות טאלב ובאפט, התורה לא ויתרה על היכולת להתגבר על הרנדומלי וחתמה את מצוות הביכורים: "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ, אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ".

התורה מצפה שלאור היסטוריית הנדודים נפעל להכללת האאוטסיידרים בכלכלה הסדירה, ושנפתח צוהר למי שנולדו במקום אחר או בתנאים כלכליים לא מיטביים.

אוסף אינטרקציות

נטוורקינג הוא נכס יקר ערך. בזכות נטוורקינג אפשר להעריך לאן השוק הולך, באיזה מקצוע כדאי להתמחות, לזכות בהזדמנויות, או לקבל עצה מועילה. אולם, נטוורקינג איננו מוצר מדף. נטוורקינג נבנה מאוסף אינטראקציות בין־אישיות. לכן, מומלץ לקחת חלק פעיל בכמה שיותר מעגלים - צבא, התנדבות, תנועות אזרחיות, קהילה מקומית וקהילה עסקית.

לדברי ניק גרנובטר להיכרויות יש ערך - "החוזק של הקשרים הרופפים" כלשונו. זה הקונספט של חללי עבודה משותפים וזה מה שהמשנה עשתה כשחיברה את מעלי הביכורים לתהלוכה שמדברת עם הפוליטיקאים, הסגנים, הגזברים ובעלי האומנויות. דרך הרחבת הנטוורקינג הכלכלה תמשיך לצמוח ולהשתפר.