"חמים וטעים" הוא הסרט המצחיק ביותר בכל הזמנים

פיטר טונגט הוא עיתונאי, חוקר קולנוע ומחברם של 3 ספרים על קולנוע אמריקאי 

האם אפשר לכנות סרט אחד כסרט המצחיק ביותר אי פעם? למרבה המזל, יש לנו מדד. בשנת 2000, מכון הסרטים האמריקאי ערך סקר שכותרתו "100 שנים - מאה
צחוקים", בהשתתפות מומחים, מבקרים ואנשי התעשייה. הסקר קבע ש"חמים וטעים", הקומדיה של בילי ויילדר משנת 1959, היא יצירת הקולנוע המצחיקה ביותר שהופקה בארה"ב עד אז.

גם אחרי 22 שנה, הסקר שערך מכון הסרטים האמריקאי עדיין רלוונטי. הסרט, בכיכובם של טוני קרטיס כג'ו וג'ק למון כג'רי, שני נגני ג'אז בתקופת היובש בארה"ב, שנוכחותם ברצח שאורגן על ידי המאפיה גורמת להם לברוח כשהם מחופשים לנשים, משקף פרשנות רחבה למושג "הומור".

יש בסרט אלמנטים מסרטי סלפסטיק ואלמנטים מ"קומדיות מטורפות" ("Screwball Comedy"), אבל הוא נבדל מהז'אנרים האלה בדבר אחד משמעותי: לא משנה כמה משוגעת תהיה ההתנהגות של אחת הדמויות, הקהל מבין את הרציונל שלה.

השאלה החשובה שעמדה בפני במאי הסרט

הסרט מבוסס על קומדיה גרמנית בשם "Fanfaren der Liebe" משנת 1951, שבעצמה היתה גרסה של סרט צרפתי מ־1935. היא מגוללת את סיפורם של מוזיקאים גברים המתחזים לנשים, בין היתר כדי להתקבל לעבודה בתזמורת נשים.

ויילדר, שכבר ביים סרטים המבוססים על יצירות קיימות, כמו "ביטוח חיים כפול" (1944) ו"סוף השבוע האבוד" (1945), שהתבססו על ספרים גדולים - ידע לזהות חומר מבטיח.

"אבל לא היה שום דבר בסרט האיום ההוא", אמר על הסרט הגרמני כשהתראיין לבמאי קמרון קרואו בספר "שיחות עם ויילדר", שיצא בסוף שנות התשעים.

כשהם פיתחו את "חמים וטעים", ויילדר ושותפו לכתיבה איי. א. אל דיימונד הציבו לעצמם שאלה: מה היה גורם לדמויות של קרטיס ולמון להמשיך להתלבש כאלטר אגו הנשיים שלהם, ג'וזפין ודפנה? "היינו צריכים למצוא, אני חושב, את המפתח למה הם נכנסים לתזמורת הזו ומה מחזיק אותם שם", אמר ויילדר לקרואו. "אם הגנגסטרים שרודפים אחריהם יראו אותם כנשים, רק כנשים, אז... מרגע שיראו אותם כגברים הם מתים. זה עניין של חיים ומוות".

במה הסרט הקדים את זמנו?

מה שמניע את ג'ו וג'רי להמשיך להתחזות לנשים הוא תשוקה. לאחר שהתקבלו להרכב על טהרת הנשים, הם שמחים להיות בסביבתן של נשים חיוניות.

"הישארי כאן כמה שמתחשק לך" אומרת דפנה (ג'ק למון) לכוכבת התזמורת שוגר קיין (מרילין מונרו), כשהיא חולקת איתה את המיטה ברכבת הנוסעת למלון ריץ במיאמי, שם צפוי ההרכב להופיע.

אבל זו לא פארסה מינית: הסרט הקדים את זמנו בכך שרמז על גמישות מגדרית. למרות כמה צחוקים זולים שמספק הצילום הראשון של קרטיס ולמון בשמלות, עקבים גבוהים וליפסטיק, ניכר כי השחקנים מרגישים יותר ויותר בנוח כשהם מגלמים דמויות נשיות.

כשג'וזפין של ג'ו נוקטת בגישה עצבנית וקטנונית לחיים, ודפנה של ג'רי נותרת תמיד עולצת - המאפיינים האלה לא רחוקים מהנוכחות של שני השחקים הגברים על המסך.

מה הופך את הסרט לעל זמני?

"חמים וטעים" הוא סרט גדול, בגלל שהוא מוסיף עוד ועוד שכבות של בלבול והטעייה קומיים. לג'ו, למשל, יש מידע על סוג בן הזוג ששוגר קיין מחפשת. בסוף, הוא משיל את הדמות של ג'וזפין ומופיע כאיל נפט ממושקף הקורא את הוול סטריט ג'ורנל.

בינתיים ג'רי ממשיך לשחק את דפנה עד שהוא מקבל הצעת נישואין מאוסגוד פילדינג השלישי, מיליונר שמגלם ג'ו אי. בראון. ג'רי שוקל את ההצעה, בגלל האפשרות לקבל תשלומי מזונות בעתיד. רואים? יש לו סיבות.

מי שצופה בפעם ראשונה בסרט יושב על קצה הכיסא, בגלל הסיכוי שג'ו או ג'רי יתגלו כגבר ברגע הלא נכון. אבל ויילדר כתב תסריט מלא תהפוכות ושיאים שמסבכים את הציפיות שלנו.

בסיום המפורסם של הסרט, ג'רי מנסה לחמוק מנישואין: הוא חושף בפני אוסגוד את זהותו כגבר - הודאה שאנו בטוחים שתגרום לחתן המיועד לברוח.

אוסגוד אפילו לא נסוג ואומר "ובכן, אף אחד לא מושלם". עם פאנצ'ליין אחד - האהוב על חובבי קולנוע בכל העולם - ויילדר ודיימונד דנים את ג'רי לחיות כדפנה.

"חמים וטעים" היא אחת הקומדיות שבאמת שמרו על טריותן במאה ה־20. היא מצחיקה לא רק בגלל הבדיחות, אלא בגלל ההיגיון הקומי הסבוך שלה. "היינו די בטוחים שזו תהיה קומדיה טובה", אמר ויילדר לקרואו. "מה שלא ידענו זה שזו תהיה קומדיה מעולה".